דרכי תשובה - ג קס

נגמר רק החלמון לבד אסיר כולו במלחו עם בשר אך כתב דמ"מ נראה דאם היה הקליפה קשה אין להחמיר כולי האי ויש להתיר בהפ"מ עכ"פ עיי"ש וכ"כ בס' מסגרת השלחן לדינא עיי"ש:

ועיין ביד יהודה בפיה"א סוף סי' זה ובפיה"ק ס"ק ט"ז שכתב בדבר אשר יש נוהגין לפעמים שמולחין האם עם הביצה בתוכה הגם דאין נכון לעשות כן לכתחלה כיון שהביצה צריכה מליחה לכתחלה ומליחת האם מבחוץ אין מועיל לה מ"מ בדיעבד לא נאסרה הביצה בזה דהמלח מושך הדם אליו ואינו נכנס לפנים אכן אם נצלה כך כתב שיש לעיין ובפרט במה שלפעמים נשבר הקליפה ע"י האש וכתב דמסתבר להתיר גם בזה וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קל"ח שנשאל בדין זה אם נמלחה האם של עוף ובתוך האם היה מונח הביצה והביצה היתה נגמרת בחלבון וחלמון והקליפה היה רכה ואח"כ נתבשל האם והביצה ולא היה ס' נגד הביצה והעלה דכיון דלא נמלחה הביצה הרי בלעה הביצה דם מן האם ואוסרת עד ס' עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ק"ל שנשאל ג"כ בענין זה והשיב דאם כי נראה דמליחת האם מהני להביצה שבתוכה דנחשב הביצה והאם כאבר אחד מיהו לדינא לא מלאני לבי להקל רק אם הביצה מעורה בגוף האם דאז הוי אבר א' ממש אבל אם אינה מעורה יש להחמיר דלא מהני מליחת האם להביצה שבתוכה עיי"ש באריכות:

(לב) אין לחוש. עי' במחצית השקל שכ' בשם השבו"י דביצים הנמצאים בעופות לא שייך דין דבשר ששהה ג' ימים בלא מליחה ואפילו שהו ג' ימים בלא מליחה מותר למלחם אחר כך וכתב ע"ז דאפי' לדעת הכו"פ שחולק על השבו"י בשומן ששהה ג"י בלא מליחה מ"מ בביצים הנמצאים בעופות גם הוא מודה דמותר עיי"ש:

(לג) וכל שומן וכו' דינו כשאר בשר וכו'. עי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קל"ו שנשאל בב' חתיכות שומן שנמלחו להוציא דמן עם חתיכה א' שכבר נמלחה והודחה כדינה והשיב דבשומן לכ"ע מהני הדחה ומליחה שנית בתוך יב"ש אע"פ שהודח כיון דאינו מוחזק כ"כ בדם כמו בשר ע"כ יש לסמוך עכ"פ בזה על הפוסקים דס"ל דלא אמרינן דבהודח נסתמו נקבי הפליטה עיי"ש:

(לד) דינו כשאר בשר. עשפ"ד סק"ט שכ' דמ"מ חילוק יש דבשומן יש ב' קולות א' דבנמלח רק מצד א' והודח יש להתיר בשומן אף לאחר כמה ימים ע"י הדחה ומליחה שנית אפי' באין הפ"מ [עי' בדברינו לעיל (ס"ק י"ז) שהבאתי מהגאון מהרש"ק ז"ל בהגהות חכמת שלמה והיד יהודה שדעתם להחמיר לענין נמלח מצד א' בשומן כמו בשאר בשר] וכן אף אם נתבשל בלא הדחה ומליחה שנית יש היתר אף באין הפ"מ שאינו מוחזק כ"כ בדם. הב' דאף אם נמלח השומן עם הדקין שעמו ביחד לא נאסרו הדקין משומן ולא אמרינן דהדקין בולעין מהשומן כיון דאין השומן מוחזק כ"כ בדם אך אם נמלח השומן עם שאר בשר שכבר נמלח ופלט כל דמו יש לעיין די"ל דשאר בשר אוסר שפיר עיי"ש:

(לה) לענין מליחה. ואם נתבשל השומן בלי מליחה כשיש ס' אף השומן מותר. שפ"ד שם:

(לו) והדחה. ר"ל בין לענין הדחה ראשונה בין לענין הדחה שניה חידושי הגרעק"א. ועשפ"ד שם שכ' דאם נתבשל שומן בלא הדחה אחרונה צ"ע לדינא כי י"ל דיש ס' בשומן גופא נגד דמו עיי"ש ועי' בחידושי הגאון רעק"א לעיל סי' ס"ט סעיף ט' ועי' במשמרת שלום בשפ"ד שם שכ' דלדינא העיקר דאין להקל בזה בשום אופן ישכן כתבו כל האחרונים בפשיטות לאסור בזה עיי"ש:

ואם נמלח השומן בלא הדחה ראשונה עשס"ד לעיל סימן ס"ט ס"ק נ"א שכ' להקל בזה בפשיטות אף באין הפ"מ ע"י הדחה ומליחה שנית עיי"ש:

