דרכי תשובה - ג קעו

להתיר עכ"פ של קודם יב"ח עיי"ש:

(לא) כגון יתרת אבר. עי' במק"מ בדיני החלב שבסוף סי' ל"ו אות ה' שעמד על המחקר בריאה שנמצאת נפוחה מה דין החלב למפרע דלפי' הרמב"ם דהטריפות הוא משום יתר כחסר לכאורה דינו כשאר יתרת הבא מבטן לאסור החלב מיום שנולד אך לפי שהדין של נפוחה הוי ספק פלוגתא וזה הטריפות של חולי הוא די"ל דהשתא סמוך לשחיטה הוא דנעשה כן ע"כ יש להתיר החלב וגבינות שנעשו ממנו קודם יב"ח עיי"ש והבאתי דבריו לעיל סי' ל"ו (ס"ק שד"מ):

(לב) או הוגלד פי המכה. אבל אם לא הוגלד לא אסרינן למפרע כלל. לב"ש סי' ל"ו סק"ט. ומה"ט כ' שם ולהלן סוף סי' הנ"ל ס"ק קל"ב דכל שנטרפה בהמה מחמת נקב שהיה בריאה אע"פ שרואין שיש שם קורט דם במקום הנקב מ"מ אם רואין שלא התחיל עדיין להגליד ולהתרפאות החלב שלה מותר ואפי' ראינו שבלעה מחט ואחר כמה מים מצאו מחט זו בריאה או בשאר אברים ונקב מפולש לא אמרינן דמסתמא ניקבה המחט אותו האבר מיד אחר הבליעה אלא דתלינן דקודם לשחיטה וסמוך לה נגמר הנקב במפולש עם הק"ד עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' ל"ו (ס"ק תכ"ז) עוד מזה. ועיי"ש עוד בלב"ש להלן ס"ק י"ט דה"ה בנקרע מחמת הנפיחה אע"פ שאנו אוסרין הבהמה מ"מ החלב מותר מיד עיי"ש ועי' בדברינו שם (ס"ק נ"ה). ועיי"ש עוד בלב"ש ס"ק קל"ב דלאו דוקא בנקב ממש דה"ה בכל הטריפות דסי' ל"ו אשר אסורים מטעם נקב אין לאסור החלב למפרע. וכ' דבטריפות דיבש לכאורה יש לאסור החלב למפרע ביבשה כולה חי רובה אמנה לדינא אין להחמיר גם בזה ואמרינן דברגע אחרונה קודם שחיטה נגמר היובש עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' ל"ו (ס"ק ש"ס) מ"ש בזה מהס' דברי יוסף:

(לג) הוגלד פי המכה. עי' בלב"ש שם בסוף, סי' הנ"ל דה"ה בכל מקום שאוסרין בניקב ועלה קרום מחמת מכה הוי בכלל הוגלד פי המכה ואסור החלב עד ג"י קודם שחיטה ומה"ט כ' שם דה"ה בטריפות משום תרלרי"ע כגון בועא על מקום שנגלד עור העליון יש לאסור החלב עד ג' ימים קודם כיון דענין תרלרי"ע הוא שהריעותות מעידים על שהי' נקב וכיון שעכשיו ליכא נקב בע"כ היינו שנתרפא הרי הו"ל נגלד מחמת מכה עיי"ש ועי' במק"מ בדיני החלב שבסוף סי' ל"ו אות א' מ"ש בזה וכ' שם ודע דלאו כל תרלרי"ע שוים בזה דבועא על נגלד עור עליון וכן נגלד על יתרת בדרי או נגלד על גבשושית מגבה דטעם האיסור הוא משום דהתרלי"ע מעיד שכבר ניקב אלא שלא ניכר הנקב משום שעלה קרום בכל מקום יש לאסור החלב ג"כ למפרע אבל תרליר"ע שטעמם משום שסופו לנקוב יש מהם שהחלב אסור למפרע ג' ימים ויש מהם שמותר החלב עד סמוך ממש לשחיטה. והוא דבבועא אגבשושית או יתרת בזה שפיר יש לאסור החלב ג"י לפני השחיטה כיון דהגבשושית מתולדה הוא והבועא ג"כ א"א בפחות מג' ימים דהרי יש בה כיס וכו' אבל מראה או נגלד אגבשושית ויתרת יש לסמוך ולהתיר החלב עד סמוך ממש לשחיטה עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' ל"ז ס"ק ס"ו). ועי' שם עוד במק"מ באות שאח"ז שכ' דגם בנמצא נקב שע"י משמוש ידא דטבחא במקום סירכא העוברות ע"י מועומ"ש החלב טריפה ג"י למפרע. וכ' שם שיש לעיין עוד בנמצא מחט בריאה וק"ד מבחוץ נגד הריאה דקיי"ל להטריף אם יש להטריף החלב ג"י למפרע וכ' וז"ל והא פשיטא לי אם לא בדקוה שם בנפיחה ולא בראיית עין היטב ודאי החלב כשר דאמרינן אף דק"ד שנגד פי המחט מורה דמחיים ניקב בפילוש מ"מ י"ל דהשתא סמוך לשחיטה הוא דניקב אבל אם נבדק במקום הק"ד בנפיחה או בראיית עין היטב אע"ג דגם בזה אנו אוסרין הבהמה מ"מ לענין החלב צ"ע אם יש להתיר בתוך ג"י דהא מדחזינן דהקרום אין בו נקב והק"ד מכריח שניקב וצ"ל שהבריא ונתרפא וזה א"א בפחות מג' ימים א"כ החלב אסור ג' ימים לפני השחיטה ולפ"ז בנבדק והי' שלם חמור יותר מבלא נבדק לענין החלב שבתוך הג' ימים וכו' ונראה דאם בדק רק בראיית עין או בנפיחה בלי רוק יש לסמוך בהפ"מ להתיר החלב עד סמוך לשחיטה אבל אם בדק בשומת פושרין במקום הק"ד דבדיקה ברורה הוא דסמכינן עלי' בש"ס להקל מכ"ש דנסמוך עלי' להחמיר ואסור החלב ג' ימים קודם עכת"ד (ועי' בדברינו לעיל סי' ל"ו ס"ק תל"ט):

