דרכי תשובה - ג קעג

לא הוי רק מדרבנן לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא כיון דהוי עיקרו בדאוריי' עיי"ש וכ"כ במ"ז סק"ג לדינא:

סעיף (יז) מבהמה טהורה עם חיה טהורה. וכן הנולד מאביו חיה ואמו בהמה הוי ספק לנו ולא ודאי ובהצטרף עוד ספק הוי ס"ס ואע"ג דהאי ס' אי חוששין לזרע האב הוי ספק פלוגתא דרבוותא מ"מ שפיר היי ספק. שפ"ד סק"ד עיי"ש. ועי' בס' משמרת שלום שכ' דט"ס נפל בדברי השפ"ד בזה דבאמו בהמה הוי ודאי ולא ספק וצ"ל אביו בהמה ואמו חיה וה"פ:

(יח) כוי. ע"ל סעיף ג' ובמקומות שציינתי שם (ס"ק י'):

(יט) חלבו אסור פת"ש מ"ש מהפרמ"ג ועי' פרמ"ג שהוא בעצמו סיים בצ"ע בזה ומ"ש לעיין בס' בית יהודה מ"ש ע"ז ר"ל כ בשפ"ד שם כתב בתוך דבריו דכל זה דוקא כשאמו היא חיה דאז מקצת מן הכזית ודאי חיה הוא רק דנעשה נבילה מהמקצת דבהמה וחנ"נ בשאר איסורין דרבנן ולכך בנשפך י"ל דאמרינן בזה ספיקא לקולא אבל כשאמו בהמה בנשפך ספיקו לחומרא דאולי חוששין רק לזרע האם ולא לזרע האב והוי כולו בהמה ואין להקל עיי"ש וע"ז ציין הפת"ש להס' בית יהודה שכ' ע"ז דגם בזה אין להחליט דהוי ודאי אסור לענין נשפך דלפי מה דקיי"ל דספק א' בפלוגתא דרבוותא והספק הב' בתערובות הוי ס"ס וכן כ' הפרי מגדים בעצמו בדיני ספק ספיקא לדינא י"ל דאף באמו בהמה ואביו חיה וכזית חלב ממנו נפל לתוך היתר וידוע שיש שלשים זיתי היתר ומסופק אם היה ס' זיתי היתר כגון שנשפך י"ל דכשר מטעם ספק ספיקא כי אולי חוששין לזרע האב והוי מקצת מהכזית חיה ונגד מקצת הזית דבהמה יש ס' ואת"ל דאין חוששין לזרע האב והוי כל הכזית חלב שמא יש ס' זיתי היתר והניח בצ"ע לדינא עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ד ס"ק ז'):

ועיין עוד בפרמ"ג בשער התערובות פרק א' בחקירה הא' שעמד על המחקר זית של חלב חיה וזית של חלב בהמה שאביו צבי ואמו תיישה וחצי זית של חלב חיה שאביו בן פקועה של בהמה דעלמא בזה ממ"נ אי חוששין לזרע האב יש חצי זית חלב חיה באותו שאביו צבי וכו' ויש כאן אך היתר זית וחצי זית חלב ואי אין חוששין יש זית וחצי זית של היתר מאותה בן פקועה וכו' עיין שם ועי' בספר משמרת שלום בשער התערובות שם בח"ד ג') שהביא מה שרבים נתקשו בדברי הפרמ"ג בזה ועיי"ש במ"ש בביאור דבריו בזה וכ' שם דבע"כ ט"ס נפל בדברי הפרמ"ג בזה ולדינא סיים מדברי הטוטו"ד תליתאי סוף סי' כ"ט דלא שייך ביטול ברוב בכה"ג עיי"ש:

(כ) אסור. עכו"פ שכ' דנראה דאף שיש לו לכוי קרני צבי בדמותו מ"מ חוששין לזרע בהמה דלא מצינו שנתנו חז"ל סי' בכוי לבדוק בסימני קרניים להוציאו מספק עיי"ש:

סעיף א (א) חלב בהמה וחיה. עבאה"ט מ"ש מהלק"ט שהורה להתיר שתיית חלב האתון לחולי האומה וכו' לפי שהוא חולי מסוכן ועי' בתשו' הלק"ט שם שכ' שהתירו כולן שהרפואה אמיתיית עיי"ש ונרא' דעתו דלולי שהרפואה אמיתיית דאף לחולי מסוכן אין להתיר אא"כ ידוע שהרפואה אמיתיים היא עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות א' שהעתיק ג"כ תשו' הלק"ט כמ"ש וסיים וז"ל והן עתה הורגלו הרופאים לתתו לשאר חולאים כי כן יסדו חכמי הרפואה חדשים מקרוב ע"פ המיבחן והנסיון אמנם רופא ישראל יש לו לזהר שיהיה חולי שיש בו סכנה דוקא ולא יתנהו לישראל אלא בחולי מסוכן ויודע דרפואה זו אמיתיית לחולי זה עכ"ל ועי' בשו"ת שמש צדקה חיו"ד סי' כ"ט שכ' שם הרב השואל (בדף פ' ע"ב בד"ה כל זה) וז"ל כל זה ראיתי ונתן אל לבי וכו' מיום עמדי על מלאכת רפואה שלא לצוות לתת לחולים רפואה מדברים האסורים כי חוששני לי ולהם מחטאת כי יודע אני שבכל החולאים המתרגשים ובאים אין גם אחר שרפואתו תלוי ברפואה אחת ביחוד עד שבה ולא באחרת יתרפא החולי מחליו אדרבה מצאתי ראיתי בכל ספרי הרופאים כל או"א מהם תיקן בכל חולי וחולי רפואות רבות עד כי חדל לספור עד כי אין מספר זו תחת זו זו תמורה זו בלבד מחמת השתנות מזג החולי ומצב המקום והזמן אלא אף באותו החולי עצמו באותו פרק ובאותו זמן ובאותו מקום עצמו לבד זה מצאתי שבקדחת הדקה הנקרא בלשונם איטק"ה כשמגיע למדרגה השלישית דהיינו שנסתבכה ונתחזקה כ"כ בגוף החולי עד שאכלה ומדקה השומן והבשר וכל ליחותיו במוקד ניחרו ולא נשארו בלתי העצמות היבשות והעור סרוח עליהם שכל הרופאים כולם פה א' ענו ואמרו שלא תוכל להרפא כ"א בהשקאת חלב האשה או האתון לכן גם אני לא מנעתי עצמי. ונתתי ממנו לפרקים אמנם בשאר החליים משכתי את ידי מכל הדברים שאיסורן אסור מה"ת וכו' עכ"ל וע"ל סי' קנ"ה סעיף ג' ברמ"א ובדברינו שם:

(ב) בהמה וחיה. ע"ל סי' פ"ו דה"ה ביצת עוף טמא אסור. ועי' בבית מאיר דה"ה ביצת השרץ:

(ג) וחיה טמאה. עבמ"ז סק"א (בד"ה ודע) שכ' דזה ודאי הוא דחלב של פרה הנולד מגמל אסור הוא אף אם נאמר דפרה זו אין בה אלא איסור לחוד ולא מלקות עיי"ש (ועי' במה שהבאתי לעיל סי' ע"ט ס"ק כ"א):

(ד) טמאה. עי' בשיורי כנה"ג באו"ח סי' רי"ו בהגהות הטור אות ח' שכ' וז"ל ומ"מ האלגריי"א שהוא זיעת חתול נראה בעיני דלכ"ע אסורה באכילה דלא שייך לומר שנתייבשה דבלחותה עומדת ולפ"ז צריך לזהר שלא לאכול האלגריי"א או ליתנו לתוך מאכלים וכו' עכ"ל וכ"כ בס' קול בן לוי במפתחות התשו' מהכנה"ג לחלק יו"ד סי' ק"ג עיי"ש והביאו בשלחן גבוה סי' ס"ו סק"ב לדינא עיי"ש:

(ה) או טריפה. עי' בב"י להלן סי' פ"ז דמבואר כם דס"ל דחלב נבילה לוקין עליו משים נבילה וכ"כ בלחם משנה בפרק ג' מהלכ' מאכלות אסורות הלכה ד' דלוקין עליו עיי"ש אמנם בפרישה להלן סי' פ"ז כ' דלא הוי רק מדרבנן עיי"ש ועי' בב"ח שם שפסק כהב"י דאסור מה"ת אך כ' דמ"ש הב"י דלוקה ע"ז הוא תמוה דהא לדעת הרמב"ם דעל היוצא מטמא אינו לוקה עיי"ש ועי' בשפ"ד כאן סק"א להלן סי' פ"ז ס"ק י"ד שכ' כן לדינא דאיסור תורה יש בחלב נבילה ולא מלקות עיי"ש ועי' ביד יהודה להלן סי' פ"ז שם בפיה"א ס"ק י"א מ"ש בזה ועי' בס' אמרי בינה בדיני טריפות בסוף סי' י"א מ"ש בזה ועיי"ש עוד בסי' ט' שכ' דאם נולד ספק נבילה בפרה חולבת לדעת הסוברים דחלב מנבילה אסור מדאורייתא אם נולד ספק בשחיטה והוציא החלב מדדי הבהמה אח"כ לכאורה י"ל דהוי כנולד הספק תורה על החלב דבעודה בדדיה הוי כאבריה ואסור אמנם י"ל כיון דעכ"פ היה להחלב חזקת היתר דהא היה בידו לחלוב ולהוציא החלב מדדיה ולא היה חסר רק להפריש מן הדדים והוי חזקת היתר דהא לגבי החלב לא היה צריך כלל מעשה המכשרת רק להפריש מן הבהמה ובידו היה בכל עת להפריש ולינק מן הבהמה ואתה בא לאסרה מטעם שנולד ספק במעשה השחיטה ולומר שמתה שלא בהכשר אמרינן עלך להביא ראיה דהא יש להחלב חזקת היתר עיי"ש באריכות:

(ו) טריפה. עי' בס' תיבת גמא (מהפרמ"ג) פ' בראשית שנסתפק בחלב מן הטריפה אי שרי לב"נ דהא לא שייך מי איכא מידי וכו' דהא גם לישראל אסור משום טריפה ועיי"ש במ"ש בזה ועי' בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' י"ט שעמד ג"כ בזה והעלה דאין שום חשש איסור למכור חלב מטריפה לב"נ עיי"ש:

(ז) וצורה. עשפ"ד סק"א שכ' בפשיטות דציר נבילה הוי מה"ת ועיי"ש עוד להלן ס"ק י"ב שכ' דציר אבר מן החי אסור מה"ת (ועי' בס' דעת קדושים סי' ל"ט ס"ק ט"ו במוסגר שם) ועי' בס' ערוגות הבושם אות ד' מ"ש בזה ועי' בס' כדי חמד חלק פאת השדה בכללים מערכת הבית סי' ד' פלפל גדול בדברי הפרמ"ג בזה:

(ח) ומי רגליה. ומ"מ אם נפל מ"ר של טמאה לתבשיל ויש רוב נגדה י"ל דשרי לכ"ע כמו בזבובים. שפ"ד להלן סי' ק"ג סק"ב. והביאו בחידושי הגרעק"א כאן בפשיטות אמנם בשפ"ד שם סיים בזה בצ"ע:

(ט) אסורים כבשרה. מה"ת. פר"ח סק"א. ועשפ"ד