סעיף ב (לז) בלא שומן שעליהם. כלומר לא מבעיא אם יש שומן דבוק עליהם דשרי למלחם עם בשר אי משום דשייך לומר אגב דפלטו הב"מ ליפלט הדם של השומן לא בלעו מהבשר וכן שייך לומר אגב דפלטו דם השומן פלטו נמי מעט דם דבלעו מהבשר אלא אע"פ שאין שומן עליהם אפ"ה ס"ל דמותר למלחם עם בשר שלחן גבוה ס"ק ט"ו וחמודי דניאל הלכ' מליחה סוף אות כ"ו עיי"ש:

(לח) ויש אוסרים למלחם עם בשר. ומסתברא דלדידהו גם ביש שומן עליהם אסור דמ"מ הבשר שבהם בולע ג"כ ואינו פולט דאית ליה דם דידיה. גליון מהרש"א וה"פ:

(לט) והכי נוהגין לכתחלה. עבאה"ט מ"ש ממהרש"ל שהמנהג להתיר אפי' לכתחילה ועי' בשלחן גבוה ס"ק י"ז שכתב דבני הספרדים מורים בזה כהרמ"א ונזהרים לכתחלה למלחם עם בשר עיי"ש ועי' בס' דברי דודים סוף הלכות מליחה שכ' דמ"מ גם במקום שנוהגין להתיר לכתחלה למלחם עם בשר כהמהרש"ל יש לזהר לכתחלה עכ"פ להניח הבני מעיים מתוחים ונחלקים באופן שיהיה הדם נמשך מהם מכל עברים למען יצורף גם טעם ההיתר משום דשריק וכדעת הר"ת עיי"ש:

(ט) ובדיעבד סותר. עפת"ש מ"ש מהמנח"י ותשו' כנסת יחזקאל בעוף שנמלח עם הזפק ועי' בחוו"ד לעיל סי' ס"ט בביאורים ס"ק י"ח שסיים בזה בצ"ע עיי"ש ועי' במ"ז לעיל סי' ס"ט ס"ק י"ג שהביא ג"כ דברי המנח"י הנזכר וכתב דלדינא יש לעיין דמהיכא תיתי לאסור אי משום שלא נמלח הזפק והקורקבן בפנים הא קיי"ל דדבר חלל שאינו מגולה לאויר א"צ למלוח בפנים ומ"ש לאסור משום דבלע דם צלול לא נפגם בהפרש ג"כ צ"ע דמנ"ל לחלק בכך דהא באמת דם נפגם בהפרש שבקורקבן אף כשהוא צלול עיי"ש ועי' בשו"ת תשו' מאהבה חלק ג' בגליון סי' ס"ט סעיף י"ב שכ' שפעם א' ישב לפני מורו הגאון הנו"ב ז''ל וראה שאלה כזו בזפק שנשאר עם המאכל תוך העוף ומלחו כך ונתבשל ולא חש לדברי המנח"י והורה להתיר דאינו אלא פירשא בעלמא ונטל"פ עיי"ש ועי' בשו"ת ריב"ם שנייטו"ך חיו"ד סי' כ"ה שהשיג ג"כ על המנח"י בזה והוכיח בראיות שאין להחמיר בזה כלל וכ' שכן הוא מנהגו להתיר וגם ראה לכל רבותיו שהתירו בזה וכן שאל לכמה לומדים אם ראו מרבותיהם הגאונים שהיו מורים לאחרים לאסור או אם שמעו מרבותיהם ואין פוצה פה ומצפצף להחמיר וכולם הסכימו להתיר וכ' גלל כן הוראה זו של המנח"י חומרא יתירה הוא והמחמיר יחמיר לעצמו אבל לא לאחרים עיי"ש ועי' בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג שם מ"ש בזה ולדינא כ' דצריך להיות בקדירה ס' נגד הפרש שבזפק וכל הקדירה מצטרף לס' וכ' דאף אם הוריקו אח"כ הרוטב מהקדירה לא נאסר העוף שדבוק בו הזפק עיי"ש ועי' מזה עוד בשו"ת טוטו"ד תניינא סי ב' (בד"ה והנה ע"ד) ועי' בשערי תשובה או"ח סי' תס"ז ס"ק ל"ח מ"ש בזה ועי' בהגהות הח"ס מהד"ב שמכריע דבקורקבן יש לחוש לדברי המחמירים ולאסור אבל בזפק יש להתיר עיי"ש ועי' בבינת אדם שער או"ה אות ל"ב ובחכמת אדם כלל ל"ד סעיף כ"א שכתב להיפך דבנמלח עם הזפק ששם הפרש אינו מעוכל עדיין יש לאסור ובנמלח עם הקורקבן כיון שהפרש כבר נתעכל שם הו"ל שלא כדרך הנאתן ושרי וכ' דאף בנמלח העוף עם הזפק אם עדיין לא נתבשל פשיטא דא"צ כלום אלא זורק הזפק ועומד במקום קליפה ואם נתבשל כך א"צ ס' רק נגד קליפת המאכל שהיה בזפק דבזה יש לסמוך אמ"ד דס"ל דמליחה אינו יותר מכדי קליפה עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה לעיל סי' ס"ט בפיה"א ס"ק כ' שהעלה לדינא שאין להחמיר בדין זה כלל בין בזפק ובין בקורקבן עיי"ש באריכות ועי' בלב"ש בחידושי דינים סי' ל"ו ובביאורים ס"ק ק"ל שהכריע דשל