דרכי תשובה - ג קפא

טפה סרוחה הו"ל כנבילה מוסרחת כמש"ל מהפר"ח. ועי' פרי תואר סק"ז שסיים הטעם שזה לכל הדעות מותר משום דהוי פירשא גמורא מעיקרא מעת שנאסרו ונתהוו בעולם עכ"ל. ומ"ש מעת שנתהוו בעולם פשוט הוא דאינו ר"ל בעת שהיחמורתא משלכת אותה מרחמה דאף אם לא השליכהו מרחמה ונשחטה כך מותר דאף שבא מן האיל החי וחל עליו איסור דבר הפורש מן החי וי"ל שדינו כדין דג טמא שנמצא בדג טהור דלהלן סוף סי' פ"ג דלא חשוב כמעוכל ואסור דז"א דזה חשוב כדבר המעוכל תיכף מתחלת ברייתו והוייתו בעולם ובא לרחם היחמורתא וממילא דאף אם לא השלכתו ושחטו אותה תיכף והוציא משם מותר דחשוב כפירשא וכדבר המעוכל וה"פ:

(סא) משלכת מרחמה. עי' בשלחן גבוה ס"ק י"א שהביא מהערוך דאגב דרחמה של היחמורתא צר ובורחת מן הזכר נתקרש הזרע של האיל בשעה שבא עליה ואינו נבלע בגופה ומוציאתו לחוץ עם הריעי שלה עכ"ד הערוך. והוכיח השלחן גבוה דמדקאמר עם הריעי שלה משמע דלאו היינו אותן שמוציאה אחר העיבור דאותן ודאי לאו פירשא נינהו ואסור ולהכי נקיט יחמורתא דאותן הביצים (ר"ל כעין ביצים ולא ביצים ממש) לא נמצאים רק ביחמורתא ולא בבהמה אחרת מטעם הנ"ל משא"כ בשאר בהמות ולפ"ז ממילא דאותן הביצים שמשלכת היחמורתא מרחמה אחר שילדה הן אסורין דאותן לאו פירשא נינהו דבבהמה טהורה אוכלין אותה כששוחטין את המעוברת והם דבוקים תוך השליא שהולד מונח בתוכה. וכתב דמ"ש הערוך ומוציאה לחוץ עם הריעי שלה אין ר"ל עם הריעי דמה מקום לזרע זה עם הריעי דריעי יוצא דרך החלחולת וזרע זה יוצא דרך הרחם במקום שנכנסה אלא דבע"כ א"ל דכשדוחקת עצמה להוציא הריעי מוציאה דרך רחמה זרע זה ע"י הדחק עכת"ד:

(סב) מותרים. ועי' בסידור הגאון יעב"ץ בחלק מגדל עוז בדיני בע"ח סי' א' אות ט' שכתב בדין זה וז"ל וצ"ע בטעם ההיתר וכי זרע של בהמה מותר באכילה ואפי' אינו נחשב בשר מן החי מ"מ משים בל תשקצו איכא ודאי ונ"ל שבאמת אין מותרין באכילה אלא שאינן אוסרין תערובתן עכ"ל:

סעיף ד (סג) שליא שהחמור נוצר בו. עי' בטור שכתב דר"ל עור הבא נגד פניו של החמור ועי' בשו"ת הרשב"א סי' י"ז וסי' תרמ"ג דהיינו כשנולד החמור נוצר על פניו עור אחד כעין מסוה והוא כעין מה שנמצא לפעמים גם כנגד פניו של אדם בשעת לידה עיי"ש והביאו בפר"ח סוף ס"ק י"ב כ' דכן עיקר ומה שקראו בשם שליא אינו ר"ל שליא ממש דבשליא ממש מסתבר דאף בשר חמור יש להחמיר כיון דהוא אבר מאברי אם הולד (ע"ל סי' מ"ה) דכי היכי דמספקא לן בש"ס בעור של חמור ששלקו אע"ג דמאוס וקיי"ל להחמיר ה"נ אית לן לספוקי בשליא של חמור ולהחמיר מספיקא אלא דבע"כ ר"ל העור הנ"ל שאינו שליא ממש אלא ר"ל כעין שליא ודוקא אותו העור הוא דשרי מטעם המבואר בתוס' חולין דף ס"ד משום דאתי מש"ז של חמור שנקרש מעצמו ונעשה עור ולא שייך ליצירת הולד מידי וגם אינו מאברי אם הולד ולכך מותר כיון דתחלתו בא מחמת ש"ז דהוי כנבילה מוסרחת עיי"ש ועי' בפרי תואר סוף סק"ח שהוכיח כן מלשון הרמב"ם דשליא גופה בין של חמור ובין של שאר בהמות נבילות וטריפות וטמאות אסור ודוקא עור הבא נגד פניו של חמור דאינו שליא באמת הוא דשרי עיי"ש:

אך בזה מחולקים הפר"ח והפר"ת דהנה בהגה"א כ' שהר"י הלוי דן על שליא של נבילה וטריפה שנתבשלה עם בשר כשרה שאינה אוסרת וכתב הפר"ח דהיינו בדאיכא רובא דהתירא בביטולה דבזה א"צ ס' אבל רוב היתר צריכין עכ"פ לבטל טעם השליא עיי"ש והפר"ח השיג עליו דז"א כי בהג"א לא נזכר דבעינן רוב וגם אין הדעת נותנת דכיון דטעמה פגום ועל גופה גזרו שהיא עצמה אסורה אבל לא על טעמה כיון דהוי טעם פגום יותר מטעם הבלוע בכלי שאינה ב"י ע"כ יש להתיר התבשיל שנתבשל עמה אפילו בדליכא רוב עיי"ש:

(סד) שהחמור נוצר בו. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דכ"ש שליא של בהמות טמאות וכתב בכנה"ג בהגהות הטור אות ט"ז וה"ה שליא של אדם שמותר כדמוכח שם בגמרא וכמ"ש הרשב"א בתשו'. אמנם בגוף דברי הש"ך דפשוט ליה דשליא של בהמות טמאות מותרות עי' מנח"י כלל ס"ה ס"ק י"ד ובפר"ח ובפר"ת שהאריכו בראיות להשיג עליו והעלו כולם דלענין זה חמור של שאר בהמה טמאה משל חמור ולא התירו אלא עור הבא נגד פניו של חמור דוקא אבל עור הבא נגד פניו של שאר בהמות טמאות אסור אע"ג דאינו מגוף הבהמה כנ"ל (בס"ק הקודם) אפ"ה אסורות עיי"ש והנה בכו"פ כתב להמליץ בעד הש"ך ומתרץ דבריו עיי"ש אמנם יעוין בשפ"ד ס"ק י"א שהשיג ע"ד הכו"פ וכתב לדינא כמ"ש המנח"י והפר"ת להחמיר עיי"ש וכ"כ ביד אברהם ובגליון מהרש"א עיי"ש:

(סה) מותר. עי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' ב' (בד"ה ומה שהקשה) ועי' בסידור של הגאון יעב"ץ ז"ל בחלק מגדל עוז שם אות י' וי"א דבין שליא של חמור ובין שאר שליא שיוצאה לא התירו בכ"מ רק לענין שאינן אוסרין תערובתן אבל לאכלן בעינה בודאי בכ"מ אסור משום בל תשקצו עיי"ש:

סעיף ה (סו) וחלב. עפת"ש ונחלת צבי מ"ש בענין פרה חולבות שיוצא ממנה דם עם החלב ומ"ש מתשובת נחלת שבעה ועי' בחמודי דניאל הלכות תערובות הנכפל סוף אות י"א שכתב וז"ל וחלב הבא מפרה עם דם אסיר לבשל החלב וכו' דודאי יש לה מכה דמשם בא הדם עכ"ל ועי' בספר מאורי אור חלק קן טהור בחידושיו ליו"ד שבסוף מסכת חולין בסי' זה (בדף ק"ז) שכתב שזה יותר מארבעים שנה שהוא מורה בענין זה לאסור החלב אבל הכלים שבשלו בהם הוא מתיר לאחר שהיית מעל"ע עיי"ש. אמנם יעוין בשו"ת צמח צדק החדשות חיו"ד סי' נ"ד שכתב לדחות דברי המחמירים בזה וצידד להתיר גם החלב דאין לחוש בזה משום טריפות רק משום שלא נעכר הדה עדיין לגמרי ונשאר עוד מקצת דם שלא נעשה חלב וצריך ס' כנגדו ובודאי יש בהחלב ס' כנגד הדם ע"ש ועיין בשו"ת גור אריה יהודה חיו"ד סי' ק' שהאריך ג"כ להתיר החלב אפי' ביש בה דם ממש עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת מרן דברי חיים חלק ב' ביו"ד סי' ל"ח שדחה היתר זה בשתי ידים עיי"ש ועי' בשו"ת אבני צדק חיו"ד סי' כ"ה וסי' כ"ז וכ"ח שהרבה להשיב ע"ד המקיל ודעתו ג"כ להחמיר בזה לגמרי עיי"ש איברא כי בשו"ת רשמי שאלה חיו"ד סי' ל' ובשו"ת