דרכי תשובה - ג קסג

וממילא דאף אם בישלו אח"כ שרי והניח בצ"ע ועיי"ש עוד בשפ"ד ס"ק ט' אמנם יעוין בדבריו להלן סי' ע"ח שם סק"ב שכ' שם בעצמו שמצא הדין מפורש ביש"ש דאין לאסרו בדיעבד עיי"ש וע' בדברינו להלן (ס"ק כ"ח) מ"ש עוד מזה:

(יב) מלחו בלא הדחה. ר"ל אפי' מלחו במליחה לקדירה יד יהודה בפיה"ק ס"ק י"א:

(יג) ונצלה כך מותר. עבאה"ט ס"ק ה' מ"ש מהש"ך דאף לכתחלה מותר לצלותו בלא הדחה תחלה והוא טעות סופר וכן צ"ל מותר לצלותו אם מלחו בלא הדחה תחלה. ס' הלכתא בטעמא בטעם כעיקר סעי' ב' ס"ק י"ט) דהיינו על ידי הדחה קודם צלייה ועי' בנקודות הכסף מבנו של הש"ך ז"ל שמדחה ראיות הש"ך במה שהוכיח דגם לכתחלה מותר עיין שם אמנם יעוין במנח"י כלל ט' סק"ד שמדחה דבריו בשתי ידים והעלה שדברי הש"ך נכונים ומוכרחים בזה עיין שם ענין עיקר הדין אם מהני בזה הדחה קודם צלייה אף בשהה במלחו עי' בס"ק שאח"ז ולהלן (ס"ק כ"ח):

(יד) שלא שהה כך במליחתו. עבאה"ט סק"ז שהביא פלוגתת הט"ז והש"ך לענין אם לא הודח קודם מליחה אי שרי לצלי בלא שהה ועי' במנח"י כלל ה' סק"ה מ"ש בזה לתרץ דברי הת"ח שלא יסתרו דבריו אהדדי ולדבריו יש חילוק בזה בין נמלח רק מליחה מועטת כמליחת צלי בזה יש להקל גם אם לא הדיחו קודם מליחתו משא"כ בנמלח מליחת קדירה בלא הדחה דאז אסור גם לצלי עיי"ש ועי' במ"ז סק"ה מ"ש בזה ועיי"ש עוד בדבריו (בד"ה עוד אבאר) שכ' שיש להסתפק לדעת הט"ז דאף בלא שהה אסור לצלי בלא הדחה קמייתא אם אף במלחו כשהוא בשפוד על האש החמיר או די"ל בכה"ג גם הט"ז מודה להתיר וכ' דמשמע דאף אם מלחו כשהוא בשפוד על האש החמיר הט"ז ועיי"ש בריש הס"ק דכל מ"ש הט"ז להחמיר לאסור לצלי אף בלא שהה הוא רק שלא בהפ"מ אבל בהפ"מ שרי עיי"ש ולדינא עי' חכמת אדם כלל ל"ה שמביא רק דעת הש"ך והשמיט דברי הט"ז המחמיר וכן נראה דעת הפרמ"ג במ"ז שם ובשפ"ד ס"ק ט' (בד"ה כתב) דעיקר לדינא כהש"ך דאפי' מלחו מליחת קדירה אם הדיחו הדחה אחרונה קודם הצלייה מותר אפי' באין הפ"מ עיי"ש ועי' בפת"ש לעיל סי' ס"ט סק"ז מ"ש בזה מהתפארת למשה ועי' בדברינו שם (ס"ק נ"ד) מ"ש בזה לדינא. וכתב עוד בשפ"ד ס"ק ט"ז (בד"ה ואם) דבשר שנמלח בלא הדחה קמייתא ולא שהה דקיי"ל דאם הדיחו הדחה אחרונה קודם הצלייה מותר ה"ה דמותר לכתחלה לבשלו לאחר הצלייה דכיון דצלי מוציא הדם שבלע מה שע"פ ודאי מותר לבשל אח"כ עיי"ש:

(טו) אבל אם שהה וכו'. עש"ך סק"ט שכ' דבשהה אסור אפי' הודח קודם הצלייה כל שלא הודח הדחה קמייתא ועשפ"ד לעיל סי' ס"ט ס''ק י"ג שכ' די"ל דאפי' נמלח רק מעט כדרך שמולחין לצלי אסור בשהה במלחו כשיעור דאין אנו בקיאין מהו מליחת צלי אבל אם לא שהה בדיעבד אין להחמיר לומר דאין אנו בקיאין מה בכלל שהה דבזה גם אנו בקיאין עיי"ש ועי' בהגהות הח"ס מהד"ב שהביא בזה מהא דלעיל סי' ס"ט סעי' ב' דכ"ז הוא שלא בהפ"מ אבל בהפ"מ אפי' נמלח כמליחת קדירה מותר ועי' מ"ז סק"ה ויד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ב ולעיל סי' ס"ט בדברינו שם ועי' בס' מסגרת השלחן הספרדי מ"ש בענין זה:

(טז) בין אווזות ושאר עופות החלולים. לא בא לאשמעינן שאין חילוק בין אווזות לשאר עופות דזה א"צ לומר דחדא הוא אלא ר"ל בין בשר ובין אווזות ושאר עופות החלולים. ש"ך ושפ"ד סק"י:

(יז) ושאר עופות החלולים. עבאה"ט מ"ש דככ"פ ועי' בכנפי יונה שהעלה דאף דלא חיישינן לדם שבתוך החלל ואמרינן דודאי כל מה שבלע העוף ממנו כך פולטו מיד מ"מ הדם שבקרבו כיון שאין לו מקום לזוב ממנו נשאר בתוכו ולא דמי ללחלוחית שע"ג הבשר דאמרינן דאין בו דה כל עיקר כיון דיוכל הדם למשרק מיני' מסתמא שריק ונפל ממנו אבל הדם שבתוך החלל של עוף שאין לו מקום לשרוק יש לחוש שנשאר בתוך החלל מדם שנפלט לפנים ולכן אם נצלה עוף כזה בענין שנשאר לחלוחית דם בתוך החלל אסור לאכלה כך צלייה בלי הדחה עיי"ש (וע"ל ס"ק כ"ו):

(יח) עופות החלולים. עט"ז סק"ו שכ' דעופות החלולים דינם כב' חתיכות ועמ"ז דר"ל דאם צד אחד נצלה כל צרכה אין צריך להמתין עד שיצלה גם הצד הב' ויכול לאכול אותה אף קודם שנגמר צליית הצד הב' וכמו בצולה ב' חתיכות דכל שאחת נצלה אוכלין ממנה ואין ממתינין עד שיצלה גם הב' עיי"ש (וע"ל בס"ק שאח"ז):

(יט) החלולים. עבאה"ט מ"ש אע"פ שהדם שבהם פירש מדופן לדופן אמרינן ככ"פ ור"ל אפי' צד א' נצלה מקודם לגמרי אפ"ה לא חיישינן שבולעת מהצד שלא גמר צלייתה דגם בזה אמרינן כבכ"פ. שפ"ד שם:

(כ) שלא להפך השפוד. עי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ד' שהביא מהב"ח דמנהג העולם שלא לדקדק בזה כלל דאפי' בתחלת הצלייה מהפכין תמיד וכ' שכן עיקר לדינא שאין להחמיר בזה כלל עיי"ש וכ"כ בפר"ח ס"ק י"ג ובשלחן גבוה סק"ט דהכי נוהגין אף לכתחלה עיי"ש ועי' במנח"י כלל ט' ס"ק ו' שכ' דדוקא להפוך תמיד אסור לכתחלה אבל אם הופך באקראי מותר אף לכתחלה עיי"ש והסכים עמו בשפ"ד ס"ק י"ב וכ' שכן נוהגין העולם שאינם נזהרים מלהפוך באקראי דמהפכים לפעמים שיהי' נצלה יפה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק ט"ו דדוקא להפוך תמיד במהירות אסור לכתחלה אבל בנחת מותר להפוך אף לכתחלה עיין שם:

(כא) ובדיעבד אין לחוש. עי' בכנפי יונה שכ' דבכ"מ אין להקל אפי' בדיעבד אלא אם עכ"פ הניחו קצת לזוב דמו אבל אם גלגלוהו כל שעת צלייה במהירות שאינו מניח לזוב הדם יש לאסור אפי' בדיעבד (ומה שסיים שם בלא הדחה אחרונה ר"ל שנתבשל כך בלא הדחה אחרונה ואולי צ"ל בלא הדחה ומליחה):

(כב) כדי שיהא ראוי לאכילה. עש"ך ס"ק י"ג דבלא נצלה כל צרכו אסור לאכלו אפי' בלא בישול וע' פר"ח ס"ק י"ד שהשיג על הש"ך בזה ופסק דאם רוצה לאכלו כך צלי ולא לבשלו מותר לאכלו אע"פ שלא נצלה כל צרכו עיי"ש אמנם בשפ"ד ס"ק י"ג השיב ע"ד הפר"ח בזה וכ' דהעיקר כדעת הש"ך להחמיר בזה עיי"ש:

(כג) דהיינו כחצי צלייתו. עי' בס' ראש פינה באבן פנה בהג"ה ובפינת יקרת אות ל"ז שנסתפק מה הדין אם לא נצלה הבשר כשיעור אם מועיל לצלותה שנית כראוי דיש לחוש דלאחר שהעבירו מן האש ועדיין הוא רותח דאז אין האש לנגדו לשאוב הדם והדם שפירש מתבשל בתוכו ושוב לא יוצא ע"י צלייה שנית אמנם י"ל לאידך גיסא דאם לחוש לזה א"כ הי' לנו לחוש כן בכל צלי שלא להעבירו מן האש כרגע בכל זמן הצלייה וכ"ש שלא להוציאו מן התנור קודם חצי צלייתו וזה לא מצינו ואדרבה מבואר בט"ז להלן להתיר בזה ועיי"ש עוד בדבריו באבן הראשה להלן אות י"א שם ועיי"ש באבן פינה שאינו מחליט בזה דבר ברור לדינא עיי"ש:

(כד) כחצי