דרכי תשובה - ג יז

מצוה עכ"ד. אמנם יעוין בדברינו לעיל (ס"ק ק"ל) שכ' מהגאון מנחת חינוך ז"ל דהשוחט לקטן צריך ליתן מתנות ואפי' קטן שלא הגיע לעונות הפעוטות:

(קמח) לכהן ולעכו"ם. כ' בכרתי ס"ק י"ח היינו ג' שבועות ולא יותר דאז הכהן בעצמו חייב ואינו מיעוט שותפות עיי"ש ועי' בס' לב ארי' על חולין דף קל"ג ע"ב (בד"ה בא"ד ועוד) מ"ש בדברי הכרתי בזה והניחו בצ"ע עיי"ש. (קמט) פטור. היינו כששחט לצורך אכילת הכהן לעצמו דאלו שחט למכור וקובע בבית המטבחיים אפי' מיד חייב הכהן להפריש מתנות כדלעיל סעי' כ"ד פר"ח סק"ח ושלחן גבוה ס"ק נ"ו וה"פ:

(קנ) והמשתתף עמהם. עי' במנחת חינוך שם שכ' דפשוט הוא דמי שהוא חצי כהן וחצי ישראל או חצי לוי וחצי ישראל (ומשכחת לה ע"י חציה שפחה וחציה ב"ח] פטור דחלק הכהן והלוי שותף בכלו עיי"ש:

(קנא) והמשתתף עמהם. עי' בשו"ת בעי חיי (הכנה"ג) חיו"ד סי' צ"ו שנשאל בכהן וישראל שנשתתפו במלאכת הקצבים וכ"ע יודעים שהם שותפים בדבר והכהן הוא נושא ונותן אם פטור הישראל מן המתנות והשיב דלא מיבעיא דהישראל חייב בכה"ג אלא גם הכהן חייב דכל מה שכתב דהמשתתף עם הכהן פטור הוא רק בשוחט לשלחנו לאכול ונשתתף עם הישראל בבהמה זו ליקח מה שהוא צריך והשאר ימכרנו הישראל לאחרים ובזה אמרו דכדי שיהא גם הישראל פטור מליתן חלקו צריך שירשום משא"כ אם נשתתף עמו הכהן לצורך מו"מ הקצבית למכור הבשר לאחרים לא מהני שום תקנה שירשום או שישב עמו במטבחיים ולא מיבעיא שהישראל חייב אלא אפי' גם הכהן חייב ודינו כדין כהן השוחט למכור בבית המטבחיים דב' או ג' שבתות פטור ומכאן ואילך חייב עיי"ש באריכות:

(קנב) עמהם. אבל שני שותפים ישראלים חייבים במתנות. כנה"ג בהגהות הטור אות מ"ה ופר"ח ס"ק ל"ח וכו"פ ושלחן גבוה ס"ק נ"ז, ועי' בכנה"ג שם שכ' דבכ"מ אין חילוק בזה בין אם הם שותפים בבהמה א' או בב' בהמות דבב' שותפים ישראלים אפי' הם שותפים בב' בהמות פטורים עיי"ש ועי' במנחת חינוך שם שכ' דאף המשתתף עם קטן חייב במתנות דאף את"ל דמבהמות שלהם אין נותנין מתנות (ע"ל ס"ק קמ"ז) מ"מ השותף חייב בחלק שלו דהם אינם פטורים רק דאינם בני דעה וא"א להוציא מהם וה"ל כמו ב' שותפים וא' אינו רוצה ליתן דלא נפטר הב' מלתת חלקו וה"נ הקטנים בני חיוב נינהו אלא שא"א להוציא מהם עיי"ש:

(קנג) עמהם. עי' בס' ערוגות הבושם סוף אות ח' שכ' דגם בהי' ישראל בשותפות עם לוי פוטר ממתנות מספק דדלמא לוי פטור מן המתנות ואין מוציאין מספק אך אם תפס הכהן אין מוציאין מידו עיי"ש:

