דרכי תשובה - ג קסו

לא נהגו ליתן כלי תחת הצלי אפי' אחר שנצלה כל צרכו ואין לשנות עיי"ש ועי' ביד יהודה סוף סי' זה מ"ש בזה ולדינא כ' דכיון שהמהרש"ל בביאורו להסמ"ג כ' דמחמת גזירה שלא יתן הכלי קודם שנצלה כל צרכו יש למנוע שלא לקבל השמנונית בכלי ומי שרוצה לקבל השמנונית בכלי יזהר למלחו מתחלה כשיעור מליחה ולהדיחו ואף די"ל דהמהרש"ל לשיטתו אזיל בזה וכו' מ"מ כיון דבלא"ה כבר נתבאר לעיל סוף סי' ס"ט דכיון דהדבר מסור לנשים ראוי לנהוג שלא לבשל עד שיתייבש הלחלוחית מבחוץ ע"כ נכון לחוש לדעת המהרש"ל שאם רוצה לקבל ממנו שומן ימלחנו מקודם כדינו עיי"ש:

(נ) לאכילה. עבאה"ט מ"ש דבנצלה כחצי צלייתו מותר ליתן כלי תחתיו אפי' בלא נתינת מלח בכלי ועי' באורח מישור סק"ה מ"ש בזה באורך:

סעיף א (א) ואפילו נמלח החיצון. עבאה"ט מ"ש פי' ששהה שיעור מליחה וכו' ועשפ"ד סק"א דה"ה אם לאחר פליטת כל צירו דהיינו שהוא לאחר י"ב שעות או אפי' לאחר מעל"ע משעה שנמלח דאז לכ"ע אינו פולט ציר אפ"ה אמרינן ככ"פ עיי"ש:

(ב) דכמו שבולע דם המילואים כך פולטו. ולא דמי לבשר שנמלח ונפל לציר דאסור אפי' לצלי דדוקא היכא שנפלט מיד בשעת הבליעה אמרינן ככ"פ (הרא"ש). ונ"ל לפ"ז אסור ליקח עופות המילואים מעל האש קודם שנצלו חצי צלייתן דא"כ יבלע אותו שנמלח ושהה מאותו שלא נמלח ולא שהה ויאסר הכל וכו' ודו"ק עכ"ל הס' זר זהב על היו"ד כת"י מהגאון בעל אורח מישור ז"ל:

(ג) וכ"ש אם נמלח הפנימי עבאה"ט מ"ש מהש"ך שחולק על הרמ"א ופסק דכשהחיצון לא שהה שיעור מליחה והפנימי כבר שהה שיעור מליחה נאסר הפנימי ועי' במנח"י כלל ט' סק"ח שהשיג על הש"ך בזה וכתב דממשמעות כמה גדולי הפוסקים מבואר כדעת הרמ"א להקל וסיים לכן אין לנו אלא דברי הרמ"א בזה עיי"ש אמנם הפרמ"ג והחוו"ד פסקו כהש"ך להחמיר בזה לדינא וכן ראיתי בס' זר זהר כת"י הנ"ל שהסיג ג"כ על המנח"י בזה והאריך קצת בזה ועי' בחוו"ד בביאורים ס"ק א' שכ' דמ"ש הש"ך בפנימי נמלח ושהה דאסור יש להסתפק בדבריו אם כוונתו דוקא כששהה והודח שאין לו ציר אבל כשיש לו ציר שרי וכתב דלדינא נראה להקל כיון דהרב מקיל בלא"ה בזה עיי"ש ועי' בשו"ת שבס' שארית חיים סי' י"ב מ"ש בזה ומה שהתפלא על החוו"ד בזה דכיון דאח"כ יצלנו והרי נודע דעת הש"ך דאין נ"מ בין יש לה ציר לאין לה ציר וכיון דלא אמרינן בפנימי מישאב שאיב פשיטא דאסיר דע"י הצלייה בודאי יבליע מהפנים עיי"ש ועשפ"ד סק"ב שכתב כן דנראה מדברי הש"ך דאף כשהפנימי לא הודח דאין נסתמין נקבי הפליטה אפ"ה נאסר הפנימי אפי' בהפ"מ עיי"ש ועי' במ"ז סק"א מה שהאריך בפרטי דינים אלו ועי' בשו"ת מלחמות אריה סי' ע"א מה שהאריך בדברי הש"ך והמנח"י בזה ובמ"ש בזה לדינא. ומ"ש הבאה"ט מהש"ך דבשניהם מלוחים ולא שהו שרי עי' בחוו"ד שם שכ' דזה דוקא כשמדיח כל א' אחר צליה אבל אם א"א להדיח אסור דהא המלח נאסר בשעת מליחה ובודאי ליכא ס' נגד המלח שעל הפנימי ושעל צד הפנימי של החיצון עיין שם (וע"ל בס"ק שאח"ז):

ומ"ש הבאה"ט מהש"ך דאם הפנימי נמלח ולא שהה והחיצון שהה כשיעור והודח נאסר החיצון עשפ"ד שם מ"ש בזה ועי' ביד יהודה בפיה"א ריש סימן זה ובפיה"ק סק"ג שכתב דנראה שאין לאסור החיצון רק כששהה עד שפלט כל צירו אבל אם לא שהה רק כשיעור מליחה ועדיין לא פלט כל צירו אף שהודח יש להקל וגם כ' מהמהרש"ל דכל שנאסר הפנימי או החיצון כאמור היא לבד נאסר ולא השני דאין הנאסר וכו' עיי"ש ועי' מזה בשו"ת שבס' שארית חיים שם ובשו"ת מלחמות אריה שם באריכות:

וכתב עוד בחוו"ד שם דכל מה דאמרינן בדין זה הוא רק במולייתא וכאמור אבל אם הונח חתיכה לתוך תרנגולת דאיכא חלל רחב דינו כמו בשאר שני חתיכות שנמלחו יחד וא' נמלח והב' תפל או שנמלח ופלט כל דמו. הנ"ל בסעיף ע' עיי"ש:

ומ"ש הבאה"ט מהש"ך דבלא נמלח הפנימי והחיצון נמלח ולא שהה שיעור מליחה דהפנימי נאסר עי' בס' בית האוצר שנסתפק לפי דעת הש"ך הנזכר דס"ל דלא שרי אלא אם החיצון והפנימי נמלחו ולא שהו אז שניהם מותרים מה הדין אם נמלח החיצון מליחת קדירה והפנימי נמלח מליחת צלי ושניהם לא שהו מי נימא כיון דקיי"ל להלן סי' צ"א דאין אנו בקיאין בין מליחת צלי לקדירה ואפי' מליחת צלי חשיב רותח וא"כ י"ל דהוי כשניהם נמלחו ולא שהו ושניהם מותרים או דלמא כיון דבהפ"מ כ' הרמ"א שם דגם אנו בקיאין ואמרינן דמליחת צלי לא חשיב רותח והוי הפנימי כאלו לא נמלח כלל ובולע ואסור וא"כ נהי דשלא בהפ"מ אמרינן דגם מליחת צלי חשיב רותח היינו לחומרא אבל לקולא יש לנו להחמיר דלא חשיב רותח אך לדינא צ"ע די"ל דנהי דמליחת צלי לא חשיב רותח מ"מ אפשר דפולט ציר עיי"ש ועי' בשו"ת שבסוף הספר שארית חיים שם מ"ש שם גם בזה ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש:

(ד) רק אם נמלחו שניהם. היינו במליחה מב' צדדים והדחה תחלה וסוף כמו לקדירה ועי' שפ"ד סוף ס"ק ה' וביד יהודה בפיה"א סק"ה. ועי' בשלחן גבוה סק"ב שכ' שגם הספרדים נזהרים בזה:

(ה) וכל זה. עבאה"ט ס"ק ז' מ"ש מחלוקת גדולי המחברים בצליית בשר שלא נמלח עם בצל בשפוד א' זה אצל זה וכו' ועי' בשו"ת מהרשד"ם חיו"ד סי' מ"ו שכ' לאסור בזה עיי"ש אמנם בפר"ח סק"ה השיג כליו וסיים שכן המנהג להתיר ואין פוצה פה עיי"ש ועי' בשי"ת מקור ברוך סי' ל"ו שהשיג ג"כ על המהרשד"ם בזה והעלה להתיר עיי"ש אילם בשו"ת שבות יעקב חלק ג' סי' ס"ז פסק לאסור כדעת המהרשד"ם עיי"ש ועי' בכנה"ג לעיל סי' ע"ו בהגהות הטור אות ג' שהביא דבריהם וסיים ודע דאין מחלוקת הללו אלא אם לאסור הבצלים אבל הבשר לכ"ע כשר עיי"ש ועי' בתשו' בעי חיי חיו"ד סי' קכ"ה מ"ש בזה וסיים דהמחמיר תבא עליו ברכה ובמקום שלא נהגו בזה היתר אין לנהוג כן אבל אם נהגו באיזה מקום היתר אין למחות בידם והמוחה בידם אינו אלא מן המתמיהים עיי"ש ועי' בשלחן גבוה לעיל סי' ע"ו מחודש א' עיי"ש ועי' בשפ"ד סק"ה מ"ש בזה וסיים דאינו אומר בזה לא איסור ולא היתר עיי"ש ועי' בדבריו להלן סוף סי' ע"ח שמדבר עוד מענין זה וכ' דאף דהא ודאי דהבצלים אסורים אבל הבשר לא נאסר דנורא משאיב שאיב ולא בלע או דאמרינן ככ"פ וכו' עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ו' מ"ש בזה ונוטה להקל להתיר אף הבצלים בדיעבד אם הודח הבשר קודם צלי זולת אם לא הודת הבשר מהדם בעין שעליה קידם צלייה אז יש לאסור דהבצל בולע מהדם בעין קודם הצלי וכו' עיי"ש ועי' בס' משמרת שלום בשפ"ד סק"ה שכ' דלענין הבצלים אין לסמוך כלל להתירן כיון שהם נקרשים לפנינו פשיטא דהוי כבישול ממש וכמו מילוי ביצים וקמח וכ"ש דבר חריף כמו בצלים ששואבין הדם אצלם ואין לסמוך להתיר בכ"מ רק הבשר לבד עיי"ש ועי' בשו"ת צוף דבש סי' ס' שכתב דמה שנוהגין בעירו לחתוך הבשר דק דק עם פרור