דרכי תשובה - ג קעט

סי' רל"ב ס"ק כ"ו דבסירכא עבה לא תלינן שהיתה תלויה מקדם ונדבקה עכשיו עיי"ש ומשמע דכל שהסירכא עבה ורחבה ולא עברה כו' ע"י מיעומ"ש כראוי לא תלינן שהיתה תלויה קודם ונדבקה אח"כ וצ"ע לדינא לפענ"ד:

וכתב שם עוד בפרת"ב ורא"פ דמ"מ אף שהי' סירכא עבה ורחבה אם ילדה הבהמה ולד קרוב לזמן שנשחטה אז הגבינות שנעשו ממנה קודם שנתעברה כשרים דזה האות שבאותה זמן כשרה היתה שאולי היתה הסירכא אז לא היתה מתעברת ויולדת ושיעור עיבור הבהמה עד הלידה הוא תשעה חדשים בגסה וחמשה חדשים בדקה וכן במקומות שנוהגין להחמיר בכל סירכות ודאי שטריפות מדין התלמוד לאסור החלב והגבינות למפרע עד יב"ח אז אם נתעברה וילדה יש להתיר מה שנעשה קודם העיבור אע"פ שהוא עדיין תוך יב"ח וכמו שביארנו עכ"ל:

(נד) אפי' בסירכא. ואם נמצא בבהמה נקב בא' מאבריה וע"ג הנקב סירכא או שנמצא מחט וקוץ תחובים בפנים וסירכא כנגדה מבחוץ יש לאסור החלב ממנה ג' ימים לפני השחיטה. אא"כ כשהסירכא עבה אז יש לאסור עד יב"ח. מק"מ בדיני החלב שבסוף סי' ל"ט אות י"א עיי"ש:

(נה) וכן יש לנהוג. עמ''ז סק"ה שמצדד דבנחלב בתוך ג"י ונתערבה זו החלב ברוב חלב היתר יש להקל אפי' שלא בהפ"מ כיון דמה"ת מין במינו חד בתרי בטל ורק מדרבנן בעינן ס' הו"ל ספק בדרבנן וכו' עיי"ש ועי' בדברי שאול ויסף דעת (סוף ד"ה ס"ב) מ"ש ע"ד הפרמ"ג בזה מדברי הנו"ב תניינא חיו"ד סי' נ' וסיים בצ"ע ועי' בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' כ"ג בשאלה השני' שפקפק על דברי הפרמ"ג בזה והניחו בצ"ע דהא קיי"ל דבלח בלח גם בנתערב מין במינו ברוב אין להקל אפי' בלא נודע עד לאחר שנתערב וסיים אמנם יען כי כבר הורה המורה להקל בהפ"מ אין לערער עליו דודאי כדאי הוא הפרמ"ג לסמוך עליו בהפ"מ בזה עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת כתב סופר חיו"ד סימן מ"ד מ"ש בזה וכ' דמ"מ אין לסמוך להקל רק בנתערב ברוב מין במינו כנ"ל קודם שנודע האיסור וכל זה בחלב שנחלבה ביום ב' וביום ג' קודם שנשחטה אבל חלב שנחלבה ביום השחיטה אין להתיר גם בכה"ג בסירכות ודאית עיי"ש באריכות ועי' בס' דברי יוסף סי' תקט"ו מה שכ' סמוכין לדברי הפרמ"ג בזה עיי"ש אמנם בדעת תורה לעיל שם ובס"ק קי"ד כתב לדינא כמו שכתוב בתשו' כתב סופר עיי"ש ועי' מזה בשו"ת בית ישראל סי' מ"ב באריכות:

ועיין בד"ק בדיני החלב שבסוף סי' ל"ט (סוף ד"ה סירכות) שכ' דגם לענין סירכה עבה דנוהגין להחמיר לאסור החלב עד י"ב חודש וכן אם איסור הסירכא הוא רק מטעם תרתי לריעותא אם נתערבה זו החלב ברוב חלב היתר דאין לאסור למפרע יב"ח ועי' במק"מ שם אות ז' שכ' בביאור דברי הד"ק בזה דאינו ר"ל דבנתערב יש להתיר החלב עד ג"י אלא דר"ל עד"מ אם לפי אומדין הדעת סירכא עבה כזו אינה יכולה להתהוות בפחות מג' חדשים ובג' חדשים יכולה להתהוות אלא דהפרמ"ג החמיר עד יב"ח משום דכיון דאפקתיה מג' ימים חזרנו לגבול שגבלו ראשונים י"ב חודש דאין לחדש זמנים מעצמינו וע"ז קאמר הד"ק כיון דלאסור החלב מקודם ג' חדשים יותר מכפי אומדן דעת הנ"ל הוי רק חומרא בעלמא אין להחמיר בנתערבה ברוב חלב היתר. וכן הדין אם האיסור רק משום תרתי לריעותא עיי"ש:

(נו) אם אין הפ"מ. עבאה"ט מ"ש שהש"ך חולק דבתוך ג"י אפי' בהפ"מ אסור ועי' במנח"י כלל ע"ב שהעלה דהעיקר כהרמ"א להקל בהפ"מ בתוך ג"י עיי"ש אמנם יעוין בפר"ח סק"ד ובבכור שור לחולין דף י"א (השייך לש"ע יו"ד כאן) שכ' דהעיקר לדינא כהש"ך לאסור תוך ג"י אפי' בהפ"מ עיי"ש ועי' בלב"ש סוף סי' ל"ט ס"ק ר"ז שכתב ג"כ שאין לסמוך על המנח"י בזה אפי' בהפ"מ עיי"ש ועי' בשו"ת כתב סופר חיו"ד סימן מ"ד שיצא לדין כמה קולות בענין החלב של בהמה שנמצא בה סירכא גם בתוך ג' ימים בהפ"מ עיי"ש באריכות אמנם יעוין בס' דברי יוסף סי' תקט"ו שהביאו והרבה להשיב על כל דבריו בזה והעלה שאין לסמוך ע"ד להקל בזה נגד גדולי האחרונים המחמירים בזה אפי' בהפ"מ עיי"ש:

ועיי"ש עוד בלב"ש שכ' דמשמע מדברי הש"ך דאפי' בספק סירכות אין להתיר החלב של תוך ג"י אפי' בהפ"מ עיי"ש ועי' ברא"פ סוף סי' ל"ט ס"ק קצ"ד שכ' דאפי' בסירכא שיש כמה פוסקים המתירין אותה מ"מ כל שרבו הפוסקים האוסרין אין לעשות מזה ס"ס ואין להתיר החלב של תוך ג' ימים ואפי' בסירכא מחוד לחיתוך יש להחמיר עיי"ש ועי' בד"ק בדיני חלב שבסוף סי' ל"ט (בד"ה ג' ימים גלד) ובמק"מ שם אות ג' שכ' דאף שאין לחלק בזה בין סירכא שהיא טריפה מדינא דגמרא ובין סירכא שהיא טריפה רק מפלוגתת הפוסקים מ"מ יש עכ"פ נ"מ לענין החלב שנחלב ברגע הראשונה של התחלת ג' ימים של קודם שחיטה שאז הי' החלב כבר כנוסה ונתקבצה בהדדים דבטריפות שיש בה פלוגתת הפוסקים אף שאנו מחמירים ומורים הבהמה עצמה כדעת המטריפים מ"מ לענין זה בודאי כדאי המה המקילים לסמוך עליהם שלא להחמיר ואמרינן שהחלב שמקובצת כבר בהדדים לא נטרפה ע"י שנטרפה הבהמה משא"כ בסירכא דליכא פלוגתת הפוסקים ולכ"ע אסורה יש לחוש לענין החלב גם בחלב שכבר כנוסה ונתקבצה בהדדים עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק ל"ז):

אמנם דע דמבואר שם בבכור שור דכ"ז הוא רק עכ"פ בסירכא גמורה דבהא שייך לומר אין סירכא פחות מג' ימים אבל בסירכא המתנתקות ע"י מיעוך והיא סירכא דקה כמו ריר בעלמא אם אירע כך אע"פ שאוסרין הבהמה כמבואר בסי' ל"ט סעי' כ"ו מ"מ יש להתיר החלב אפי' תוך ג' ימים אפי' בלא הפ"מ עיי"ש ועי' בפרמ"ג בפתיחה לסי' ל"ט שכ' דה"ה אותן הסירכות הנזכרות בסי' ל"ט מסעי' י"ח ואילך שכ' הרמ"א דאין אנו נוהגין להתירן זה רק לענין הבהמה עצמה אבל החלב יש להתיר תוך ג' ימים וכן סירכא כפולה ודבוקה אח"כ מינה ובה דהוי רק ספק טריפה בכל זה מתירין החלב של תוך ג"י עיי"ש ועי' ברא"פ ס"ק קצ"ח שהביאו וכ' שם ובפרת"ב סעי' קמ"ה דה"ה בסירכא מחיתוך אונא לחיתוך אונא שאצלה אלא שהוא למעלה מחציין שאנו אוסרין אותה מספק שמא השיפולי הגיע לשם יש ג"כ להתיר החלב של תוך ג' ימים אפי' שלא בהפ"מ וזה קיל עוד מסירכא מריאה לדופן במיצר החזה במקום האונות כנ"ל דבנטרפה ע"י סירכא מריאה לדופן במיצר החזה במקום האונות אז אם הריאה לפנינו צריך להחמיר עכ"פ לבודקה בנפיחה ובפושרין דכל מה שאפשר צריכין לברר אולי יש נקב בריאה אבל אם הסירכא היא מחיתוך אונא לחיתוך אונא שאצלה למעלה מחציין כנ"ל בזה יש להתיר החלב והגבינות גם בלא בדיקת הריאה אפי' כשהיא לפנינו עיי"ש ועי' בס' מנחת הזבח כלל ל"ח בקומץ סעי' ג' ועשרון שם שכ' דאם נטרפה הבהמה מחמת אונס שנקרעה מקום הסירכא בסכין או ביד עד שא"א תו למעכה ומצבצבת ועי"ז הטריפוהו אז יש לחלק לענין החלב דאם היתה הסירכא מדין התלמוד וש"ע אז אין היתר להחלב של תוך ג' ימים אבל אם הוא מאותן הסירכות שהם כשרים מדינא דש"ס בלא בדיקה אלא דאנן מחמרינן בהו ע"פ דעת הרמ"א והנמשכין עמו שלא להתירן כ"א ע"י מעומ"ש כגון הני דבסי' ל"ט מסעי' י"ח ולהלן או סירכא שהוא בין החתוכים למעלה מחציין או סירכא שהוא למטה מחציין ויוצאות ממנה עוד סרכא ונדבקת בגב דאחת מהן ע"פ האופנים שנתבארו לעיל וכו' בסירכות הללו אם נטרפה מצד שקרעה וא"א תו לבדוק יש להתיר החלב והגבינה אף שבתוך ג"י לפי שיש כאן ס"ס וכו' וכן במקום שנוהגין להטריף כל סירכות ואין ממעכין בהם אם אירע להם סירכות הללו יש להתיר החלב אף של תוך ג"י מטעם ס"ס אלא דבאיתא הריאה יש לבודקה כך עם הסירכא (היינו שלא ימעך בה כלל ולא יעבירנה) בנפיחה ובפושרין שמא תבצבץ דאז יש לאסור החלב שבתוך ג"י עיי"ש:

וכתב עוד בפרי תבואה שם בסעי' שאח"ז ורא"פ ס"ק קצ"ד יראה לי שאפי' אם נמצא סירכא כסדרן ממש דהיינו מחיתוך לחיתוך למטה מחציין אלא שכשחתכו הסירכא נמצא שם נקב בריאה ולכן נטרפה יש להטריף החלב והגבינות שנעשו תוך ג"י עיי"ש ועי' מזה בגה"ק בדיני החלב שבסוף סי' ל"ט אות ח' ובמק"מ שם אות ה' (נז) אין הפסד מרובה. עבאה"ט לעיל סי' ל"ט סק"ה מ"ש מתשו' הב"ח לענין ריאה שנסרכה לצלעות ויש מכה בצלעות שאסור החלב אפי' של קודם ג"י והכלים אין לאסור של קודם ג"י ועי' במ"ז ריש סי' ל"ח שחולק על הב"ח בהיתר הכלים כיון דהספק הוא בדאורייתא ומצד אחר בא לו שהוא מדרבנן עיי"ש ועי' בדברינו שם (ס"ק נ"ג) מ"ש בזה ועי' ברא"פ ריש סי' ל"ט שדעתו כדעת הב"ח להתיר הכלים שנשתמש בהם החלב של קודם ג' ימים גם במכה ישנה ע"י שהי' מעל"ע עיי"ש ועי' במק"מ ריש סי' ל"ט ס"ק ט"ו שכ' ממשמעות לשון הרא"פ הנזכר דדוקא כשנאבדה הריאה ולא ראינו סרוכה להמכה שבדופן ואוסרין הבהמה רק מספק שמא היתה סרוכה להמכה בזה הוא שמקיל אבל אם ראינו שיש סירכה להמכה או שיש תלוי' נגד המכה שבדופן משמע מדבריו שמודה להפרמ"ג לאסור הכלים