דרכי תשובה - ג קסט

שניהם לראות להדיא שאין לה ניבין ולא שינים עיי"ש:

(ה) עד שיגדיל. דכיון שאין לו שינים למעלה הוא מעלה גרה וכל וכו' כצ"ל. ט"ז סק"א. וירצה בזה דכל שאין לו שינים למעלה אינה טוחנת המאכל היטב וחוזר המאכל לפיה ומעלה גרה שא"א להתעכל מהר. מ"ז:

(ו) אם אין לה שינים וכו'. ר"ל כי אין לך בטהורים שיהיה לו שינים מלמעלה ואין לך בטמאים שאין לו שינים מלמעלה וכל שיש לו שינים מלמעלה בידוע שהיא טמאה. פר"ח סק"ג. ועי' בס' נתיבות עולם על הסמ"ק ל"ת קל"א מ"ש בביאור דברי הרמב"ם והמחבר בזה:

(ז) והוא שיכיר בן גמל וכו'. הא דבעינן שיכיר בן גמל וחזיר וערוד היינו דוקא למי שאינו מכיר הבהמות הטהורות אבל אם מכירן פשוט שיכול לאכלן אע"פ שאינו מכיר לא בן גמל ולא חזיר ולא ערוד. כנה"ג בהגהות הטור אות י"ב:

ועיין ברמב"ם שם שכ' וז"ל אין לך בהמה וחיה בעולם שמותר באכילה חוץ מן עשרת המינים המנויים בתורה שלשה מיני בהמה. והם שור ושה ועז. ושבעה מיני חיה איל צבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר. הם ומיניהם כגון שור הבר והמריא שהם ממין השור וכל העשרה מינים ומיניהם מעלה גרה ומפריס פרסה לפיכך מי שהוא מכירן א"צ לבדוק לא בפה ולא ברגלים עכ"ל:

(ח) שיכיר בן גמל. כ' בס' בן שאול הלוי וז"ל ונראה לי שאם אין מכיר בן גמל שיבדוק בבשר שתחת העוקץ שלה ואם הולך שתי וערב מותר שאין כאן בית מיחוש שאין זה בן גמל שהרי בשרו שתחת העוקץ הולך שתי וערב וערוד אין זה שאין לו שינים וניבין ופשוט עכ"ל:

(ט) שיכיר חזיר. עבכנה"ג שם אות ט' שכ' מהדמש"א וז"ל א"צ להכיר חזיר ממש אלא כל שרואה שפרסותיו סדוקות מן עבר אל עבר כשר דודאי אין זה חזיר דהחזיר אין השסע שלו עובר מצד אל צד עיי"ש וע' במ"ז סק"א ובס' כסא אלי' אות א' מה שתפשו עליו בזה דהלא מקרא מלא דבר הכתוב ואת החזיר כי מפריס פרסה ושסע שסע פרסה ופרש"י שמובדלת מלמעלה ומלמטה בשתי צפרנין עיי"ש ועי' בס' יד דוד הספרדי בהגהות הטור אות ד' שהביא דבריהם וכתב שהדמש"א בעצמו עמד בזה ותירץ שם בדבריו תמיה זו:

(י) יש לה קרנים יצא מספק חזיר. ה"ה שיצא מספק בן גמל. פר"ח סק"ד:

(יא) יצא מספק חזיר. ערמ"א באו"ח סי' תקפ"ו סעי' א' דמבואר שם דגם בהמה טמאה יש לה קרניים ובבאה"ג שם הקשה ע"ז אבל במ"א שה סק"ג כ' דבע"כ קרניים אין מוציאין רק מספק חזיר עיי"ש וכ"כ בביאור הגר"א כאן סק"ג דסימן קרניים לחוד לא סגי לסימן טהרה כי בעינן בע"כ סימן דטלפים דאין טלפים לטמאה אלא לחזיר וכ"כ בכו"פ דקרנים לחוד לא הוי סימן טהור רק הואיל ויש לו פרסות סדוקות ואין לספק רק בחזיר בזו הוי הקרניים לאות דאינו חזיר דבע"כ בעינן תרווייהו קרניים וטלפים אבל קרניים לחוד לא הוי סימן אא"כ רואין שהקרניים חרוקות או שיש לו הג' סימנים דלהלן בסי' שאח"ז אז הוי סימן דהוי חיה טהורה אבל על בהמה טהורה ליכא שום סי' בקרניים עיי"ש וע' מזה בפרמ"ג או"ח באשל אברהם שם ועי' במחצית השקל שם ס"ק ג' מ"ש ע"ד הכו"פ בזה באורך:

(יב) יבדוק בבשר שתחת כנפי העוקץ ר"ל אחר שישחטנה. זקיני הלבוש. וכ' בחגורת שמואל סק"ד דהיינו שישחטנה בלא ברכה כדין שאר ספק טריפה דלעיל סי' י"ט א"נ שישחוט עמו שחיטה כשרה אם אפשר לו דאף לדעת המהרש"ל שהביא הש"ך לעיל סי' י"ט שם ס"ק ב' דבספק טריפה ישחוט בברכה זה דוקא התם דאף דמיטרפה מהני לה שחיטתה עכ"פ לטהרה מידי נבילה אבל הכא לא שייך זה עיי"ש:

