דרכי תשובה - ג קעא

(ועי' בדברינו לעיל סי' י"ג ס"ק נ"ח):

(כד) טמאה. עבאה"ט מ"ש דאם ילדה כמין עוף טהור אסור ר"ל אף שחי העוף אח"כ כמה ימים אפ"ה אסור שפ"ד סק"ה. ועי' בבאה"ט לעיל סי' י"ג ס"ק י"ג דדמות עוף אסור אפי' יש לו פרסות ודמות בהמה מותר אפי' אין לו פרסות ועי' בפר"ח שם ס"ק י"ז ופרי תואר שם ס"ק י"ד וט"ו ועי' במהרי"ט אלגאזי פרק א' דבכורות אות ד' מ"ש בדבריהם בזה ועי' במ"ז לעיל סי' י"ג סק"י ושפ"ד שם ס"ק כ' וכ"א:

(כה) אע"פ שכרוך אחריה. עבאה"ט ומ"ש דה"ה בטמאה שהניחוה מעוברת וכו' חיישינן ג"כ לחומרא ע' פר"ח סק"ט שכ' דאפי' היה טהור בעדרו חיישינן לזה מספיקא דמדחזינן דמרחמא עלה עיי"ש וכ"כ בחגורת שמואל סק"ח לדינא עיי"ש ועי' לעיל סי' ט"ז סעי' ה' ובדברינו שם (ס"ק כ"ד):

(כו) אסור. עי' בס' צמח צדק החדש בחידושיו לסי' זה שכ' דכ"ז דוקא בודאי טמאה אמנם בעובדא שנשאל שם שאירע שמצאו אצל פרה של עכו"ם ולד כתמונת עגל גמור רק שהי' פרסותי' קלוטות כשל סוס וכ' דבכה"ג לכ"ע מהני מה שכרוך אחר הפרה דרחוק הוא מהשכל לומר שהוא מין סוס כיון שראשו ורובו ככולו הוא כתמונת עגל ורק רגליו קלוטות כשל סוס מהיכא תיתי נימא שנולד מסוס ובודאי מסתבר וקרוב יותר לומר שנולד מפרה כיון שהוא דומה ממש לולדות פרה ואין לחוש שמא הוא מין בהמה טמאה אחרת שרגלי' קלוטות ודומה לפרה ובא לכאן ממדבריות דלזה בודאי אין לחוש דכיון שכרוך אחר הפרה בודאי יש לסמוך על הראב"ד דמהני בזה סי' דכריכה להתירו לאכילה ובפרט שיש לצרף לזה המסלפ"ת דמסתמא אומר העכו"ם שפרה זו ילדה עגל זה מכל הלין יש להתירו להדיא לאכילה עיי"ש:

(כז) שמא מן הטמאה נולד. עי' ברמב"ם בפרק א' מהלכ' מאכלות אסורות הלכה י"ג שכ' דאין מין טמא מתעבר ממין טהור כלל עכ"ל ונדפס על הגליון (ברמב"ם דפוס ווארשא) נ"א בהיפך ר"ל דאין מין טהור מתעבר ממין טמא כלל. ולדינא שניהם אמת. וכמבואר שם בלחם משנה:

(כח) מן הטמאה. עי' בכנפי יונה שכ' דכ"ז ביש מקום להסתפק דהיינו דאף שאין הדבר טמא בעדרו מ"מ עכ"פ הוא באופן שאפשר שבא מעדר אחר ששכיחו שם טמאים. אבל אם היה העדר נעול בענין שאי אפשר לטמא לבא שם אא"כ נולדה מהמעוברת הזאת בודאי הוא מותר בלי שום ספק עיי"ש:

סעיף ג (כט) הנולד מן הטריפה. וכ"ש אם נמצא ולד בנבילה שהוא מותר. פר"ח סק"י:

(ל) מן הטריפה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דמיירי שנתעברה קודם שנטרפה וכו' ועי' ביד אברהם שכ' היינו כשנתעברה ואח"כ נטרפה עיי"ש אמנם המעיין בש"ך מבואר דס"ל דהמחבר מיירי אף בנטרפה בודאי ואח"כ נתעברה ואפ"ה הולד מותר וכ"כ בשפ"ד סק"ח לדינא אך כ' דזה דוקא אם עכ"פ הזכר כשר דאז הוי זו"ז גורם ומש"ה שרי אבל אם גם הזכר טריפה אסור עיי"ש. והנה הן אמת כי בבה"י סק"ב מבואר כמ"ש ביד אברהם דאם היתה טריפה ודאי כגון יתרת אבר וכיוצא דאם נתעברה אח"כ גם הולד טריפה אמנם יעוין בס' ברית מטה משה על הגדה של פסח בהקדמה דף ד' ע"א בד"ה והואיל שעמד ע"ד הבה"י והפליא עליו והעלה בראיות דאין לחוש להחמיר כלל עיי"ש וע' בבל"י סק"י ובלחה"פ להלן סי' פ"א סק"י שהביאו דבריו והבל"י הביא כן גם בשם הס' עצמות יוסף שכ' כן וסיים שכן ראוי להורות עיי"ש והנה בעצי לבונה סיים בצ"ע בזה עיי"ש אולם בשערי דעה סק"ב כ' דהעיקר להתיר בזה עיי"ש וכ"כ בחכמת אדם כלל ל"ז סעי' ו' לדינא עיי"ש:

(לא) הטריפה. עבאה"ט מ"ש מהט"ז בנדרסה האם אם מזיק הטפה גם להולד ועבאה"ט לעיל סי' נ"ז סק"י מ"ש בזה מתשו' בית יעקב ובפת"ש שם מ"ש בזה מתשו' שבות יעקב ועי' בתורת יקותיאל כאן סק"א מ"ש בזה וכ' דכיון דעכ"פ צריך מדינא לבדוק הולד אם לא עבר רושם הדריסה גם להולד ממילא דלדידן דאא"ב בבדיקה טריפה בכ"מ עיי"ש ועי' במ"ז סק"ה מ"ש בזה וכ' ע"פ תשו' הבית יעקב הנזכר דבדריסת הזאב אין להחמיר ואף שינקה אח"כ מאמה כל ימיה אין לאסור מחשש שינקה מטריפה כיון דבזאב יש מתירין גם האם ע"כ לגבי הולד אין להחמיר לא מחשש דריסה ולא לענין כשרה שינקה כל ימיה מטריפה אכן אם נדרסה בארי יש להסתפק מה דין הולד ואף דמשום איסור דכשרה שינקה מטריפה אין לחוש כי סוף כל סוף לא הוי רק ספק טריפה משום שאא"ב בבדיקת דריסה אך מחשש דריסה לולד יש לאסור וכ' שאין להחמיר גם בדריסת ארי כנ"ל אלא בדרסה להאם כנגד המעיים אבל אם נגע בה רק בצוארה או ברגליה אין חשש להולד גם מטעם דריסה עיי"ש, ועי' בדברינו לעיל סי' נ"ז (ס"ק נ"ב) מ"ש עוד מדין זה:

סעיף א (א) חלבה מותר. עבאה"ט ועי' בפרי תואר סק"א שכ' ששמע שיצא חיבור אחד מחכמי הדור שכ' שחלב הניקור דהוי דרבנן אסור גם בחיה וז"א כי הוא דבר זר ואין להחמיר והביאו במ"ז סק"ג ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ד (ס"ק ו'):

(ב) בקרנותיה. עבאה"ט ועי' פרי תואר סק"ג שנסתפק היכא שהיה לפניו מין אחד ששוה בתוארו למין בהמה אבל אינו לא שור ולא כבש ולא עז ובדק וראה שיש לו סימני טהרה דהיינו שיש לו פרסות סדוקות ומעלה. גרה אלא שהקרנים גרועים א"נ אין לו קרניים כל עיקר מי אמרינן כיון דקיי"ל שאין מין בהמה בעולם זולת אלו הג' מינים שור וכבש ועז ומכיר שזה אינו מהם בודאי מין חיה הוא וחלבו מותר או לא ואת"ל שזה שרי מה הדין אם רואין שיש לו קרניים אלא שאינם מפוצלים ואין לו שום סימן מהג' סימנים מי אמרינן כיון דמכיר שאין זה שור וכבש ולא עז בע"כ חיה הוא אע"פ שאין סימן חיה בקרניה או לאו. ולדינא כתב שיש להחמיר דאפשר הוא מין שור דלא ידוע ליה עיי"ש באריכות:

(ג) מפוצלות וכו' כרוכות והדורות וחרוקות. עש"ך סק"א שכ' דפי' של אלו מבואר בב"י ולפי שאין לנו עתה אלא מה שקבלנו במסורת ע"כ קצרתי. ועשפ"ד שהתפלא על הש"ך במ"ש דאין לנו עתה אלא מה שקבלנו במסורות דהא להלן סי' פ"ב מבואר דרק בעופות שאין לאכול אלא במסורות משא"כ בבהמה וחיה לא נזכר שם שיהיה צריך מסורות דוקא דבודאי אין צריך לזה שום בקיאות להכיר מפרסת פרסה ומעלת גרה וכ' דבע"כ כוונת הש"ך דכיון דרבו הפירושים