דרכי תשובה - ג קסב

החום שהפריש הדם ממקום למקום אבל לא מגיע הדם לגדר נצלה וכ' שם דאף שהיה למטה מעט שחת אין לתלות דהוי כמו נצלה בכלי מנוקב כיון שהשחת הי' מונח על חרסו של תנור הנה גם הציר שיצא אל השחת מחמת חום התנור הוא נבלע לתוך האווזא כיון שלא הי' לו מקום לזוב ע"כ היא טריפה גמורה עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קמ"א בעובדא בתינוק שנטל כלי שהי' בה כמה חתיכות שומן שלא נמלח ושם נגד האש וחטפוהו תיכף משם והי' עדיין השומן צונן לגמרי וגם הכלי הי' צונן רק שנמצא קצת מהשומן שהי' מלמעלה מהותך בעין על הכלי וכתב דלכאורה אם השומן המהותך הי' מלמעלה הי' מקום להתיר דהא אף בנמלח בכלי שאינו מנוקב מבואר ברמ"א סי' ס"ט שאינו אסור רק החתיכה שמונחת למטה אבל החתיכה שמונחת עלי' מותרת וי"ל דה"ה בצלי אמנם לדינא י"ל דצלי חמור ממליחה בזה ואף דבנ"ד יש ספק שמא לא הי' היס"ב דשמא נמוח רק מחמת מעט חום כדרך השומן שדרכו להיות נימוח לפעמים גם ע"י מעט חום על כל זה לא מלאני לבי להתיר דהפוסקים מחמירים בכמה דברים גם בספק בדם שבשלו אמנם לענין שאר השומן שהי' צונן אם יש ס' נגד השומן הנימוח מותר אבל אם אין ס' אע"פ שהי' השומן הצונן למטה אין להתיר דכיון דהי' אצל האש הרי נודע דברי הר"ן דכל שהיה אצל האש לעולם נחשב כחם לתוך חם עיי"ש וע' בשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק א' סי' ע"ה שנשאל ג"כ שאלה זו מהשואל הזה והשיב ג"כ להחמיר בזה עיי"ש באריכות:

(ב) אין צריך מליחה עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאפי' הדחה לא בעי לכתחלה ועי' ברמ"א להלן סעי' ב' וע' בדברינו לקמן (ס"ק י"ג) ועי' בדברינו להלן (סק"ו) שהבאתי מדברי הפרמ"ג דאם מלחו קודם צלייה אפי' אם מעליהו מיד צריך הדחה תחלה לכ"ע מחשש שהמלח יבליע בו הדם בעין שעל פניו ועי' מזה בדברינו להלן (ס"ק י"ד) באורך. ומ"ש הבאה"ט דאפי' לא נצלה יפה מותר ר"ל לאכלו כך צלי אבל אם רוצה לבשלו אח"כ ע"ל בדברינו (ס"ק מ"ז):

(ג) שהאש שואב. עבאה"ט ועי' בדברינו לעיל סי' ע"ג (ס"ק י"ז) שהבאתי מתשו' מגדל השן דאם נפל מעט מים ע"ג בשר המונח על האש קודם שנצלה כשיעור יש לאסור דע"י המים שנפל עליו נתבשל שם ומבלבל הדם בתוך החתיכה עצמה שאין כח בהאש להוציא לחוץ הדם שנתבשל עיי"ש ולפ"ז צריכין לזהר שלא לצלות בשר בחוץ בזמן הגשמים שלפעמים יורד הגשם ונופל טפת מים מעט או הרבה על הבשר בשעת צלייה ונאסר:

(ד) ואוסר ממנו כדי נטילה. עבאה"ט מ"ש דלדידן אוסר עד ס' ופשוט הוא דגם נטילה בעינן במקום שנפל עליו הדם לדידן וכדלקמן סי' ק"ה. מ"ז סק"א ושפ"ד סק"ד:

(ה) כדי נטילה. עט"ז סוף סק"א שכ' דשיעור נטילה כעובי אצבע. ושיעורו ע"פ המדות שבזמנינו עי' בדברינו לעיל סי' מ"ו (ס"ק ע"ג) וע' מזה בס' שדי חמד בחלק פאת השדה בכללים מערכת האל"ף סי' קמ"א באריכות:

סעיף ב (ו) ולאכלו בלא הדחה. עבאה"ט מ"ש פי' הדחה שאחר המליחה קודם צליי' ור"ל אבל הדחה א' קודם מליחה בודאי בעי אף במעליהו מיד כי יש לחוש שהמלח יבליע בו הדם שע"פ החתיכה. מ"ז סק"ד ושפ"ד סק"ו וסק"ח וט':

(ז) קודם צלייה. עבאה"ט דאם לא הדיחו קודם צלייה נכשר ע"י הדחה לאחר צלייה. ולענין דיעבד אם לא הדיחו גם לאחר צלייה ובשלו כך ע"ל (ס"ק כ"ו כ"ז וכ"ח):

