דרכי תשובה - ג קסא

בהפ"מ יש להחמיר בזה אבל בהפ"מ או לכבוד שבת וכיוצא בזה יש להקל עיי"ש וכ"כ בערוגות הבושם סי' ס"ט אות ה' לדינא עיי"ש ועי' בס' חמודי דניאל הלכות מליחה אות ו' באמצע הדיבור מ"ש בדבר אותן אנשים שמולחין לפעמים הדקין עם הפרש שבהם וזה אינו נכון אכן בדיעבד יש להתיר דטעם הנכנס לתוך הפרש בודאי נטל"פ הוא עיי"ש ומבואר מדבריו דבמעיים גם המנח"י מודה להתיר בדיעבד דכיון שאין מחזיקין בהם דם וגם השומן אינו מוחזק כ"כ בדם אין להחמיר בדיעבד ועיי"ש עוד באות י"ד שכ' שיש להיזהר שלפעמים נמצא באמצע הבשר מכה מליאה ליחה להוציא הליחה קודם מליחה דכיון דהדם נבלע בפרש שבתוך המכה אמנם לענין בדיעבד כבר היה לפניו עובדא כזה בלשון של בהמה שמלחוה ונמצא מכה באמצע הלשון והקול דא"צ אלא ששים נגד הפרש דאין לומר בזה חנ"נ ואיסור דבוק כיון דאינו אלא חומרא בעלמא וסגי להחמיר להצריך ס' נגד הפרש עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ד ס"ק ק"ו). (מא) מותר. עמ"ז סוף סי' זה שכ' דבני מעיים שלא שהו במלחן או שלא נמלחו כלל והניחן אצל בשר שנמלח ליפלט דמו או נפלו לציר יש לאסור דהא ככ"פ אגב לציר לא אמרינן אלא בהפ"מ ובב''מ לא שייך הפ"מ דאוכליהן לאו בר אינש עיי"ש והביאו בחוו"ד לדינא ועי' בס' חומות יהושע אות א' שכתב שט"ס נפל בהחוו"ד בהעתקה דמבואר שם דגם בתוך שיעור מליחתן אם הניחו אצל בשר בתוך שיעור מליחתן לכ"ע אין לאסור רק בנפלו לציר אבל בהונחו אצל בשר בתוך שיעור מליחה מותר דהא מותר אפילו לכתחלה למלחן עם בשר. אמנם בגוף דברי הפרמ"ג והחוו"ד שכ' דין זה בפשיטות עיי"ש בס' חומות יהושע שהתפלא עליהם מה דפשיטא להו דבבני מעיים לא הוי הפסד מרובה וכי בשביל שאינם טובים כ"כ למאכל כמו בשר בשביל זה לא יהיה מקרי הפסד אם יפסידו לו בבני מעיים של בהמה הלא גם בני מעיים מילי דמזדבני בדינרי נינהו וכי אם יזיק לחבירו בני מעיים הכי יפטור המזיק מלשלם ההיזק בטענות דאוכליהן לאו בר אינש וגם בגוף הדין שכ' דבני מעיים שלא נמלחו כלל והונחו אצל בשר שנמלח אסור הוא צ"ע גדול דיש ס"ס להקל שמא העיקר כרמ"א דגם בפליטת ציר אמרינן איידי דיפלוט ואת"ל כהמהרש"ל שמא העיקר כדיעה דס"ל דבני מעיים חלקים המה ולא בלעי כלל ובפרט כי הלא הפרמ"ג בעצמו כ' לעיל סי' ע' במ"ז ס"ק כ' להתיר בהפ"מ ולצורך גדול בבני מעיים שנפלו לציר בתוך שיעור מליחתן וא"כ ממילא פשוט הוא דיש להתיר בהונחו זה אצל זה דאז יש צירוף גם הטעם דחלקים הם ולא בלע עיי"ש באריכות:

ועיי"ש עוד במ"ז לעיל סי' ע' שם שכ' דבהודחו הב"מ בתוך שיעור מליחתן והונחו אצל בשר במלחו יש להסתפק אם מועיל מליחה שנית להבני מעיים כיון דאין להם רק ציר י"ל דנסתמו נקבי הפליטה וכתב דנראה לאסור עיי"ש ועי' בחומות יהושע שם שהביאו והניח בצ"ע דאפשר יש לצדד להקל בהפסד מרובה גם בזה מטעם ס"ס עיי"ש באריכות:

סעיף ג (מב) שומן הכנתא עי' בס' בית יצחק (מהשו"ב מפעסט) בעמ"ז ס"ק י"ח שכ' דמ"ש הפוסקים דשומן הכנתא שעל הדקין מלאים חוטים דקים כוונתם על הכבד לבן שעל הדקין שקורין וויי"ס לעבע"ר כי בשומן שעל הדקין אין שם חוטין ואין דרך לבשל ומה שקראו בשם שומן הכנתא ואף שאינו שומן באמת הוא משום שמראיתו לבן כשומן ולרוב לוקחין אותו אל החלב ע"כ קורין אותו שומן הכנתא עיי"ש וכ"כ בספרו אוהל יצחק בדיני נייקור עיי"ש והנה ראיתי בשו"ת מלבושי יו"ט חלק ב' חיו"ד סוף סי' ד' שמדחה דברי האוהל יצחק הנ"ל בלא טעם וראיה וכ' דאינו כן אלא דהכנתא הוא שומן שעל הדקין ואם כי באמת שגם על הוויי"ס לעבע"ר יש הרבה גידין של דם אבל מ"ש בש"ע כאן הדרא דכנתא ר"ל השומן שעל הדקין עיי"ש אבל המעיין יראה שדברי הבית יצחק כנים וכנראה מלשון הפוסקים וכן משמע בסדר ניקור של הבעל העיטור ז"ל המובא בטור לעיל סי' ס"ה שכ' דכנתא שקורין יבלי'ן אסור לבשלו ומותר לצלי עיי"ש ובע"כ דהיינו הכבד לבן דהא בשומן לא שייך ענין צלי כלל וכ"כ בס' טהרת אהרן בדיני ניקור האברים הפנימיים ס"ק י"ב דכנתא הוא מה שקורין ויי"ס לעבע"ר או דרי"ז או ווי"ס לעבע''ר והוא מונח על ההדרא (הן הדקין המונחים בעיגול וסובבים כתמונת פ' כפופה) עיי"ש והיינו כדברי הבית יצחק הנ"ל:

(מג) ועכשיו נוהגין היתר. עי' בתורת יקותיאל סוף סי' זה שכ' ע"ז וז"ל אבל חתיכה ודאי בעי והעולם אין נזהרין בזה ומולחין שומן הכנתא בלא חתיכה כלל וראוי להזהיר על זה וכן הזהרתי בכמה מקומות והוריתי לנהוג כן שלא ימלחו כשההדרא דכנתא שלימה עם השומן רק להסיר השומן ולחתוך לחתיכות ולמלחן עכ"ל:

(מד) נוהגין היתר. הנה בסדר ניקור של בעהע"ט המובא בטור שם כתב דאסור לבשל הכנתא ומותר רק לצלי ובס' טהרת אהרן כ' שכן הוא המנהג שאין מבשלין אותו כ"א צולין אותו תחלה ואח"כ מי שרוצה לבשלו הרשות בידו עיי"ש וכ"כ בס' אוהל יצחק בדיני ניקור שם עיי"ש אמנם בסדר ניקור של הזבח שמואל אות ט"ו העתיק כמ"ש המחבר כאן דעכשיו נוהגין בו היתר אף לבישול והשמיט דברי הטהרת אהרן הנ"ל אף שבכ"מ העתיק דבריו וגריר אבתריה) וכ"כ בשו"ת מלבושי יו"ט שם שלא שמע מעולם מי שיזהר בזה לצלותו דוקא עיי"ש:

(מה) כשאדם בקי בהם. עי' בשלחן גבוה ס"ק י"ט שהביא מנהג עיר אחת במדינת הספרדים שנהגו לאסור שומן הכנתא של הבופל"י באומרם דכשם שאין אדם בקי בניקור הטחול והכליות של הבופל"י כן אין בקיאין בניקור שומן הכנתא שלהם משום שיש בהם הרבה גידין וחוטין דקין של חלב וא"א לצאת י"ח נקורם אבל כאשר עמד על המחקר בעיר שאלוניקי ראה שאין ממש לחומרא זו וכן שאל את פי המנקרים בשאלוניקי שם ואמרו לו שהם בקיאים ומומחים לנקר הכנתא של בופל"א כמו בשל שאר בהמות ואין ביניהם הפרש כלל עיי"ש:

(מו) מותחן ונפשלין היטב. כ' בשלחן גבוה ס"ק כ"א ואע"ג שכל חוט של דם סגי בחתיכה לבד וא"צ להוציאו ולנקרו דוקא כדלעיל סי' ס"ה שאני הכא דמתוך שהם רבים לא סגי להו בחתיכה דשמא נשאר א' מהם שלא נחתך וע"כ צריך להפשילן ר"ל לסלקן לגמרי עיי"ש וכ' ביד אברהם דנראה דמ"מ אם עבר ולא הפשילן שרי בדיעבד דלא גרע משאר חוטי דם דשרי בדיעבד אם מלחן בלא חתיכה כנ"ל סי' ס"ה עיי"ש ועי' ברמ"א לעיל סי' ס"ד סעיף ט"ו מענין ניקור ההדרא שצריך להסר ממנה הקרום הפרוס עליה מלמעלה:

(מז) עד שלא ישאר אחד מהם. עי' בס' זבח שמואל בסדר ניקור שלו אות ט"ו שכ' שהזהיר להנשים המנקרים את הכנתא שצריכין למתוח כל הגידין והחוטין שבתוכה וכתב דאע"פ שא"א למתוח כל אותן החוטין הקטנים מכל מקום כיון דעכ"פ כל אותן הגידין הגדולים שיש באמצע הכנתא אפשר למתוח ומאותן חוטין הגדולים מתחלק לחוטין קטנים א"כ כשחותכין החוטין הגדולים ומותחין אותן ממילא יוצא הדם גם מהחוטין הקטנים דרך אותן החוטין עיי"ש ועי' בשו"ת מלבושי יו"ט שם ששפך חימה על מנהג מקומו שמקילין להם למלוח הכנתא שלימה ואין חותכין את הגידין כלל ובפרט בעגלים שידי הנשים ממשמשין בהם ומולחין אותם שלימה שחלילה להם מעשות כזה והזהיר להנשים והקצבים שמכאן ולהבא יזהרו בזה וינקרו אותה מגידי הדם וגם יחתכו בה בכמה מקומות עיי"ש:

סעיף א (א) הצלי. עי' בדברינו לעיל סי' ע"ג (ס"ק ג') מ"ש מפלוגתת האחרונים לענין אם מותר לצלות בשר ע"ג תנור גרוף או ע"ג רעפין מלובנים שאינם מנוקבים ומבואר שם דבזה כ"ע מודים דאם הניחו בשר או כבד בכשא"מ ועמדו הכלי עם הבשר או הכבד על האש ונצלה בתוך הכלי לכ"ע אסור וכדין נמלח בכלי שאינו מנוקב ועי' בשו"ת שואל ומשיב חמישאי חלק א' סי' ס"ו בעובדא שלקחו אווזא קודם מליחה והניחה על התנור מלמעלה דהיינו מה שנקרא ווערי"ך אויבי"ן על מעט שחת והאווזא היתה שלימה ומסוגרת והי' בתוכה הבני מעיים והלב והכבד והריאה ונשתהה שם האווזא עד שהיתה כמעט כמו נצלה ובשעה שפתחו האווזא הי' אותו הצד שנגעה בתנור חם גם בפנים בצד זה אבל אותו צד שלא נגע בתנור היה קר וגם הכירו שמהצד שהי' מונח על התנור חסר מהשומן שעליו ונראה מענינו שניתך ע"י החום וכ' דיש לאסור האווזא בפשיטות דמה שחשב השואל להקל בזה דאינו בכלל נצלה כיון שאינו חם כ"כ כמו אצל האש ממש אדרבה יש להחמיר עי"ז דהא אם נצלה הדם אינו אלא מדרבנן אבל אם אינו חום כ"כ א"כ אדרבה יש לחוש שמא הועיל