דרכי תשובה - ג קעב

במובלע חרקייהו ובשאר סימנים דקרניים ע"כ אין לאכול החלב אלא במסורת שזה חיה ,הוא עיי"ש:

(ד) שהרבה פצולין יוצאין מהם. עט"ז סק"ב שכתב עוד פי' ח' שהם זקופות וכפופות בראשיהן וכ' דלדינא שניהם אמת ויש לילך בזה לקולא שכל א' מהם מהני עיי"ש ועפר"ח סק"א שהפליא ע"ז וכתב לדינא שיש להחמיר דבע"כ תרווייהו בעינן דהיינו שיהיה מפוצלים כשני הפרושים אבל סי' של פירש א' לבד לא מהני עיי"ש ועי' בערך השלחן אות ב' ובס' מאורי אור בחלק באר שבע בחידושיו לשבת דף כ"ח וכנפי יונה מ"ש ע"ד הפר"ח בזה וכ' דהעיקר כדברי הט"ז ועמ"ז שכ' דלדידן בלא"ה אין נ"מ לדינא בזה כיון שאין אני אוכלין החלב כ"א במסורות. (וע"ל בס"ק הקודם) (ה) ודאי חיה טהורה היא. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דוקא כשיש לה סימן דמעלת גרה ומפרסת פרסה אבל פיצול דקרניים לבד לא מהני ליה לסימן טהרה ועי' בחגורת שמואל סק"ג שהוכיח שכן הוא דעת הלבוש ושכן עיקר לדינא עיי"ש וכ"כ בכו"פ וכ' שהוא פשיט וא"צ שום ראיה לזה עיי"ש אמנם יעוין בשפ"ד סק"כ שכ' דאין זה מוסכם כי לר' דוסא כל שיש לו קרניים א"צ לחזור אחר טלפים ובגמרא חילין משמע דבעינן טלפים וקרניים דכל שיש לה אלו הב' סימנים הוי סימן טהרה אף שפיה חתוך וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בדבריו בפרמ"ג או"ח סי' תקפ"א בא"א סק"ב מ"ש עוד מזה אולם בכנפי יונה האריך בזה והעלה בהחלט לדינא דסגי קרניים לבד דכל שיש לו סימן דקרניים בודאי טהורה היא וא"צ לבדוק אחר הטלפים עיי"ש ועי' במחצית השקל שם באמצע סק"ג מ"ש בזה וכתב דמדברי המ"א שם נראה ג"כ דלא ס"ל כהש"ך כאן וכ' שכן הוא מבואר מפשטות לשון המחבר כאן דכל שיש לו קרניים מפוצלות זה לבד סגי לסימן דודאי חיה טהורה היא וכ' דבלא"ה דברי הש"ך לאו דוקא הוא במ"ש דאף שיש לו קרניים מפוצלות בעינן תרווייהו מעלה גרה ומפרסת פרסה דז"א דפרסה לחוד סגי בצירוף הסימן דקרניים אפי' לשיטת הש"ך דהא ליכא טמאה שמפריס פרסה כ"א חזיר וכיון שיש לו קרניים יצא מספק חזיר עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות י"ז:

סעיף ב (ו) ז' מיני חיה האמורים בתורה. שהם איל. צבי. ויחמור. ואקו. ודישון. ותאו. וזמר. וכ' בהגהות מיימוני פ"א מהלכות מאכלות אסורות הלכה ט' אות א' וז"ל אר"ת דצבי המוזכר בספרים היינו אותו שקורין עתה צבי שאין עורו מחזיק את בשרו וכן דרכו של צבי וכו' וגם כשהוא ישן עינו אחת סתום ואחת פתוחה כדאיתא במדרש וכו' ודלא כפרש"י שפירש שטיינבא"ק וכו' עכ"ל והוא מדברי התוס' דף נ"ט ע"ב ד"ה והכי צבי:

(ז) אם היה מכיר אחד מהם. עי' בס' שאול בן הלוי שכ' דפשוט הוא דה"ה אם מכיר שור כשב ועז דמותר בכל שפרסותיה סדוקות ומעלה גרה שאינו מהם וכדוגמא שכ' המחבר לקמן סי' פ"ב סעיף א' עיי"ש אבל נעלם ממנו במח"כ דברי הפרי תואר שהבאתי לעיל (ס"ק ב') דמסיק שם לדינא להחמיר דלא מהני במה שמכיר שור דאפשר הוא מין שור דלא ידוע לנו וכן ראיתי לחכם א' שכ' ג"כ לדחות דבריו מדברי המחבר כאן שכ' שצריך להכיר החיה ולא כתב שאם הוא מכיר שור וכשב שהוא שכיח ויכול כל אדם להכיר ובע"כ דלא מהני היכר מיני בהמות עכ"ד:

(ח) ודמו טעון כיסוי. ומברכין על כיסוי ושוחטין אותו ביו"ט ומכסין דמו. כנה"ג בהגהות הטור אות א'. וה"פ:

