דרכי תשובה - ג קסה

מ"ו ובשלחן גבוה ס"ק י"ח וי"ט מ"ש בזה ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' קי"ד:

(מ) ואנו נזהרים לכתחלה. עש"ך ס"ק כ"ג מה שהראה מקום לדלעיל סי' ס"ט שהביא מהמהרש"ל בסכין בדין זה ור"ל שכ' שם מהמהרש"ל דמליחה וצלי שוין שצריך להגעיל הסכין ולענין דינא עי' באורח מישור אות ד' ועי' במ"ז סק"י שהביאו וכ' לדינא דסכין שחתכו בעודו על האש יש לאסור באין הפ"מ ובהפ"מ יש להתיר אבל לאחר שהוסר מאש קודם שנצלה כל צרכו יש לעיין וכפי הנראה שיש לאסור אף בהפ"מ ועיי"ש בשפ"ד ס"ק כ"ג (בד"ה עוד אבאר) מ"ש עוד בזה וכ' דלא ידענא על מה אנו סומכין שחותכין צלי בסכין לאחר שהוסר מהאש שכל זמן שהיד סולדות בבשר נאסר הסכין ולא עוד דלא שייך דין תתאה גבר בזה דאפי' אם הסכין הוא למטה והבשר למעלה דכל שהבשר חם שהיס"ב נאסר הסכין וסיים בצ"ע עיי"ש:

(מא) ומתירין בדיעבד. עאה"ט מ"ש מהט"ז והש"ך לענין השפוד ועי' מנח"י כלל י"ח סק"א וסק"ג ועשפ"ד שם מ"ש ע"ד בזה וכ' דבהפ"מ יש להקל אף אם תחב השפוד לתבשיל רותח א"צ ס' כנגדו אבל באין הפ"מ יש לאסור התבשיל עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט דדוקא באיסור דם יש להקל עבכנה"ג בהגהות ב"י אות ל"ח ובפר"ח סוף ס"ק כ"ג וסי' צ' ס"ק י"ח וע' בשפ"ד שם (בד"ה יראה) שכתב דזה פשוט ותינוקת של בית רבם יודעים אותו דאם צלו בשר בשפוד ואח"כ תחבו השפוד למאכל חלב בלא ליבון דאוסר המאכל חלב אף למאן דמתיר השפוד בדיעבד בהפ"מ מ"מ לא הקיל רק לגבי איסור דם דשייך בי' משריק שריק וככ"פ משא"כ שאר איסורים נסרך ביותר ולא יצא וכ' דזה ודאי דהוא הדין אם צלו בשר שלא נמלח בשפוד ואח"כ תחבו השפוד למים או לתבשיל ואח"כ נתנו שם חלב מותר דהוי נ"ט בר נ"ט וא"ל דכיון דנאסר השמנונית שבשפוד מחמת הדם שבו וגם נחסר השפוד מחמת הדם וקיי"ל דבאיסורא לא שייך נ"ט בר נ"ט דז"א דהא לגבי א סור דם אמרינן ככ"פ וכו' ודם לאו בשר הוא דליתסר משום בשר בחלב וכו' מש"ה התבשיל מותר עיי"ש והביאו המחזיק ברכה והזכור לאברהם בח"ב ביו"ד בדינים של הלכות מליחה בסי' זה לדינא וסיים בזכור לאברהם שם דפשוט הוא דאין חילוק בזה בין שפוד של מתכות לשל עץ בין לקולא ובין לחומרא ודלא כהרב שלחן גבוה דנראה קצת מדבריו דשל עץ חמור בזה משל מתכות עיי"ש:

(מב) בדיעבד. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דבאין הפ"מ יש לאסור השפוד עשפ"ד שם (בד"ה כתב או"ה) שכ' מהאו"ה דבדיעבד אם שכחו וצלו בשר בלא ליבון נתכשר השפוד אפי' אם הבשר הב' כבר נמלח והודח אפ"ה אמרינן ככ"פ בבשר הב' וא"צ ללבן השפוד דבצלייה הב' פלטה השפוד וכ' בשפ"ד שם דכ"ז דוקא אם צלו בי בפעם הב' בשר שכבר נמלח ופלט כל דמו דלא בלע השפוד בשני' ופלט מבליעה ראשונה אבל אם צלאו אח"כ בשר שלא נמלח ודאי דצריך ללבן השפוד אח"כ עיי"ש וה"פ:

ועיין בכנה"ג בהגהות ב"י אות ל"ז שכתב מהאו"ה דכ"ז דוקא בשפוד של מתכות אבל בשפוד של עץ שצלו בו בשר שלא נמלח כראוי נאסר משום שהעץ שואב הדם כדרך שהאש שואב וע"כ צריך לשרפו מיד דלא ליתי לידי תקלה לצלות בו פעם שנית וכ' בשם מהר"י מדורא שנהגו העולם להתיר בדיעבד כשנצלה בו פעם שנית עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א סק"י ובפיה"ק ס''ק כ"ו ובזכור לאברהם שם עיי"ש ועי' בט"ז או"ח סי' תקי"ח סוף סק"ג שסיים דפשוט הוא שאם רוצה לצלות בו (ר"ל בשפוד של עץ) שנית דמותר עיי"ש לדרכו ולכאורה קשה עליו מדברי האו"ה הנ"ל ואם לומר דלא ס"ל כהאו"ה הנ"ל רק כדברי הר"י מדורא הנ"ל ג"כ לא הול"ל בלשון זה דאם רוצה לצלות בו שנית מותר דמשמע אף לכתחלה והלא גם הוא אינו מתיר רק בדיעבד ועכ"פ לא הול"ל דפשוט הוא כ"כ ואולי ר"ל שצלו בו פעם א' בשר שכבר נמלח ופלט את דמו כראוי וצ"ע:

ולענין דיעבד אם לא לבנו השפוד וצלו בו בשר כ' בשפ"ד שם מהאו"ה שיש להתיר הבשר ומבואר מדבריו שיש להתיר אפי' באין הפ"מ ועיי"ש עוד בס"ק כ"ב שכ' דאפי' אם צלו בו בפעם ב' בשר שכבר נמלח ופלט כל דמו וצירו והודח מותר בדיעבד עיי"ש ועי' בשו"ת מלחמות אריה סי' ס"ט שכ' שהיא תלויה בפלוגתת הט"ז והש"ך דלדעת הט"ז אם הודח הבשר אינו מותר אלא בהפ"מ ועיי"ש במ"ש בזה באריכות:

סעיף ה (מג) אם נצלה וכו'. אבל אם לא נצלה כל כך מדינא אסור אף הככר. יד אברהם:

(מד) שהמוהל בלא בשר נמי שרי עבאה"ט ועי' בשלחן גבוה ס"ק כ"ג דהמנהג בין הספרדים דכל זמן שהצלי הוא בתוך הכלי טובלין פתם במוהל דכיון דהצלי בתוכו הוא מוכיח שאינו דם ממש אלא מוהל וליכא משום מראית עין אבל לאחר שנאכל הצלי אין טובלין בו משום חשש מראית עין מפני שמראיהו כמראה דם עיי"ש אמנם בשפ"ד ס"ק כ"ד כ' דאף בפ"ע שרי המוהל וליכא מראית עין דאין מראיהו דומה לדם עיי"ש:

(מה) שרי. וכ"ז הוא בסתם בשר אבל בשר שיש לו מראה אודם מחמת צררות דם דהיינו אומצא דאסמיק שנצרר בה הדם מחמת מכה בזה אסור המוהל אף לאחר שנצלה כל צרכו. עי' יד אברהם שם:

סעיף ו (מו) עד שיצלה. עפת"ש מ"ש מתשו' גבעת שאול ועי' בלב"ש בחידושי דינים ליו"ד סי' ל"א ובביאורו ס"ק קט"ו שפסק כן לדינא וסיים דהוא פשוט עיי"ש ועי' ביד יהודה לעיל סי' ס"ט בפיה"א סוף ס"ק נ"ה ובפיה"ק ס"ק פ"ה שהשיג ע"ד הגבעת שאול הנ"ל במ"ש דלכתחלה אסור לקבל השומן בכלי גם לאחר שנצלו כחצי צלייתו דז"א דלאחר שנצלה כחצי צלייתו גם לכתחלה מותר לתת כלי תחתיו לקבל השומן ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' ק"ג ששפך בוז על מורה א' שהורה בשומן אווז ששהה ג"י בלא מליחה לצלותו על שפוד וליתן תחתיו כלי לקבל השומן ולשים קצת מלח למטה דלא טב הורה בזה דלא מיבעיא כפי מה שהורה הוא לשומו כך על השפוד בלי שהיית שיעור מליחה והדחה תחלה דבכה"ג פשיטא דאסור והמורה פרץ גדר של הראשונים שמבואר בטוהמ"ח. דאין ליתן כלי תחת הבשר לקבל שומן הנוטף קודם שנצלה כדי שיהא ראוי לאכילה אמנם באמת אפי' אם ימליחנו תחלה חלילה וחלילה לסמוך על היתר זה כלל ואפי' בדיעבד הכל אסור השומן והכלי עיי"ש באריכות:

(מז) שיצלה עד שיהא ראוי לאכילה. עבאה"ט מ"ש דאם נצלה כחצי צלייתו מותר ועמ"ז ס"ק י"א משום דבחצי צלייתו שוב אין בו דם כלל ומותר לבשלו ומכ"ש שמותר ליתן הבי דוגי תחתיו עיי"ש ועי' בבל"י סק"י שכתב דבזמה"ז אין אנו בקיאין בשיעור חצי צלייתו ונוהגין לצלותו כ"כ עד שנתייבש מבחוץ דאז יוצאין לכל הדיעות עיי"ש והיינו כמש"ל סוף סי' ס"ט (ס"ק שכ"ז) (ועי' בדברינו להלן ס"ק מ"ט):

(מח) עד שיהיה ראוי לאכילה. עבאה"ט ועי' בדברי זקיני הלבוש שכ' דכ"ז בצולה בלא מליחה אבל אם נמלח ושהה שיעור מליחה ולא הודח באחרונה קודם צלייה יש למנוע לכתחלה לקבל השמנונית ובדיעבד שרי עיי"ש והביאו במנח"י כלל ט' ס"ק ט"ז ועי' במ"ז סק"ה (בד"ה אמנם) שהביא דברי הלבוש בזה ובסוף סי' זה סיים בצ"ע לדינא אם יש להתיר בדיעבד עיי"ש ועי' בס' משמרת שלום במ"ז ס"ק י"א (בא"ד ב') שהתפלא על הפרמ"ג במה שהניח בצ"ע בזה כי הלא אין משום מקום ראיה להיפך מדברי הלבוש וגם לא נמצא שום אחרון שיחלוק על הלבוש בזה עיי"ש:

(מט) ראוי לאכילה. עבאה"ט ועי' בשלחן גבוה סוף סי' זה שכ' דלמעשה