דרכי תשובה - ג קעז

משעת השחיטה ולא משעת הפרכוס עיי"ש:

(לח) אכל מה שנעשה וכו'. עפת"ש מ"ש מתשו' תולדות יצחק דלא תקשה ממ"ש הרמ"א לעיל סי' נ' ר"ל כי בתשו' תולדות יצחק כתב שם לתרץ קושיות הכו"פ לעיל סי' נ' (בפלתי סק"א בד"ה הן שהקשה שם קושיא זו) אמנם בגוף ענין זה עי' בתב"ש סי' כ"ט ובבכור שור חולין דף י"א ועי' בתשובת ברית אברהם שם מה שכתב בענין זה באורך:

ומ"ש הפת"ש מהתולדות יצחק דלא התיר הרמ"א בהוגלד פי המכה קודם ג"י אלא בהפ"מ דוקא דע שדברי התולדות יצחק הם תמוהין לפענ"ד כי קשה להעמיס דבריו בפשטות לשון הרמ"א שכ' בהגה א' דאין לאסור רק הנעשה ממנה תוך ג' ימים דמשמע דלאחר ג"י מותר להדיא אפי' שלא בהפ"מ ודוחק לומר שהרמ"א סמך עצמו על מ"ש אח"כ בהגה ג' דשלא בהפ"מ יש לחוש לדעת האוסרין דכל כי האי הו"ל להרמ"א לבאר להדיא בהגה א' ולא לסמוך עצמו על מה שנשמע ממשמעות דבריו שאח"כ בהגה ג' ומפסיק באמצע בדין אחר בהגה ב' שאין זה דרך הרמ"א ז"ל. וכן אנו רואין גם בת"ח כלל ע"ב דין ג' שכ' ג"כ כדברים אלו דבהוגלד פי המכה מה שנעשה קודם ג"י מותרות ודלא כהב"י דאוסר גם הנעשה ממנו ג"י עיי"ש ולא זכר כלל דדוקא בהפ"מ מותרות ואח"כ בדין ה' בדין סירכא הביא קודם דעת המתירין החלב ובסוף סיים כדברי הרשב"א והאו"ה האוסרים ולא הכריע כלל ונראה שם מדהביא דעתם באחרונה שכן נוטה דעתו אך במנח"י שם ס"ק י"ט הביא מדברי הרמ"א הנזכר דרק שלא בהפ"מ הוא שחשש להחמיר אבל במקום הפ"מ ס"ל שאין להחמיר עיי"ש הרי דגם מלשון הת"ח מבואר דלדידיה חמור דין סירכא מהוגלד פי המכה וא"כ אם אמת הדבר כמ"ש בתולדות יצחק בכוונת הרמ"א לא הו"ל להרמ"א לסתום וכמש"ל ובע"כ דאין הדבר יוצא מידי פשיטא דנגלד פי המכה דקיל הוא לדעת הרמ"א דעתו להקל בזה קודם ג"י אף בלא הפ"מ. וכן נראה מסתימת כל האחרונים הבאים אחר הרמ"א שהסכימו כולם בכל הטריפות דקודם ג"י שרי ולא הוצרכו כלל הפ"מ:

(לט) אבל ביתרת. עש"ך סק"ה מגבה אסור החלב והגבינות גם מקודם יב"ח ועי' בלב"ש סי' ל"ה ס"ק כ"ד שנסתפק ביתרת בדרי ושופעת לקמא ולגבה ואינו נודע נטייתה להיכן ולא נפחוה לראות לאחר הנפיחה לאן הוא נוטה מה דין החלב ממנה וכ' שם דזה פשוט הוא דהחלב של קודם יב"ח יש להכשיר דדוקא היכא דחזינן להדיא שנוטה לגבה הוא דלא מהני יב"ח משום שהוא ודאי טריפה ודמי ליתרת מגבה משא"כ בזה דהוי רק ספק טריפה דשמא בשעת נפיחה הי' נוטה לגבה ולזה מהני היב"ח לראי' שקודם יב"ח הי' נוטה לקמא ורק אח"כ נתעקם אכן לענין החלב של תוך יב"ח יש להסתפק דשמא דמי לסירכא ושרו עד ג' ימים ולדינא העלה דיש להקל ולהתיר עד ג' ימים קודם שחיטה עיי"ש:

ובדין יתרת בדרי שמתעקמת לגבה ולא נפחוה לידע אם הוא כט"ד לענין החלב עי' בדברינו שם (ס"ק קפ"ח). ועי' עוד בדברינו שם (ס"ק רנ"ו) מ"ש לענין חלב מבהמה שנתפצלה האונא בעוביא. ועיי"ש עוד בדברינו (ס"ק רפ"ד) מ"ש בדין החלב מבהמה שיש לה פיצול מגבה שאינו נכנס לתוך הגומא ואינו שוה לשאר הריאה. ועיי"ש עוד בדברינו (ס"ק ש"ב) מ"ש לענין חלב מבהמה שיש לה פיצול מקמא הקצר מהגומא או ארוך מהגומא:

(מ) ביתרת. עש"ך דיתרת הוי ודאי טריפה מבטן. וכ' במק"מ בדיני החלב שבסוף סי' ל"ה אות א' וז"ל ונ"ל דה"ה חסר אונא או אומא כל שלא ניכר במקומה שום שינוי וסימן שהיה שם אונא ונעדרה משם ע"י חולי ע"י שנתרוקן בשרה ונדבק קרומה להריאה אמרינן מתולדה חסרה עכ"ל. ועי' בדברינו לעיל סי' ל"ה (ס"ק של"ה) מ"ש לענין החלב מבהמה שהריאה דמיא לאופתא שאין לה חתיכה דאונא:

(מא) או שאר טריפות. עמ"ז סק"ג שכ' דבהמה שנדרסה ולא נודע רק אחר איזה ימים לא אמרינן כיון שיצאה מחזקת כשרות שלה זה איזה ימים מיום שנדרסה אבדה חזקת כשרות שלה למפרע מיום שנולדה דז"א דכיון דעד זמן שלא נדרסה היה חזקתה מבוררת דבודאי לא נולדה דרוסה אין מחזיקין לאסור החלב למפרע כלל עיי"ש ועי' בדברי שאול ויוסף דעת מ"ש בענין זה עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תקי"ד מ"ש בדברי הפרמ"ג בזה וכ' דפשוט הוא דאף שלא נודע לו שנדרסה רק אחר איזה ימים אח"כ לא אמרינן דכל החלב שנחלב קודם היום שנודע מותר כיון שהיתה עומדת לפנינו בחזקת כשרות דז"א אלא דיש לאסור החלב מזמן הדרוסה ואילך ואף שלא נודע לו רק אחר כמה ימים מ"מ כשנודע לנו שנדרסה איתרע חזקתה למפרע מיום שנדרסה עיין שם:

(מב) שאר טריפות. עי' בשו"ת שבות יעקב חלק ב' סי' נ"ז שנשאל במקום א' שהיה שם דבר בין הבהמית אם מותר החלב מחיים מבהמות הבריאות והטובות והשיב דכל זמן שאין אנו רואין שום נגע בבהמה למראה עינינו אין לאסור החלב ואם לא היתה חולה בשעת חליבה החלב מותרת אכן אם היתה חולה יש לאסור משום סכנה אבל מדינא אין לאסור שהרי צריך קרא לאסור אפי' חלב טמאה וכ"ש זו שהיתה בחזקת כשרות בשעת חליבה עיי"ש ועי' מזה בשו"ת דבר הלכה סי' ל"ד:

(מג) טריפות. עפת"ש מ"ש מהלב"ש בבהמה או עוף שחסרה המרה ועי' בכנפי יונה שהביא מדברי הד"מ שכתב בלשונו בטריפות חסר ויתיר נראה שהוא טריפות הבא מן הבטן וכו' וכן הוא במרדכי ובאו"ה ובמהרי"ל ודקדק על דברי הרמ"א שכ' רק יתרת והשמיט תיבת חסר וכ' דמש"ה לא העתיק הרמ"א גם חסר משום דחסר לאו כללא הוא דבא מן הבטן דהכל הוא לפי הענין כי שכיח הדבר להתחסר ע"י חולי וסיים וז"ל ופ"א בא לפנינו תרנגולת שלא נרגש לה מרה גם בהרגשת הכבד ואסרנו לה הביצים הנולדים לה מקודם כיון שלא מצאנו שום כיס ולא שום זכר למרה ולא הרגשנו מרירות כלל לכן לא תלינן שהיה לה הרגשות מר בכבד עד עתה כמי שתולין בשאר טריפות דבלא"ה היתר קל הוא לסמוך על המתירין בהרגשת טעם מר וכו' עכ"ל ועי' מזה עוד בדברינו להלן סי' פ"ו (ס"ק ל"ח):

(מד) הבא מן הבטן. עי' בתשו' שבסוף הס' משנת דר' עקיבא סי' פ"א שכ' שיש לעיין דאם בא לפנינו טחול שיש בו נקב ונראה דמתולדתו נבראת כך דרבו דעת האוסרין היכא דלא ידעינן בבירור דרוב העגלים שבאותו גליל כך הוא אם נחוש בזה דהוי כיתר שנראה דמתולדתו כך הוא וכיון דרוב הפוסקים אסרוה ממילא כל חלבה אסור למפרע או נימא אם כיון דדעת הט"ז וסייעתו להתיר לגמרי עכ"פ נסמוך עליהם שלא לאסור החלב למפרע ובפרט שיש לומר סברת הנקה"כ שם דמנ"ל דנבראת כך ועיי"ש וצ"ע לדינא עכ"ד ועי' בדברינו לעיל סי' מ"ג (סק"ח):

(מה) ואם היתה בעדר וכו'. עי' במנח"י שם ס"ק י"א שכ' מתשו' מהר"מ מלובלין סי' ק"ד שאם הי' בדיר ספק דרוסות ונחלבו ע"י עכו"ם עם בהמות כשרות אם יש ס' נגד החלב מהדרוסות יש להכשיר