(יג) העוקץ עט"ז מ"ש שהוא עצם האליה שקורין אנק"א ועי' בערוך ערך עוקץ שפי' דעוקץ הוא העצה הנזכר בתורה לעומת העצה:

(יד) והוא שיכיר ערוד. עי' בס' מעין החכמה על המצות (דפוס רעדלהיים דף ל"ח ע"ב בד"ה כמה) שכ' דאף לדעת הרמב"ם דס"ל בכ"מ דספיקא דאורייתא לקולא מה"ת זולת היכא דאיקבע איסורא מ"מ בהולך במדבר ומצא בהמה שפרסותיה חתוכות ופיה גמום וגם א"א לבדוק בבשר שתחת כנפי העוקץ או שאפשר לבדוק רק שאינו מכיר ערוד והרי הוא בכלל ספק דלכאורה לא גרע משאר ספיקת התורה דלא איקבע איסורא דאזלינן בהו לקולא מ"מ גם הרמב"ם מודה דהוי אסור מה"ת דכיון דכתב רחמנא אותה תאכלו פי' דוקא המבוררת לך בשני סימני טהרה אבל בספק נהי דלאו ליכא עובר מיהו בלאו הבא מכלל עשה עיי"ש לדרכו ועי' מזה בשו"ת עמק הלכה (להה"ג מזיטל ז"ל) חיו"ד סי' כ"ט באריכות:

(טו) בשר אדם. עבאה"ט ועי' פר"ח סק"ו שהביא דעת הרמב"ם דס"ל דבשר אדם מותר ופסק כוותי' לדינא וסיים ולדידי מסתברא דאפי' מצות פרוש אין בו עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ג שהאריך בזה והעלה להחמיר כדעת הרמ"א על פי דעת הרמב"ם דאסור מן התורה בעשה עיין שם ועי' בשו"ת הריב"ש סימן שע"ג ועיין בשאלות ותשובות הרשב"ש (בן התשב"ץ א') סי' תקי"ח מ"ש בזה וכ' דגם המתירין לא אמרוהו רק להלכה ולא למעשה עיי"ש ועי' בס' מזמור לדוד (להרב מהרד"ף ז"ל) ובשו"ת עמק המלך סי' ע' ובספרו מסגרת השלחן שפסק לדינא כדעת המתירין עיי"ש אמנם יעוין בכנפי יונה שהאריך לחזק דעת הרמב"ם דאסור מה"ת בעשה עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ה' ובערך השלחן הספרדי אות א' ובס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאווארדק ז"ל) סעי' י"א וי"ב מ"ש בזה ועי' במ"ז סק"ג שכ' דאף שיש דעות דס"ל דאינו אלא מדרבנן וגם יש מתירין לגמרי אין לעשות ממנו ס"ס כיון דהרמ"א הכריע דאסור מה"ת עיי"ש ובשפ"ד ס"ק ג' ועי' בשלחן גבוה ס"ק ד' שכ' שבא עובדא לידו באשה עקרה שאמרו הנשים שטוב לבלוע ערלת התינוק שחותכין מן המילה כדי שתתעבר ונשאל אם מותר לבלוע ולא התיר דמי יקיל ראשו נגד הרמב"ם ז"ל אבי התעודה וכל האחרונים ז"ל באיסור של תורה ובשלמא אם היה לרפואה אפשר הי' לסמוך על הפר"ח ודעימיה אבל להבל זה שאומרת הנשים דבבליעת ערלת זה תתעבר סגולה זו לא אתמחי עדיין ואפי' אתמחי היא לא מפקדה אפו"ר כדי שנתיר אותה וכ' שכן הסכים עמו הרב מהר"מ ארמיליו ז"ל (הוא הגאון בעל תשו' דבר משה ז"ל) שחלילה להקל עיי"ש [וכבר קדמו בזה הרשב"ש ז"ל (בן התשב"ץ) בתשו' שם עיי"ש] וע' בערך השלחן לעיל סי' ס"ב אות ח' וביד דוד בסי' זה בהגהות הטור אות ב' וג' ובס' בני חיי בחידושיו לסי' זה ובס' צרור החיים על הרמב"ם פרק ב' מהלכ' מאכלות אסורות הלכה ג' ובשו"ת שאילת יעב"ץ חלק א' סי' מ"א מ"ש בענין זה באריכות:

ועיין בשו"ת הרדב"ז חלק ב' סי' התקע"ט (ובדפוס ישן סי' תקמ"ח) שנשאל על מה סומכין העולם להתרפאות בבשר המת הנקרא מומי"א שעושין אותם מהמתים עכו"ם מזמן הגיפטיי"ס שנחנטו בסממנים ומשיחות ומתרפאים בהם גם בחולי שאין בו סכנה וכ' דאין לפקפק על המנהג כלל דכיון שאין