(קנד) שירשום. פרש"י סי' ידוע שהוא מבשר שאינו חייב במתנות דאל"כ יחשדוהו. ולפ"ז אף אם נפל חלק מהמתנות לחלקו של ישראל מ"מ פטור ודעת הרמב"ם הוא שירשום בשר לישראל ומתנות לכהן וע"י הרשימה מפורסם הענין שהוא שייך בהחלט לכהן וליכא חשדא. כרתי ס"ק ל'. ועי' בפר"ח ס"ק ל"ט. שהעלה דהעיקר לדינא כדעת רש"י ז"ל ולפי"ז אף המתנות השייכים לחלקו של ישראל פטור ליתנם לכהן עיי"ש:

(קנה) ובעכו"ם וכו' א"צ שירשום. היינו ביודעים ומכירים הכל שהוא עכו"ם דאל"כ לא מהני. ס' בית אברהם בשפ"ז ס"ק י"ח:

(קנו) אם יושב עמו במטבחיים. עבאה''ט ועי' פר"ח ס"ק מ' מה שפלפל בסוגיות הש"ס אם מהני יוצא ונכנס או דבעינן דוקא יושב במטבחיים ועי' שפ"ד ס"ק י"ד שהחליט לדינא דאע"ג דסתם עכו"ם מרבה דברים ומספר לכל אפ"ה בעינן דוקא יושב במטבחיים עיי"ש ועי' בשו"ת בעי חיי מהכנה"ג חיו"ד סי' צ"ה וצ"ו:

(קנז) יושב עמו במטבחיים. דוקא בעכו"ם מהני זאת אבל בכהן לא מהני יושב במטבחיים אלא צריך שירשום דוקא. פר"ח שם וכרתי ס"ק ל"א:

(קנח) שנוהגין לשחוט אצל עכו"ם. עי' בערך לחם (להריק"ש) שכ' דדוקא כשהבהמה היא של עכו"ם אבל אם הבהמה היא של ישראל חייב במתנות בכה"ג עיי"ש וכ"כ בפי"ח ס"ק מ"א ובכרתי ס"ק ל"ב דדוקא בכה"ג שהבהמה היא עכשיו קודם שנתבררה כשרותה של עכו"ם שאם יתברר כשרותה יקחנה ישראל פטור מן המתנות אבל אם עיקר הבהמה היא של ישראל רק שאם יתברר שהיא טריפה מחויב העכו"ם ליקח אותה מהישראל חייב במתנות עיי"ש ועמ"ז ס"ק כ"ז שהביאו וסיים ואעפ"י שיש לעיין בזה קצת מ"מ הדין דין אמת עיי"ש ועי' בשלחן גבוה ס"ק כ"ח שהביא ג"כ דברי הפר"ח הנזכר וסיים וז"ל ואני לא הבנתי בממ"נ אם הבהמות הם של עכו"ם פשיטא שהם פטורים דלא בשביל ששחטם בבית ישראל חייב הישראל במתנות כהונה כיון שאינם שלו ואם הבהמות הם של ישראל פשיטא דחייב דמה שלוקח העכו"ם הטריפה לא שמי' יד עכו"ם באמצע דהא לוקח בשר טריפה ואולי הוא גופא קמ"ל דכיון דעשה ישראל מקח עם העכו"ם והתנה עמו דהטריפה יקח הוא סד"א דהעכו"ם שותפו איקרי בכל הבהמות בשעת זביחה שעדיין אין כאן ברירה אם ימצא כשרה או טריפה קמ"ל דחייב כיון דסוף סוף ישראל הוא בעל הבהמות ולא דמי למשתתף עם עכו"ם אלא כמוכר בשר טריפה לעכו"ם דלא מפטר משום הכי עכ"ל:

(קנט) אם נמצא טריפה נשאר להם. עי' בס' ערוגות הבושם אות י' מ"ש בענין זה וכ' דהנה מפשטות הענין נראה דמיירי אף בקונה הבהמה מחיים בקנין גמור על אופן זה פטור מן המתנות כיון דבשעת זביחה אינו מבורר אם יהי' לישראל או לעכו"ם דאי מיירי כשאינו קונה הבהמה מחיים בקנין גמור בלא"ה פטור כיון דקונה לאחר זביחה ובשעת זביחה לא הי' של ישראל והרי מבואר בבאר הגולה לקמן סעי' כ"ז דהיכא דקונה רק לאחר שחיטה פטור עיי"ש:

(קם) נשאר להם. עפר"ח שם שכ' וז"ל דע שבכל מלכות תוגרמא יש חק מלכות ליקח מכל משקל ליטרא פרוטה אחת וגם הבהמות בכלל זולת גדיים קטנים שאין משקל בשרם מגיע לליטרא א' שאינו לוקח מהם כלום ועפ"ז הורו קצת חכמים שישראל שלקח טלה לצרכו שפטור מן המתנות משום דהנכרי מקרי שותף עמו כיון שחייב ליתן לו פרוטה או שתי פרוטות מחק המלכות ואלו טעו בזה שרצו לדמות נ"ד לדין בהמות ארנונא שפטורה מן הבכורה אע"ג דמצי לסלוקי הנכרי בזוזי כדלקמן סי' ש"ך ולא דמי כלל דהתם עיקר השיעבוד על הבהמות אבל הכא עיקר חיוב הוי על המעות ועוד דהכא עיקר חיוב ושותפות הנכרי אינו אלא לאחר שחיטה ותדע דהא לפי ערך המשקל הוי סך חיוב המעות ובבעל חי לא שייך משקל ואין דרך לשקול אלא לאחר שחיטה ותדע עוד שאם אדם רוצה לקנות בהמות לגדלם לולדות וכיוצא לית ליה שום חיוב מדין חק המלכות אלמא דלא רמיא ארנונא עלי' אלא בתר שחיטה ושותפות הגוי אינו פוטר אלא שותפות דמחיים אבל שותפות דלאחר שחיטה אינו כלום דהא משעת שחיטה איחייב במתנות ולפיכך איני רואה שום מקום פטור לפטור שום בהמה מאלו ממתנות וזה ברור עכ"ל ועי' כרתי ס"ק ל"ב ומ"ז ס"ק כ"ז שהסכימו עמו לדינא עיי"ש ועי' בשו"ת מכתם לדוד (להרב מהרד"ף ז"ל) חיו"ד סי' כ' שכ' דבמקום שיש חק המלכות ליטול כל עור מבהמה הוי שותפות עכו"ם ופטור מן הבכורה עיי"ש ועי' בס' שלחנו של אברהם הספרדי אות ח' שהביאו והתפלא עליו במה שנעלם ממני דברי הפר"ח הנ"ל שכ' דבכה"ג לא מקרי שותפות כיון שאם לא ירצה לשחוט אין לו להעכו"ם בבהמה זו כלום אמנם לדינא הביא ראי' מש"ס לדברי המכתם לדוד דגם בכה"ג מקרי שותפות בשעת זביחה ופטורין מן המתנות ודלא כהפר"ח עיי"ש:

(קסא) פטור מן המתנות. עבאה"ט מ"ש דהאי שעתא לית ברירה ועי' בשו"ת ס' יהושע בפסקים וכתבים סי' תפ"א מ"ש בדברי הש"ך בזה דהא קיי"ל דרוב בהמות כשרות נינהו ואף את"ל דקודם שיבדק הריאה אסורה מדרבנן הא קיי"ל דבדרבנן יש ברירה והניח בצ"ע עיין שם. ומ"ש הבאה"ט ב' טעמים א' דלא אזלינן בממון אחר הרוב ועוד דטריפות הריאה שכיח ועי' שפ"ד ס"ק ט"ו דיש נ"מ בין הטעמים לענין גדיים וטלאים דלא שכיח בהו סרכות ורובן כשר דלטעם ב' חייב במתנות משא"כ לתירץ הא' וכן לדעת הש"ך נמי פטור אף בגדיים וטלאים עיין שם: