דרכי תשובה - ג קסד

צלייתו. עי' בחמודי דניאל הלכ' מליחה אות נ"ג מ"ש בזה ועשפ"ד סוף ס"ק י"ד שהוכיח מהת"ח דשיעור חצי צלייתו הוא חצי שעה עיי"ש וכ"כ בס' ברית מלח דף ט"ו ע"ב רק שכתב דבשעת הדחק כגון בערב שבת ולכבוד אורחים יש לסמוך דסגי בשליש שעה בקירוב עיי"ש וכבר נתבאר בבאה"ט ובדברינו לעיל סוף סי' ס"ט דמחמת שהדבר מסור לנשים אין משערין כעת בשיעור חצי צלייתו ונתפשט המנהג שצולין כ"כ עד מתייבש מבחוץ עיי"ש:

(כה) צריך הדחה אחר צלייתו. עבאה"ט מ"ש מהש"ך שצריך הדחה ג"פ לאחר הצליי' ועי' במנח"י כלל ט' ס"ק ט"ז שכ' דהעיקר לדינא כדעת המהרש"ל דא"צ להדיחו ג"פ וסגי בפ"א עיי"ש ועי' באורח מישור סק"א שהשיג על המנח"י בזה ומדחה כל דבריו דהעיקר כהש"ך עיי"ש אמנם בספרו זר זהב כת"י על היו"ד ריש סי' זה הניח הדבר בצ"ע ועשפ"ד ס"ק ט"ו שכתב דאם נצלה בלא מליחה י"ל דסגי בב' פעמים דהא גם במליחה סגי להמחבר בשטיפה וב' פעמים הדחה וא"כ הכא דלא שייך ניפוץ די בב' פעמים להמחבר עיי"ש אמנם למעשה לפענ"ד דאין נראה לסמוך ע"ז כיון דבת"ח כ' להדיא בשם האגודה דגם בלא נמלח צריך להדיחו ג''פ דוקא ובפרט כי גם במליחה כ' הרמ"א לעיל סי' ס"ט סעי' ז' דהמנהג להדיחו ג"פ דוקא:

(כו) מיהו אם לא הדיחו ואפי' בשלו כך מותר. עי' בכנפי יונה (בד"ה והנה) שהעלה דכל זה בחתיכות בשר אבו בעופות החלולים שנצלה שנשאר בתוכה לחלוחית דם בתוך החלל מעכב ההדחה ואם נתבשל כך בלא הדחה אחרונה צריך ס' נגד הלחלוחית שעליה עיי"ש (ועי' דברינו לעיל ס"ק י"ז מ"ש עוד משמו בזה):

(כז) אם לא הדיחו. עי' בכנפי יונה (בד"ה כתב בת"ח) שכ' דמ"מ אין להתיר בדיעבד אלא אם נזהר בתוך הצלי בכל עת להניחו קצת לזוב דמו אבל בגלגול במהירות שאינו מניחו לזוב והפכוהו וגלגלוהו כל שעת צלייה יש לאסור בדיעבד בלא הדחה אחרונה עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק כ'):

(כח) ואפי' נמלח תחלה. עשפ"ד ס"ק ט"ו (סוף ד"ה קשיא) שכ' דבקצת דפוסי ש"ע כתיב ואם נמלחה וכו' ואף לפי הגי' שלפנינו ואפי' אם נמלחה בע"כ לא קאי אלעיל דאפי' אם לא הדיחו לאחר הצלייה ובשלו מותר דאם לא הודח אחר הצלייה ונתבשל צ"ע אם יש להתיר עיי"ש ועי' במ"ז סק"ה (סוף ד"ה הנה) ועי' בשפ"ד סק"ט (סוף ד"ה וכתב) שכ' לחלק בזה בין שהה ללא שהה דמ"ש הרמ"א להקל בזה הוא בשלא שהה דבשהה במלחו ולא הדיחו לא קודם צלייה ולא לאחר הצלייה ובשלו כך צ"ע די"ל דצריך ס' נגד המלח שעליו ועיי"ש עוד בס"ק ט"ו שכ' דבשהה במלחו כנ"ל ולא הודח באחרונה כנ"ל ונתבשל כך בלא הדחה קודם הבישול צריך להיות בקדירה עכ"פ כמו החתיכה ואם אין בקדירה כ"כ כמו החתיכה צ"ע אם יש להתיר עיי"ש ועי' בדבריו במ"ז סק"ה (בד"ה נסתפקתי) שצדד דגם בשהה קצת ולא הודח ונצלה ובשלו כך דצריך ס' נגד המלח כנ"ל וסיים בצ"ע עיי"ש (ועי' בס' הלכתא בטעמא סוף סק"ו במוסגר מ"ש ע"ד הפרמ"ג בזה) ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ד מ"ש ע"ד הפרמ"ג בזה ופסק לדינא בפיה"ק ס"ק י"ט דכל שנצלה כל צרכו אף אם שהה במלחו שיעור מליחה ולא הדיחו לא קודם צלייה ולא לאחר צלייה ובשלו כך מותר וא"צ ס' נגד המלח אכן אם לא היה נצלה כל צרכו אסור עיין שם וצ"ע:

סעיף ג (כט) בעוף. בכמה יו"ד תיבת בעוף מוסגר וכן ראיתי בספר שאול בן הלוי שכ' שתיבת בעוף נרשמת מאיזה אחרון ולא גרסינן לה דהא עוף ובהמה הכל אחד כמש"ל סי' כ"ב סעי' ב' דגם בהמה אם רוצה לצלותה שלימה צריך לשחוט הוורידין עיי"ש אמנם יעוין בשלחן גבוה ס"ק י"ב שכבר עמד בזה וכ' דשפיר גרסינן כאן תיבת בעוף דדוקא בעוף צריכין לזהר לשחוט הוורידין כיון דסתם עוף נאכל כמו שהוא משא"כ בהמה שאין דרך בהמה לאכלה שלמה אין להקפיד עיי"ש:

(ל) בשעת שחיטה. ר"ל בשעה שהוא מפרכס בעוד הדם חם. שפ"ד ס"ק י"ט (וע"ל סי' כ"ב ס"ק ז'):

(לא) אסור לאכלו אפילו צלי. עי' בפלתי לעיל סי' כ"ב סק"ד דאף דקיי"ל כר"י דאם לא שחט הוורידין בשעת שחיטה לא יצא עוד לא בודאי אמרינן כן דזה אי אפשר להחליט רק דחיישינן אולי לא יצא ואסור רק מספק עיי"ש וכ"כ בישועות יעקב שם סק"ג ועי' בשו"ת מנחת משה חיו"ד סי' ג' מ"ש בדברי הכו"פ והישועות יעקב בזה באורך קצת:

(לב) עד שיחתוך, אבר אבר ע"ל סי' כ"ב סעי' א' ברמ"א ומבואר משם דאם הוסר הראש בעוף דינו כחתך אבר אבר ועיי"ש בדברינו (ס"ק י"ז) מ"ש לענין אם לא הסיר הראש לגמרי רק שחתכו לארכו או שעשה בו חתיכות הרבה תכופות זו לזו (לג) וימלח עבאה"ט ועי' בשו"ת בנין עולם חיו"ד סי' ה' באמצע התשובה:

(לד) ואם נקר הבשר מחוטי הדם. עי' ביד יהודה שכ' ממשמעות לשון התוהבה"ק בית ג' שער ג' דהיינו הוורידים שכוללים כל חוטין שבשדרה ולא כמו שהבין השפ"ד לעיל סי' כ"ב סק"ג מדברי הרשב"א מצריך ניקר לכל החוטין שבגוף וסיים בצ"ע עיי"ש:

(לה) אוכל אפי' בלא מליחה. אבל אפי' לפי דעה זו עכ"פ צריך להדיח כל חתיכה שחתך בסכין משום דם בעין שעליו מחמת הסכין כדלעיל סי' ס"ט נקודת הכסף:

(לו) ורוב שני הסימנים עט"ז וש"ך דמשמע שלא הי' בש"ע שלהם הגי' ושחיטת רוב ב' הסימנים (וכן ראיתי בש"ע דפוס קראקא שנת של"ח שכן הוא הגי' רק אלא לאחר חתיכת הוורידין ולא נזכר כלל אלו התיבת ושחיטת רוב ב' סימנים) ועי' במ"ז סק"ח ושפ"ד ס"ק כ' ולדינא עי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"א דדוקא בלא חתך הסימנים ס"ל להיש מחמירים דלא מהני ניקור אבל אם שחט הב' סימנים גם היש שהחמירו מודים דמהני ניקור:

סעיף ד (לז) לחתוך בסכין וכו'. ע"ל סי' ס"ט סעי' כ' בהג"ה שניה:

(לח) יש מי שאיסר השפוד. עבאה"ט ועי' בס' ברית מלח דף ס"ב ע"ב שכ' שנשאל אודות חציבה או טרפיד"א שקורין רי"ז שמניחין עליו בשר לצלות אם דינו שוה לשפוד שנזהרין לכתחלה לדידן וצריך הכשר ליבון או הגעלה וגם אסור להשהות עליו הצלי לאחר שהוסר מהאש או לאו ועיי"ש מ"ש בזה לדינא סיים וז"ל וכדי לצאת כל הספיקות נכון שלא להשהות הצלי עליו לאחר שהוסר מן האש והכלי עצמו מצריך הכשר ליבון קצת וכן עמא דבר דבתר שצלו עליו מהפכין הכלי ומניחין תוך האש ללבנו קצת ונכון הוא עכ"ל:

(לט) שפסק הבשר מלזוב. עבאה"ט מ"ש דוקא אם שניהם הם יחד וכו' ועי' באורח מישור סק"ג ועי' במ"ז סק"ט ועי' בשו"ת מהרשד"ם חיו''ד סי'