דרכי תשובה - ג קפ

גם לאחר מעל"ע ועיי"ש בגה"ק אות י"ט ובדיני החלב שבסוף סי' ל"ט אות ו' שכ' שיש להקל בזה בהפ"מ ושעת הדחק ולהתיר הכלים אפי' מה שנשתמשו בהם החלב של תוך ג' ימים והכלים שנשתמשו בהם החלב של קודם ג"י מותר אפי' בלא הפסד מרובה ושעהד"ח ועיי"ש עוד במק"מ אות ט' שכ' דמ"מ אין להקל בזה אפי' בהפ"מ ושעת הדחק להתיר הכלים אחר ששהו מעל"ע מזמן שנשתמשו בהם בחלב הנ"ל אפי' בתוך ג"י כאמור אלא דוקא אם בדקו עכ"פ הריאה בנפיחה ובפושרין במקום הסירכה וראו לפי דעתם שהוא יפה עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' כלי ראשון אות ד' מה שהאריך בזה וכתב שדין זה צ"ע ומ"מ לענין דינא סיים דגם במכה ישנה אם עבר מזמן שנשתמשו מן החלב כמו ד' או ה' שבועות מקודם וכפי אומדן דעתינו נראה דיכול להתהוות מכה כזה בתוך אותו זמן יש להכשיר החלב דמקודם ואם ירצה מי להחמיר לענין גוף החלב מ"מ לענין הכלים שלאחר מעל"ע שבשלו מהן החלב ודאי יש להקל ולהתירן אכן הכלים של תוך ד' או ה' שבועות שלפי אומדן דעתינו בודאי היתה טריפה באופן שהחלב בודאי טריפה אז הכלים שלאחר מעל"ע דינם כך שכל כלי שאין בה שום צד להתירא דליכא שום פוסק לסמוך עליו להתיר כגון קדירות שבשלו בהן החלב דלכ"ע אסורים יש לאסור אפי' לאחר מעל"מ אבל הכלים שיש פוסקים המתירין אותם כגון כלי שני יש להתיר ואפי' בדבר גוש יש להקל בכלי שני אכן בסכין שחתכו הבשר יש להחמיר אף בכ"ש וצריך להגעילו עיי"ש:

(נח) הפסד. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דתוך ג"י יש לאסור אפי' בהפ"מ. ולענין הכלים שבשלו בה חלב מבהמה שנטרפה עי' במ"ז לעיל ריש סי' ל"ט שכ' מתשובת הב"ח בנמצא מכה ישנה בצלעות שצריכין לאסור החלב עד י"ב חודש אבל הכלים שנתבשלו בהם קודם ג"י אין לאוסרם שהם נטל"פ ולא הוי רק מדרבנן והפרמ"ג גמגם בזה מחמת שגוף הספק הוא בדאורייתא ורק ע"י גלגול נעשה דרבנן עיי"ש ועי' בשו"ת כתב סופר חיו"ד סוף סי' מ"ד מ"ש בענין זה וסיים דכשיש עוד צדדים להתיר המקיל לענין הכלים ע"י שהייה מעל"ע אפי' בכלים שנתבשל בהם החלב שנחלבה ביום השחיטה לא הפסיד עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תקט"ו שהביאו ודחה דבריו והעלה דאין להמקיל על מי לסמוך להתיר הכלים ולא מהני בזה שהייה מעל"ע ואין להקל כלל עיי"ש ועי' בס' זר זהב על האו"ה כלל מ"ט סק"א מ"ש בענין זה והביא דברי הפרמ"ג הנזכר וכ' סמוכין לדעת הב"ח להתיר עכ"פ הכלים של קודם ג"י וכ' דכל זה הוא לענין הכלים אבל לענין התבשיל שבשלו בכלים הללו לאחר שבשלו בהן החלב אפי' כשנתבשל בתוך הכלים דבר חריף או שנשתמשו בהכלים כל הג' ימים דלא נעשה לפגם או אפי' נשתייר מהחלב שנחלב קודם ג"י ונתבשל עתה ואח"כ בישל בהכלי דבר היתר יש להתיר התבשיל עיי"ש ועי' בשו"ת השיב משה סי' ל"ג שהעלה דגם בנטרפה הבהמה ע"י סירכות שהן ודאי טריפה כל זמן שלא ראינו נקב ברור תחתיהן שע"י הנקב העלתה הסירכא אם לא נשתמש בהחלב שתוך ג"י אלא ע"י תערובות מין במינו ברוב ולא נודע האיסור עד אחר שנעשה התערובות יש להתיר הכלים בשהיה מעל"ע ואם נשתמש בהחלב בעין בלא תערובות אז אם לא נודע עד אחר מעל"ע יש להתיר הכלים בהפ"מ אבל בנודע בתוך מעל"ע אין להקל כלל אפי' בהפ"מ עיי"ש באריכות וע' בדעת תורה שם שהעלה בזה תבנא לדינא כך דאם הסירכא היא טריפה ודאית אז אם נשתמשו בהכלים חלב של תוך ג' ימים בעין בלא תערובות חלב אחר אין להתיר אלא בלא נודע האיסור עד אחר ששהו מעל"ע ואם נשתמשו בהחלב בתערובות ברוב חלב היתר יש להתיר הכלים ע"י שהיי' מעל"ע גם בנודע קודם המעל"ע וכ"ז הוא בודאי סירכא אכן בספק סירכא יש להתירן ע"י שהיי' מעל"ע גם בבישלו החלב בעין בלי תערובות חלב אחר. וכ"ז הוא בבשלו בהן החלב של יום ב' וג' קודם שחיטה אכן הכלים שבשלו בהן החלב של אותו יום שנשחטה אין להתיר רק בסירכות המותרין מדין הש"ס ורק מצד המנהג אסורים אז יש להתירן ע"י שהי' מעל"ע ואם לא נודע עד ששהו מעל"ע יש להתיר אפי' בהחלב של אותו היום בסירכות שהן ספק טריפה עיי"ש באריכות ועי' בגה"ק בדיני תרלר"ע אות י"ט ובמק"מ שם אות יו"ד מ"ש בזה והעלה לדינא להחמיר לענין הכלים דבכ"מ שהסירכא טריפה מדינא מספק פלוגתא בספק השקול או בענין הטריפות ואין שם צדדים אחרים להתיר דקיי"ל לאסור החלב מספק מה שנחלק תוך ג''י אז יש לאסור גם הכלים שנשתמשו בהם החלב אף ששהו מעל"ע ונעשה עתה רק דרבנן או שנתערב החלב ברוב חלב אחרת מ"מ אסורים הכלים ואין חילוק בזה בין אם שהו הכלים מעל"ע קודם שנשחטה הבהמה ונתערבה החלב ברוב קודם שנשחטה הבהמה ובין אם אחר שנשחטה הבהמה, ורק אם הורה א' להקל בהפ"מ אם שהו הכלים מעל"ע או שנתערבה החלב ברוב טרם שנודע הספק טריפות אין מוחין בידו עיי"ש:

ועיין בשו"ת השיב משה חיו"ד סי' ל"ג באמצע התשו' שכ' דמ"מ חין להחמיר לאסור רק אלו הכלים שנשתמשו בודאי בהם מאותו החלב אבל הכלים שאין ידוע שנשתמשו בהם מאותו החלב בודאי יש להתירן לאחר מעל"ע עכ"פ אע"פ שהיה בבהמה ודאי טריפות דאין להחזיק איסור עיי"ש:

(נט) מרובה. עי' בבינת אדם שער רוב וחזקה סי' כ"ח שכ' דזה אינו עולה על הדעת לומר דבאם קנה ראובן פרה שחלבה משמעון וראובן שחטה ונמצאת טריפה דנימא דהחלב של שמעון מותר משום דאמרינן כאן נמצא כאן היה דזה אינו דהיכא דאגלאי מלתא למפרע לא אמרינן כאן נמצא וכו' וה"נ בטריפה מן הבטן או בהוגלד פי המכה דאגלאי מלתא למפרע שבהמה זו לא היתה מן הרוב וכתב דלפ"ז צ"ע דבלא הוגלד פי מכה וכיוצא היכא דנוכל לומר דברגע קודם שמכר ראובן הפרה נטרפה יש סברא להכשיר החלב של ראובן מה"ט עיי"ש ועי' בדעת תורה סי' ל"ט סוף ס"ק קי"ד שעמד על זה מדעת עצמו ולא הביא דברי הבינת אדם הנ"ל וכ' שם ודע דאפי' בסירכא עבה וכיוצא דאסרינן החלב של תוך י"ב חודש מ"מ אם קנה ישראל הפרה מישראל אחר באמצע השנה יש להתיר החלב של ישראל המוכר משום דאין מחזיקין מרשות לרשות וגם אם היתה הפרה באיזה זמן במקום אחר יש לדין קצת מהא דאין מחזיקין ממקום למקום וכו' עיי"ש אמנם לדינא חלילה לפענ"ד לסמוך עליו דלא מיבעיא לפמש"ל סי' ק"ה (ס"ק ל') מהיד יהודה דמ"מ אין לומר דאין מחזיקין איסור ממקום למקום או מרשות לרשות זולת אם יש לתלות סיבת הנפילה במקום הב' עיי"ש א"כ בנ"ד בודאי לא שייך לתלות הסירכא שנעשה אצל הבעה"ב הב' כל שרואין שהסירכא עבה ונעשה זה זמן כביר ואיך ידעה הריאה השתנות הבעה"ב שלה שתעשה בה סירכא אצל הבעה"ב הב'. אמנם חוץ מדברי היד יהודה הנזכר לפי מ"ש שם בשם הפרמ"ג דגם בטילטלו הכלי ממקום למקום אין לומר דאין מחזיקין איסור ממקום למקום אא"כ אפשר עתה ברגע זו ממש נפל ויש חזקה מבוררת לההיתר כשהיה המקום הראשון כגון שבדקו אותו כשהיה במקום הראשון וכו' רק שיש מעל"ע מזמן שבדקו ויש ספק אם תיכף לאחר הבדיקה נפלה למקום האחד או אח"כ אבל היכא דא"א לומר דעתה ברגע זו ממש נפל כגון שיש הוכחה שנשתהה האיסור שם זמן מה או שאין לו חזקה מבוררת שלא בדקו כשהיה במקום הראשון קודם המעל"ע אז מחזיקין ממקום למקום עיי"ש ומעתה בנ"ד כ"ש הוא שאין להקל ויש להחזיק איסור מרשות לרשות וממקום למקום כיון שחסר ב' התנאים דמעולם לא בדקנו בהמה זו בפנים אם לא היה לה בפני בעה"ב הראשון הסירכא וגם א"א לומר דעתה באותה רגע נעשה הסירכא כיון דהוגלד פי המכה ובפרט בסירכא עבה שיש משמעות שנעשה זה זמן כביר דבודאי דאין להקל כלל והוא ברור:

סעיף ג (ס) יאלי דיחמורתא. בפרק קמא דבכורות מפרש שהוא זרעא דאילא דאזיל בתר אילתא ואיידי דרחמה צר לא מזדקקא ואזיל יחמורתא ושופך בה זרע הרבה ונקרש ונעשה כעין ביצי זכר וכיון שתחלת ש"ז הו"ל כנבילה מוסרחת וכו' ולפיכך מותרים. פר"ח סדק י"א. וע' בדברי זקיני הלבוש שכתב בלשונו שאינם אלא זרע שנשאר תוך רחמה ונרקב וכו' עיי"ש ומבואר מדבריו דוקא כשנרקב אבל אם אירע שהיחמורתא משלכת אותה תיכף כאשר שפך בה הזכר ונקרש בטרם שנרקב אין להקל ודינו כשאר דבר הפורש מן החי דאסור אפי' כשהן מן האיל הטהור הבא ליחמורתא טהורה משום דבר הפורש מן החי. אמנם בב"י ובב"ח ובדו"פ לא כתבו תיבת שנרקב וזה מורה שאף אם לא נרקב הוי כפירשא תיכף מתחלת ברייתו כיון שהוא ש"ז