דרכי תשובה - ג קעד

שם ועי' בחידושי בית מאיר שם שכ' דכל אלו אסורים אבל אין לוקין עליהם והוי כמו חצי שיעור עיי"ש וכ"כ במ"ז סק"א ושפ"ד שם ועיי"ש שהביא מלשון הרמב"ם שם הל' ו' שכ' כן להדיא דעל חלב טמאה וביצי עוף טמא אין לוקין וכ' שם במ"ז דאף דמלשון המחבר שכ' אסורין כבשרן נראה לכאורה דאית ביה מלקות מיהו זה לא יתכן רק אם נימא דטעם כעיקר לוקין עליו אבל אם נימא דטעם כעיקר אין בו מלקות גם ציר ע"י מליחה אין בו מלקות וכ"כ בשפ"ד שם דחלב וציר מטמאין אין בהם מלקות ונ"מ טובא יש גם בזמה"ז לענין איסורין מבטלין זא"ז עיי"ש:

(י) כבשרה. עפת"ש מ"ש בציר היוצא מבשר שנפל לתבשיל חלב וכו' ועי' בדברינו להלן סי' פ"ז (ס"ק ע"ה) מ"ש בזה:

(יא) ויש מי שמתיר במי רגליה. עבאה"ט מ"ש אבל מי רגלים דחמור לכ"ע אסור ועי' בשו"ת בנין ציון החדשות סי' מ"א שנשאל אם שייך במים צלולים שנמצא באסטומכא (עיי"ש במפתחות) של הגמלים איסור דהיוצא מן הטמא טמא וכתב דאפי' לפי מה שמחמירין במי רגלים מ"מ במים הצלולים שנמצא במין זפק של גמלים והם נתינים שם כמו בתוך כלי אין בו שום איסור דהיוצא מן הטמא שהרי לא יצאו מן הגמל ע"י אברים הפנימיים כמו מי רגלים וגם לא נשתנו ממה שהיה ע"כ שרי לכ"ע עיי"ש:

(יב) במי רגליה. עבאה"ט ופת"ש ועפר"ח סק"ב מ"ש בזה ולדינא העלה דאם כי יש להחמיר בשל תורה כדעת הפוסקים לאסור כל מי רגליה של בהמה וחיה טמאה מ"מ אין למחות במי שמורה היתר לחולה שאין בו סכנה לשתות מי רגלים של שאר בהמה וחיה טמאה אבל במי רגלים של חמור אין להתיר כלל עיי"ש ועי' בשפ"ד ס"ק ב' שכתב שאין כל כך תפיסה על הב"ח שמתיר אף מי רגלים של חמור לחולי שאין בו סכנה עיי"ש ועי' בחגורת שמואל סק"ב מה שהאריך בזה והעלה דהעיקר כדעת המחמירים לאסור אף מי רגלים דסוסים וגמלים לחולי שאין בו סכנה ומכ"ש מי רגלים של חמור עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תק"ט ובשו"ת עמק הלכה (להה"ג מזיטל ז"ל) חיו"ד סי' ל' מ"ש בזה באריכות:

(יג) מ"ר דאדם לדברי הכל מותרים. עבאה"ט ועי' בכו"פ שכ' דמ"ש המחבר לד"ה מותרין היינו באופן דלית ליה משום שיקוץ כגון שנתנו לו לאכול בלי דעת שהוא מ"ר עיי"ש ולפ"ז פשוט הוא דמ"ש הש"ך דלחולה שאין בו סכנה שרי אף לכתחלה היינו אף אם הוא באופן שהחולה יודע שהוא מ"ר אפ"ה שרי אף לכתחלה ועי' פר"ח סק"ג שכ' דה"ה לאיזה סיבה כל דהוא שרי לכתחלה וסיים והכי נהוג עיי"ש והיינו ג"כ אפי' יודע שהוא מ"ר ועשפ"ד סק"ג שעמד בזה דכיון דאמרת דיש בו איסור בל תשקצו והלא בל תשקצו הוא איסור תורה ואמאי שרי לכתחלה לחולי שאין בו סכנה ותירץ דיש לומר דכל שעושה לרפואה לא שייך בל תשקצו עיי"ש ולדברי הפר"ח הנזכר ה"ה אם עושה לשאר איזה סיבה כל דהו לא שייך בל תשקצו ועי' בס' ערוגות הבושם סוף אות ג' מ"ש בענין זה ועי' בפרי תואר להלן סי' קי"ו שכ' ג"כ דלרפואה שרו ובהא דשיתן לחולי הירקון וכן לשאר חולי שאין בו סכנה שרי עיי"ש ועי' בס' יפה ללב חלק ג' בחידושיו לסי' זה שכ' דבכ"מ דמתירין לשתות מ"ר דאדם לחולי שאין בו סכנה או איזה סיבה אחרת צריך עכ"פ לזהר לשתות רק ממ"ר שלו דהיינו שהוא בעצמו משתין ושותה ולא מזולתו וגם יזהר שלא ישתה בפני אחרים דבכ"ז יש בו יותר משום בל תשקצו עיי"ש:

ובגוף האיסור דבל תשקצו עתב"ש לעיל סי' י"ב סק"ב ופר"ח להלן סימן קט"ז ובפרמ"ג או"ח סי' רס"ו באשל אברהם ס"ק י"ג ובקהלת יעקב אות ל' סי' קס"ד ובס' מקור חיים על הש"ס סי' קט"ז ועי' במעדני יו"ט חולין פרק א"ט אות תפ"ב ובדברי חמודות ברכות פרק מי שמתו אות פ"ד ועי' בדעת תורה סי' ט"ו סק"ד ועי' בס' ערך שי ריש סימן זה ומבואר מדבריו דכל זה אם בא לשתות המ"ר בעינא הוא דלא שרי אלא לחולי אבל ע"י תערובות כגון אם השתין תינוק בקדירה בודאי מותר התבשיל אפילו לבריא עיי"ש:

סעיף ב (יד) גבינות שנעשו כחלב וכו'. עי' בגדולי הקדש סי' ל"ה אות כ"ה ובמק"מ בדיני החלב שבסוף סי' הנזכר אות ד' שהביא דעת האוסרין כל הולדות של פרה שיש בה טריפות דיתר או חסר או חילוף כשנודע קודם שחיטה שילדה בחייה כמה ולדות דס"ל להאוסרין הנ"ל דכל הולדות אסורין כמו האם וכ' דלכאורה מסתבר לחוש לדבריהם להחמיר אמנם לא שמענו מעולם להיות נזהר בזה ולחקור בפרה שנטרפה ע"י חסר ויתר וחלוף אחר ולדותי' ואפי' אם הפרה ודאי טריפה אין חוקרין כלל מה נעשה בילדותיה ואיה איפה הם ועיי"ש במ"ש הטעם למה שמקילין בזה עיי"ש:

(טו) שנעשו וכו'. ע' בשו"ת בית יעקב סי' י' שעמד על המחקר בתרנגולת שנשבר בה אבר א' באופן שהעוף מותר רק האבר אסור משום מצות פרוש וילדה ביצה אם נאסר אותה ביצה משום תערובות איסור פרוש שיש בתרנגולת (וכן בפרה כה"ג לענין החלב) והאריך בזה והעלה דלדינא אין לחוש להחמיר עיי"ש ועי' בגליון מהרש"א לעיל סי' י"ד סעי' ה' מ"ש ע"ד הבי"ע בזה וע' בשו"ת שבות יעקב חלק א' ביו"ד סי' נ"ג ועי' בלב"ש בפתיחתו לטריפות עצמות אות נ"ז שהביא דברי הבי"ע בזה ועיי"ש במ"ש ע"ד בזה ולדינא העלה דהעיקר כהבי"ע דאין להחמיר בזה כלל עיי"ש וכ"כ בכנפי יונה להלן סי' פ"ו עיי'ש מלתא בטעמא:

(טז) מחלב בהמה ונמצא טריפה. עי' בד"ק בדיני החלב שבסוף סי' ל"ט ובמק"מ בדיני החלב שבסוף סי' הנ"ל אות א' שכ' דמדינא שרי לחלוב הבהמה ולאכול החלב אף שיודע שתשחט היום אך טוב לישראל ממדת חסידות שלא לאכול החלב שנחלבה בתוך ג' ימים לפני השחיטה עד שיוודע לו שלא היתה טריפה בריאה מסירכא וכיוצא וכל זה הוא כשתשחט במקומו או בקירוב מקום באופן שיוודע לו מהטריפות אבל כששחיטתה תהיה בריחוק מקום או באופן אחר שלא יהיה לו ידיעה אם תטרוף אין לחוש כלל ויכול לאכול החלב עד סמוך לשחיטתה ורשאי אף לכתחלה למכרה למקום רחוק שלא יוודע לו מה נעשה בדינה וכ"ז הוא קודם שנשחטה אבל משנשחטה אסור לאכול מה שנחלב תוך ג' ימים קודם שחיטה עד שתבדוק הריאה ובכ"מ אין צריכין לזהר להמתין רק עד שתבדוק הריאה וכאמור אבל אחר שאר טריפות א"צ לחוש להמתין עד שתבדוק אפי' להחמירים שלא לאכול מבשרה עד אחר הפשט וניתוח ותיבדק משאר טריפות השכיחות קצת מ"מ לענין החלב א"צ להמתין אפי' במה שנחלב ממנה בתוך ג' ימים עד סמוך לשחיטה עיי"ש ובגה"ק שם אות י"ד באריכות:

(יז) בהמה. ע' בד"ק שם בסוף בס' (בד"ה ולומר) שכ' דאין סברה דחלב מבהמה של עכו"ם שאינה עומדת לימכר והחלב שייך ליהודי שיש להחמיר לענין החלב שלא לצרף החזקת כשרות של הבהמה והו"ל כאלו אין להחלב חזקת היתר דז"א דהרי אם יתן להעכו"ם ממון הרבה עבור הבהמה ימכרנה הרי גם הבהמה בחזקת היתר לאכילה לישראל ועוד דבאמת גם על החלב גרידא יש חזקת כשרות דרוב חלב מבהמות כשרות הן כשלא היה ודאי ריעותא המוציאה מן הרוב עיי"ש:

(יח) ונמצא טריפה. עפת"ש מ"ש מתשו' תפארת צבי במקום דשכיחות טריפות כמו כשרות וכו' וע' בכסא אלי' אות א' שעמד ג"כ בזה לאשר בעירו ק"ק נ"א אמו"ן עינינו רואות דרוב בהמות הם טריפות על. מה סמכו לגבן גבינות מחלב שלהם והביא מדברי הפר"ח לעיל סי' ל"ט סק"ג שכ' דרוב הטריפות אינם מעיקר הדין ורובן הם רק מחמת חומרא וכמה הם מחמת ספק וכו' עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' ל"ט (ס"ק ז') וע' בד"ק בריש דיני חלב שעמד ג"כ בזה וכ' דבמה שכעת רוב בהמות טריפות ובפרט הבהמות השותין בראיע אין להחמיר לענין החלב