סעיף ג (ט) שור הבר. עי' במגיד משנה פ"א מהלכות מאכלות אסורות שהבין בפשיטות דשור הבר הוא תאו האמור בתורה ותמה הלא תאו הוא מין חיה שהוא א' מז' חיות האמורות בתורה והניח בתימה עיי"ש ועי' בב"י שהביאו ועיי"ש במ"ש ע"ד בזה והניח בצ"ע ועי' בלחם משנה שם שמתרץ קושית הב"י בזה ועי' בדברי חמודות פ' או"ב אות ה' ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות כ"ד שכ' לתרץ דעת הרמב"ם והעלה דבע"כ תאו הוא מין אחר ואין זה שור הבר עיי"ש וכ"כ הפר"ח במים חיים בחידושיו על הרמב"ם שם עיי"ש ועי' במ"ז סק"א ובס' משמרת שלום מ"ש בזה:

(י) הבר. ולענין עזי דבאלא (שהיא עז הבר בלשון ארמי) עי' בפרי חדש ס"ק ג' מ"ש בזה ועי' בבל"י ס"ק ג' שכ' דעז הבר מין חיה הוא עיי"ש ועי' מ"ז סק"א שהביאו וכ' שהוא ט"ס כי הוי ספק וחלב שלה ספק הוא וצ"ע אם לצרף לס"ס עיי"ש ועי' בספר משמרת שלום מה שהאריך בזה והעלה דהעיקר לדינא דהוי ספק מעליא ויש לצרפו לס"ס עיי"ש ועי' בשו"ת מים חיים חיו"ד סי' כ"ב כ"ג וכ"ד בדבר הבע"ח הנמצא שם הנקרא ווילד"ע צי"ג בלשון יון דעק"י קאז"י ויש לו קרנות מפוצלות כקרני הצבי וגם הטלפים שלו חדות והאריך טובא שהוא פלוגתת הפוסקים אף שיש הרבה מקילין מ"מ לדעת הרבה פוסקים דדוקא בדורות חז"ל בעלי הש"ס היה מהני הסימן דמפוצלות אבל בדורות הללו אין לנו הבחנה בזה לכן צריך מסורות דוקא ובלא מסורות יש לחוש לדברי האוסרין ואין להתיר חלבה עיי"ש באריכות (ועי' לעיל ס"ק ה'):

סעיף ד (יא) הקדש. בש"ס חולין דף נ"ט ע"ב איתא מהו קרש טביא דבי עילאי. כלומר צבי היער. שלחן גבוה סק"ה:

(יב) שאין לו אלא קרן אחד. עי' בשיורי כנה"ג באו"ח סי' תקפ"ו שכתב בפשיטות דראם הוי מין טמא עיי"ש ועיין בפר"ח ס"ק ד' שהביאו וכ' דלא דק דראם הוא מין חיה שיש לה קרן א' במצחה וטהורה היא עיי"ש ועי' בשו"ת בעי חיי מהכנה"ג חיו"ד סי' קע"ט שהוא בעצמו חזר בו וכ' דהוא מין חיה טהורה עיי"ש ועי' בשיורי ברכה אות ג' מ"ש ע"ד הכנה"ג בזה ועי' בכו"פ ס"ק ב' ובמחזיק ברכה באו"ח סי' תקפ"ו אות ב' ובס' שלחן המלך על הרמב"ם (להרב מהר"י ן' עזרא) פרק א' מהלכ' שופר הלכה א':

ועיין בכנה"ג בהגהות ב"י אות י"ח ובפר"ח שם דכ"ז בראמים שהיו בימיהם ז"ל אבל ראמים שלנו מין בהמה הוא לכל דבר וחלבם אסור ופטור מלכסות דמם כי אותו ראם שהוא מין חיה גדול הוא מאד עיי"ש וכ"כ בשפ"ד סוף סי' זה לדינא ועי' בעקרי הד"ט סי' ח' אות ה' מ"ש בזה:

סעיף ה (יג) כל שיסתפק לך. עכו"פ סק"ה שכ' דאין להקשות דאף בצבי בקרנותיו שבא לפנינו איך מתירין חלבה ולא. חיישינן שמא מבהמה וחיה היא ויהיה חלבה אסור מספק דז"א די"ל דהוי ס"ס ועוד דלא שכיח עיי"ש ועי' בשפ"ד סק"ד:

(יד) שיסתפק לך. עשפ"ד שם שכ' דהיינו בהיה אביו חיה בזה הוי ספק חיה אבל בהיה אמו חיה הוי ודאי חיה ומכסין בברכה ובהיה אמו בהמה הוי ג"כ כמו ודאי בהמה ולוקין על חלבו עיי"ש:

(טו) אם הוא מין חיה או מין בהמה. עכו"פ סק"ד שעמד על המחקר אם באה לפנינו בהמה ואין מכירין בה אם חיה היא או בהמה ויש שם באותו מקום מין חיות יותר מבהמות אבל במנין הוי הבהמות יותר מחיות דרך משל דמיני שור מחזיק אלף אבל מיני חיות אינם מחזיקים כולם רק ת"ק אם נימא כל דפריש מרובא פריש דהיינו מהרוב מינים ובמינים הוי חיות יותר או דאזלינן בתר רוב המספר ובמספר הוי בהמה יותר ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בשפ"ד ס"ק ד' מ"ש בדברי הכו"פ בזה והכריע דאזלינן בתר רוב המספר עיי"ש:

(טז) חלבו אסור. עי' פרי תואר ס"ק א' שכ' דכל שחלבו אסור מספק צריך לנקרו מחוטי חלב דחלב הניקור שלו ג"כ אסור דאף דחלב