דרכי תשובה - ג טז

(מהשו"ב מפעסט) בתיקון הבית סעיף קטן א' שכתב שאין המנהג במדינתינו להדר אחר מצוה זו לקיימה בחוץ לארץ בזמה"ז עיי"ש הטעם באורך ועי' בשלחן גבוה ס"ק נ"א מ"ש בזה וסיים שכן ראה בעיניו מעשה רב שכן עבד הוא ז"ל עובדא אצל רב חכם א' ששחט אצלו טלה אחד והפריש ממנה מתנות כהונה כדת וכהלכה ושלחם לכהן עיי"ש ועי' בכו"פ שם שכתב דיש מאנשי מעשה שנתנו מעות לשלוחו א"י שיהיה שלוחם לקנות בהמה במעות לשמם ויפריש המתנות בעדם דהוי כמו שלוחו אך הוא מסופק אם מהני השליחות עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סק"א מ"ש בזה ממנהגו של הגר"א ז"ל בזה ועי' בשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב) חלק א' מיו"ד הימן פ' אות ט' ובס' ערך שי מ"ש ע"ד הפלתי בזה ועי' במחזיק ברכה אות כ"ה מה שציין ע"ז. (וע"ל ס"ק קל"ב):

סעיף כב (קלה) כהנים פטורים. עי' שפ"ד ס"ק י"ב שנסתפק בכהן חלל אי חייב במתנות או לאו כיון דחלל דין ישראל יש לו או דלמא דעכ"פ דינו כלוי דלאו בכלל עם הוא ולדינא כתב כיון דעכ"פ ספיקא הוי דיש לומר דאינו בכלל עם עכ"פ ופטור ממתנות מספק עיי"ש ועי' במשנה למלך פרק ט' מהלכות בכורים הלכה כ' ועי' ביד אברהם ועי' בשו"ת מעשה אברהם הספרדי חיו"ד סי' כ"ג מה שכתב בזה והעלה דכהן חלל משקל נמי שקלינן מיני' עיי"ש (וע"ל ס"ק ל"ה וס"ק מ"א) ועי' בשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב ז"ל) חלק א' מיו"ד סי' ד' אות י' מ"ש בענין זה ומצדד דאף שכתב המשל"מ והאחרונים דחללה אינה פטורה ממתנות מ"מ חלל שאני דחלל זכר אינו דומה לחללה נקבה דחללה לא נקרא מה"ת זרע של אהרן כלל אבל חלל כיון דקיי"ל דאם עבד אינו מחלל לעבודה הרי דלאו כזר ממש הוא ואם נהי דכהן גמור לא הוי מ"מ עכ"פ מבני אהרן הוא ולא הוי בכלל עם ופטור מן המתנות וסיים בצ"ע ועיי"ש ועי' שפ"ד שם שסיים מיהו בעל מום בודאי פטור מן המתנות דבכלל כהנים הוא ומשקיל נמי שקיל עיי"ש:

סעיף כג (קלו) לוים ספק וכו' הלכך פטורים. כתב בפר"ח ס"ק ל"ג דלוי' נשואה לישראל מסתברא שבעלה חייב במתנות ולא דמי לכהנת נשואה לישראל וכו' ומיהו מבהמות דידה כגון שנתנו לה ע"מ שאין לבעלה רשות בהן וכיוצא פשיטא דמפטרה דומיא דשאר לוים עיי"ש:

(קלז) ספק עי' בספר ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק) סעי' כ"א שכ' דזה דוקא היכא דלא הוי להפרה חזקת חיוב אבל אם הי' להפרה חזקת חיוב ואח"כ נפל ספק בודאי חייב במתנות וע"כ כ' דלוי שנשא אשה והכניסה לו בהמה ונשחטה ויש ספק אם קודם הנשואין נשחטה או אח"כ חייב במתנות שהרי חזקתה הראשונה של הפרה כשהיתה אצל האשה עמדה בחזקת חיוב משא"כ בכהן בכה"ג שנשא אשה ויש ספק מתי נשחטה ודאי פטורה דאפי' אם נשחטה קודם הנשואין הרי ביכולתה ליתן לכהן זה אבל הלוי אין רשאי לקבל המתנות של אחרים ע"כ גם בספק צריך ליתן לכהן עיי"ש:

(קלח) הלכך פטורים. עי' במשנה למלך שם שכ' דלוי' אף שנתחללה בבעילת זנות אכתי לוי' היא ופטורה ממתנות ולא דמי לכהנת שנתחללה עיי"ש והביאו במחזיק ברכה אות י"ב לדינא:

(קלט) פטורים. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאם תפס מתנות מישראל מוציאין מידו ודלא כהב"ח ועי' בס' תקפו כהן להש"ך ז"ל סי' צ"ח שהשיג שם ג"כ על הב"ח עיי"ש ועי' בהגהות אמרי ברוך שכ' דהש"ך היה יכול לומר רבותא יותר דאף בשנטל הלוי ברשות שה בעה"ב בעצמו נתן לו מוציאין מידו דהלבוש נסתפק בזה אבל לטעם הש"ך גם בכה"ג מחיוב להחזיר עיי"ש. והנה בכנה"ג בהגהות ב"י אות מ"ז הביא ראיות מהש"ס לדעת הב"ח עיי"ש אבל בפר"ח כ' דהעיקר כדעת הש"ך דמוציאין מידו עיי"ש ועי' במשנה למלך בפרק ט' מהלכות בכורים ובס' פתח עינים (להגאון חיד"א ז"ל) בשבת דף נ"ו (בד"ה רבי יוסי אומר) ובס' כנפי יונה בסי' זה (בד"ה כ' הב"ח) והנה בשו"ת עמק הלכה (מהה"ג מהר"ז מזיטיל ז"ל) סי' י"ט החזיק במעוז בדעת הב"ח עיי"ש אכן עיין בס' ערוגת הבושם אות ו' שהביאו ודחה אותו בשתי ידים והעלה דהעיקר כרוב האחרונים דפסקו כהש"ך והביא ראיות לדבריהם עיי"ש באריכות ועיין בשו"ת מעשה אברהם הספרדי חיו"ד סי' כ' מה שהאריך בדין זה בעובדא כזו בבן כפר א' ששחט שה בימות החמה כחום היום והלך לבקש כהן ולא מצא ולשלחו להעיר א"א כי הבשר יסריח מרוב החמימות ונתנם ללוי ת"ח ונשאל אם יצא הבעה"ב ידי נתינה והעלה ג"כ דאפילו בנידון כזה שכבר נתן ללוי מחמת דליכא כהן לא יצא ידי נתינה כיון דאפשר לשום המתנות בדמים ולהמתין עד שיבא כהן וליתן לו הדמים עיי"ש באריכות:

(קמ) אין צריך להחזירם לו. וכ' בכנה"ג בהגהות ב"י אות מ"ז מהדמש"א ומ"מ אף לפי דעה זו אם חזר הלוי וחטפן מיד כהן אין מוציאין מידו עיי"ש. ופשוט לענ"ד דאף בלויה חזקה שבזה"ז אם חזר הלוי וחטפן מיד כהן אין מוציאין מידו ועיין במקומות שציינתי לעיל (ס"ק קל"א):

(קמא) ויש חולקין. עפת"ש מ"ש מהס' תפארת למשה כגון שנטלן לדעת הלוי והוא לא ידע שהוא פטור ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות מ"ג מ"ש בענין זה וכ' לדינא בזה כך דאם לא ידע הלוי שהוא פטור ואלו ידע שלא היה צריך ליתנם לא היה נותן לו הוי נתינה בטעות ואפילו נתנו מדעתו יכול לחזור בו ומוציאין מידו אבל אם כשנתנו לו ידע שהוא פטור ואפ"ה נתנו לו אינו יכול לחזור בו דאין כאן מחילה בטעות עיי"ש לדרכו. ומ"ש הפת"ש מהתפל"מ שצריך לחזור משום דטובת הנאה לבעלים עפר"ח ס"ק ל"ד מה שהאריך בזה וכ' דאף להמ"ד דטובת הנאה ממון היינו לומר שיכולין הבעלים ליתנו לכל כהן שירצו ואע"פ שקדם כהן זה ותפס מוכרח כהן זה ליתנו לאותו הכהן שירצה הלוי שהוא הבעלים אבל אינו יכול להוציא מידו לגמרי שהרי אינו יכול לתבוע ממנו רק טובת הנאה שיש לו בה. אמנם לענין דינא סיים דכיון דהרבה פוסקים מסכימים לדעה א' שאם תפס הכהן מהלוי לא מפקינן מיניה הכי נקטינן עיי"ש:

(קמב) חולקים. עבאה"ט מ"ש מהש"ך לחלק בין שהספק אם היה מחויב במתנות ובין אם הספק הוא בבהמה אם היא מחויבת במתנות ועי' בשו"ת כתב סופר חלק חו"מ סימן ל"ד מ"ש בביאור דברי הש"ך בזה באורך:

(קמג) מוציאין מידו. עי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות מ"ד שכ' מהדמש"א דע"כ לא ס"ל להיש חולקין אלו שהוא הר"ץ דאפילו נטלו הכהן מלוי מוציאין מידו אלא דוקא כשהם בעין דאלו אינם בעין לא גרע ממזיק מתנות כהונה שהוא פטור עיי"ש:

סעיף כד (קמד) קבוע למכור בבית המטבחיים פי' חנות שיש שם בקביעות עלי לקצוב עליו בשר אבל חנות לחודא בלא עלי קבוע לא הוי קבע. פר"ח ס"ק ל"ה:

(קמה) חייב עבאה"ג מ"ש מפני מראית עין ור"ל אבל מן התורה לעולם הוא פטור הואיל משלו הוא מוכר. פר"ח ס"ק ל"ז. וכ' בכרתי ס"ק כ"ז ולכן בכוי וכיוצא פטור הואיל והוי רק ספקא דרבנן עיי"ש:

(קמו) שתים ושלש שבתות. כ' בס' תוספת שבת בהגהותיו ליו"ד בסעי' זה וז"ל כ' התוס' בשבת דף ס' דשתים לר' ושלש לרשב"ג ולפ"ז לדידן דלא קיי"ל כר' אלא וכו' א"כ בכדי נקיט שתים וצ"ל דהרמב"ם ס"ל כמ"ש התוס' יו"ט דהכל לפי הענין דאיכא פרסומא דלאו דידי' שחיט עכ"ל:

סעיף כה (קמז) השוחט לכהן. וה"ה ללוי. פוסקים וה"פ. ועי' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק ז"ל) סעי' י"ט שכ' ויראה לי דה"ה השוחט לקטן שהבהמה הוה של הקטן פטור ג"כ כיון דהקטן אינו בר