(ח) דצלי בעי הדחה תחלה. ר"ל אפי' לא מלחו כלל. ש"ך ס"ק ח'. ועי' בשו"ת הרדב"ז חלק א' סי' ל"ז שכ' דמי שרוצה לצלות בשר ואין לו מים להדיחו קודם הצלייה אם הוא סמוך לשחיטה שהדם שעל החתיכה לא נקרש ולא נתייבש סגי שיקנח יפה יפה באופן שלא ישאר דם על פניו ושרי בלא קליפה עיי"ש ומשמע מדבריו דאם לא קנחו יפה יפה כנ"ל צריך קליפה ועי' בשו"ת בעי חיי (מהכנה"ג) חיו"ד סי' קט"ז מ"ש בזה וסיים כלל העולה כשלא הודח ולא נמלח הנפש היפה וביראת ה' הוא תתהלל ימשוך ידו מלאכלה אפי' אם כבר נצלה וכו' והרוצה לסמוך על המקילין בדיעבד אין מוחין בידו דיש לו על מה שיסמוך וכו' ואם לא הדיח הדחה קמייתא ונמלחה אפי' לא שהה שיעור מליחה אפי' בדיעבד אסור אם לא בהפ"מ ואפי' אם שהה שיעור מליחה והוא הפ"מ מי שרוצה לסמוך על המקילין אין מוחין בידו ובין כך ובין כך הכלים מותרים עכ"ל ועי' בפר"ח סק"א מ"ש בזה והעלה דבסתם בשר שלא הי' עליו דם בעין יש לסמוך על המכשירין בדיעבד אבל בבשר מצואר בית השחיטה או שאר בשר שיש עליו דם בעין אם לא הדיחו קודם צליי' צריך ליטול או לקלוף מקום הדם והשאר שרי עיי"ש ועי' שלחן גבוה סי' ס"ח סוף ס"ק ד' ועי' שפ"ד וביד יהודה ריש סי' זה ובס' בית דוד הספרדי סוף סי' י"ד דכל זה הוא בלא חתך הבשר בסכין שחתך בו חלב כגון שהי' לו סכין מיוחד אבל בבשר שקונין מבית המטבחיים שיש חשש שמא לא הי' לו סכין מיוחד וחתך בשר בסכין שחתך בו חלב גם להמחבר צריך לשפשף הבשר יפה קודם צלייתו אמנם בדיעבד אם לא שפשוף מותר דלא מחזקינין אסורה וזה דוקא בסתם אבל אם ידעינן דחתך הבשר בסכין שחתך בו חלב ולא קנחו מקודם וצלאו בלא הדחה יש לאסור כדי קליפה עיי"ש:

וכתב עוד בפר"ח שם דכל זה הוא בצלי אש אבל בצלי שמשימין הבשר בהטמנה ברמץ דגרע מצלי צריך מדינא להדיח קודם צלייה ואם לא הדיח צריך נטילה או קליפה עיי"ש:

(ט) קצת מליחה. ר"ל לא כ"כ כמו מליחה לקדירה. הגר"א סק"ה:

(י) מליחה מיהו אם אין לו מלח מותר לצלותו כך. ת"ח כלל ט' דין ד'. וכאן אין צריך לכתוב זה משום דכבר כתב המחבר לעיל סוף סי' ס"ט והרמ"א לא הגי' שם. יד יהודה בפיה"ק סק"י:

(יא) כאשר נתחב בשפוד. ר"ל אף שהודח מקודם מ"מ אין למלוח קודם נתינתו בשפוד דחיישינן שהמלח יתמלא מדם וישכח להדיח אח"כ משא"כ כשמלחו כשהוא על השפוד וצוליהו מיד דאז האש אינו מניחו לבלוע במלח דנורא מישאב שאיב ואף אם יאכל אח"כ בלא הדחה לאו איסורא אכיל. מ"ז ס"ק ד'. ועיי"ש עוד בשפ"ד ס"ק ט' (בד"ה כתב) שהעמיס כן בדעת הש"ך דכל שלא מלחו על השפוד ממש כנ"ל יש להדיחו קודם צלייה אף שלא שהה רק במקנת אבל בדיעבד אף שלא עשה כן ולא הדיחו קודם צלייה מותר עיי"ש. ועי' עוד במ"ז ס"ק ה' (בד"ה נסתפקתי) שנסתפק אם הודח ונמלח ושהה קצת או ששהה שיעור מליחה ולא הודח ונצלה כך ואח"כ בישלו בלא הדחה גם לאחר צלייה מה דינו בדיעבד מי אמרינן דלא שרי בדיעבד אלא הצליי' משא"כ אם בישלו אח"כ או דלמא שדין זה דמי לבשר יבש ויש ס' נגד הדם ומלח שעליו דכיון דאמרינן דהאש שורף הדם ומלח שעל החתיכה ומייבשו בודאי יש ס' נגד המלח והדם