(לד) פי המכה עי' בדברי שאול ויוסף דעת בעובדא שנמצא מחט בכבד התרנגולת וניקב מעלע"ב ונטרפה העוף ונודע אח"כ שנתערבה הביצה מיום ג' לפני השחיטה בין כמה ביצים והטריף המורה מטעם דביצה הוא דבר שבמנין ותוך ג' ימים חוששין שמא נטרפה מקודם ולמדן א' עירער על הוראה זו דכיון שלא נתערב רק ממה שהטילה יום ראשון מהג' ימים יש להתיר דהא אמרינן בש"ס ריש ביצה כל ביצה דמתיילדא האידנא מאתמול גמרה לה א"כ אין לאסור בביצה רק מב' ימים קודם שחיטה והוא ז"ל מדחה דברי המערער בזה דזה לא נאמר רק אליבי' דרבה ובפרט בכה"ג יש לחוש גם מיותר מג"י קודם וכמ"ש הב"ח בתשו' דבמכה ישינה יש לחוש להחלב גם מקודם ג' ימים עיי"ש ולפמש"ל (ס"ק כ"ז) בע"כ צריך לומר שהיה שם העובדא שהוגלד במקום תחיבת המחט דאל"כ בלא"ה לא הי' לו להטריף הביצים מן ג"י קודם דהא תלינן דסמוך לשחיטה ניקב ולפ"ז ממילא שדברי המערער תמוהין ואין ממש בדבריו:

(לה) המכה עבאה"ט מ"ש מהש"ך ועי' בפר"ח סק"י ועי' בשו"ת ברית אברהם חיו"ד סי' כ' וכ"א מ"ש בזה והעלה דבע"כ שמא שאמרו דמקודם ג"י אין לחוש לחלבה הוא בסתם בהמה שנשחטה ונמצאת טריפה עון דנסתפק לנו אימת יצאה מן הרוב ומן חזקת כשרותה ולזה אמרינן כיון דלהוגלד פי המכה יש שיעור קבוע ג"י ע"כ אמרינן דעד התחלת ג"י היא בחזקת כשרות וכאמור אבל בבהמה שנולד בה איזה ספק טריפה בחייה ואח"כ לאחר שנשחטה נמצאת טריפה יש לאסור החלב מזמן שנולד בה הריעותא בחיים עיי"ש באריכות וכדברים האלה כתב גם הרא"פ והבאתי דבריו לעיל סי' ל"ט (ס"ק נ"ג) עיי"ש וע' בס' בגדי ישע (למהר"י עטייה הספרדי) מדף כ"א עד דף כ"ו באריכות מזה. (לו) אסורות. מה"ת. ועי' בשו"ת עמק הלכה (להה"ג מזיטל ז"ל) חיו"ד סי' ל"א מ"ש בביאור דין זה באריכות:

(לז) תוך ג' ימים. עפת"ש מ"ש מהבית אפרים דהג' ימים הם נחשבים ג' מעל"ע דוקא וע' מזה בחמודי דניאל הלכות תערובות הנכפל אות ל"ח ועי' בשו"ת השיב משה חיו"ד סי' ל"ג שנשאל בענין זה והשיב דבדבר זה אין להסתפק אלא על דרך משל אם נחלב ביום ג' באמצע היום ונשחטה הבהמה באור ליום וא"ו או ביום ו' בבוקר דעדיין לא הי' ג' מעל"ע ובחלוקת הימים הוי יום רביעי אבל אם גם בחלוקת הימים לא הי' רק יום ג' אין מקום להסתפק כלל עיי"ש אמנם בגוף הדין הנה יעוין בשו"ת אבן הראשה סי' י"ב שמצדד לענין החלב שנחלב בתחלת הג' מעל"ע שכבר הי' החלב כנוס בדדיה מקודם הג"י י"ל כיון שכבר הי' יכולין לחלוב אותה מקודם ואז הי' החלב בפ"ע ובחזקת היתר א"כ י"ל דלא נטרפה עם הבהמה אף ששהה החלב עוד בדדיה עד שנכנס תוך זמן הג' מעל"ע של קודם שחיטה (עי' בדברינו להלן ס"ק נ"ו) אמנם הנה הוא בעצמו כתב שם דמלשון הטוש"ע משמע דאין חילוק בדבר עיי"ש ועי' ביד אפרים לעיל ריש סי' ל"ט שכ' ג"כ בפשיטות דבעינן ג' ימים מעל"ע וכ"כ בד"ק סוף סי' ל"ט בדיני חלב אך כ' שם דבהפ"מ י"ל דכל משך זמן מהפירכוס שאחר שחיטה נחשב בתוך הג"י כי יוכל אז להגליד עדיין ואין אסור אלא ג' ימים שלפני סוף הפירכוס עיי"ש אמנם יעוין במק"מ בדיני חלב שבסי' ל"ט אות ב' שהעלה דבע"כ חשבינן הג"י