דרכי תשובה - ג קנט

בשפ''ד ס"ק ט' (כד) אם יש עליה שומן. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דוקא בידוע שיש שומן מבחוץ אבל כשהסר השומן אין לחוש מחשש שא"א לנקרה שלא ישאר שום שומן וע' באורח מישור סק"ג שהתפלא ע"ד הש"ך בזה מדוע לא נחוש לזה מספיקא שמא לא נקרוהו והוכיח דגם בספק שמא לא נקרוה כראוי יש להחמיר וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש וע' בשפ"ד סק"ט שהביא דברי האורח מישור בזה והביא ראיה מלשון הת"ח לדעת הש"ך להקל בזה עיי"ש:

(כה) יחזור וימלחנה מבחוץ. עבאה"ט מ"ש מהש"ך וכתב בשפ"ד ס"ק י"ג שמעתי אומרים שרב אחד הורה בחלחולת שנהפך לעבר המאכל ומלאוהו בקמת ושאר דברים בלי מליחה ומלגו במים רותחין ע"י עירוי והתיר הרב המורה באמרו כיון שעירוי אינו מבשל רק כדי קליפה ואין מחזיקין דם בבני מעיים בצד פנים לכ"ע א"כ כיון דאינו מבשל רק כדי קליפה אינו מזיק לצד החיצון ע"כ שפיר מהני למלוח הצד החיצון ששם השומן וכתב ע"ז השפ"ד שיפה הורה רק שהיה צריך להורות לגרר השומן למלחו בפ"ע מטעם שלא יבלע הצד שנתבשל ע"י העירוי מהשומן דבשלמא כשלא נתבשל עדיין אז אמרינן דאע"פ שאין לו דם כלל מצד פנים מ"מ יש לו ציר וכיון שפולטת ציר אינו בולע מהמעט דם שבשומן משא"כ כשנתבשל לא שייך שוב לומר כן דהא לאחר שנתבשל שוב אין לו ציר עיי"ש וכ"כ בחוו"ד בחידושים ס"ק י"ב לדינא עיי"ש אמנם יעוין בעצי לבונה ובדברי יוסף סי' תצ"ה וביד יהודה בפיה"א סוף סק"ו מ"ש ע"ד השפ"ד בזה והעלו כולם דהמורה לא טעה ויפה הורה שא"צ ללקט השומן מעליו ושפיר יכולין למלחו כך מבחוץ אף בלא הסרת השומן וע' משמרת שלום בשפ"ד שם שהביא דבריהם וסיים דלכתחלה בודאי יש לחוש לדברי הפרמ"ג והחוו"ד להסיר השומן מהכרכשתא עיי"ש ועי' בס' חומות יהושע אות ב' מ"ש בזה וסיים בצ"ע:

ועיי"ש עוד בחומות יהושע שעמד על המחקר באם עירו רותחין על החלחולת מצד חוץ דהיינו מצד השומן דלכאורה נראה דאסור גם החלחולת דנהי דמצד העירו לא נאסר רק השומן אכן כיון שהעירוי הוציא דם מהשומן ואח"כ כשנעשה כלי שני הבולע את הדם בחלחולת ולפי סברת הפרמ"ג לא מהני שוב מליחה להחלחולת אמנם זה תלוי אם נימא דכיון דהשומן דבוק בתולדה עם החלחולת אם יש לו דין חתיכה אחת עם החלחולת או כדין ב' חתיכות דאם נימא דיש לו דין ב' חתיכות הנה קיי"ל להלן סי' ק"ה דאין כת בכלי שני להפליט ולהבליע כאחד מגוש לגוש ולהכי גם כאן אין לו כח להפליט מהשומן ולהבליע בהחלחולת אבל אם יש לו דין חתיכה אחת יש להחמיר וכתב דאם כי בהפ"מ יש לצדד להקל שיועיל מליחה להחלחולת מ"מ כיון שכתב הפרמ"ג דבבני מעיים לא שייך הפ"מ לכאורה אין להקל אכן בנ"ד נראה שיש להקל בלא"ה אפי' שלא בהפ"מ ע"כ אין להחמיר בזה כיון שיש כמה פוסקים דמתירין לגמרי כלי שני עיי"ש ועי' בשו"ת מלחמות אריה סי' מ"ה שעמד ג"כ בזה וסיים בצ"ע להלכה עיי"ש אמנם המעיין יראה שדברי הרב חומות יהושע נכונים לדינא:

(כו) וימלחנה מבחוץ. עבאה"ט מ"ש מהת"ח דיחזור וידיחנה וימלחנה ועשפ"ד סק"י שכתב וז"ל הדחה שנית איני יודע למה ואולי לרכך כשנתייבש עכ"ל ועי' בחמודי דניאל הלכות מליחה אות מ"ט מ"ש בזה באורך:

(כז) ומותרת עבאה"ט ומ"ש או אפי' לאתר מעל"ע ר"ל ואפי' לאחר כמה ימים. מ"ז סק"ד ושפ"ד ס"ק י"א:

(כח) אפי' הקליפה הקשה עליה. עי' בשו"ת מקור ישראל ונחלת יהודה חלק יו"ד סי' ה' שנסתפק בביצה גמורה עם קליפתה הקשה שנמצא בתרנגולת שחוטה שצריך למלחה משום מנהג שנתערבה באחרות אי בעינן ס' או אפי' באלף לא בטיל כדין דבר שבמנין או דאפי' ס' לא בעינן ועמד שם על המחקר בכל דבר שאסור רק משום מנהג שנתערב באחרות אי בעי ס' לבטלו או דילמא דלא מחמרינן כולי האי ועיי"ש במ"ש בזה והביא מהא דלהלן סי' ס"ט בבשר ששהה ג"י בלא מליחה דלא בעי ס' וסגי ברוב וגם אפי' אם הוא חהר"ל בטלה ברוב עיי"ש:

(כט) נוהגין למלחה. עפת"ש מ"ש מהשאילת יעב"ץ דאם הביצה נולדה כדרכה א"צ למלחה ועיין בס' עין המים (להרב מו"ה רפאל יעקב מנשה ס"ט ז"ל) בחידושיו ליו"ד סי' פ"ז אות ב' שכ' דהמנהג למלוח כל ביצה שהפילה התרנגולת ע"י בהכה על זנבה וכיוצא אפי' נגמר בחלבון וחלמון וקליפתה קשה עיי"ש וכ"כ בהגהות חכמת שלמה (מהגאון מהרש"ק ז"ל) דאם הכה תרנגולת על זנבה והפילה ביצתה נראה ברור דבעי מדינא מליחה כמו בשחטה ומצא בה ביצה כזו דבעי מליחה דכיון שלא יצאה מעצמה כדרך כל הביצים דינה כמו שלא נגמרה לגמרי עדיין בשלימותה ויש חשש שנבלע בה דם ואע"ג דקיי"ל להלן סי' פ"ו בהכה תרנגולת על זנבה דאין בה משום בשר הפורש מן החי היינו לומר דגוף הביצה נחשבת כבשר מן החי זה לא אמרינן אבל עכ"פ חשש תערובות דם בודאי י"ל שיש בה ובעי מליחה ואף אם הקליפה קשה אין להקל אך כל זה הוא רק לכתתלה אבל בדיעבד אם כבר בישלה בלא מליחה אין להחמיר עיי"ש ועי' בדברינו להלן סי' פ"ו (ס"ק מ"ב) דכ"ז הוא כשהקליפה קשה אכן אם הקליפה עדיין רכה אין להתיר גם ע"י מליחה אלא אם ידוע שלא הטילה מחמת חולי אבל ביש חשש שמא הטילה מחמת חולי בלא"ה יש חשש איסור אבמה"ח גם ביש לו חלמון וחלבון כל שהקליפה עדיין רכה עיי"ש (ועי' להלן סי' פ"ז ס"ק ל"ט):

(ל) מיהו בדיעבד אין לחוש. עבאה"ט מ"ש מהט"ז והש"ך והמהרש"ל לאסור אף בדיעבד ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קל"א בעובדא בתרנגולת שלא נטלו ממנה השלל של ביצים שבתוכה ונמלח ונתבשל כך רק שהיו קטנים הרבה מחלמונים של שאר ביצים והסכים עם השואל להתיר דאף דהט"ז והש"ך מחמירים היינו בנגמר עכ"פ החלמון אבל כשהחלמון הוא קטן ועדיין לא נגמר לכ"ע אין להחמיר וכ' שם ומה ששאל דהאיך ידעינן כמה הוא שיעורו לידע אם כבר נגמר או לא וכ' דפשוט הוא דמשערין לפי ערך חלמון של שאר ביצים דכל שהוא קטן מחלמון של שאר ביצים אין להחמיר כיון דלא הוי רק מלתא דרבנן דדם שמלחו מדרבנן לכן יש לסמוך גם בזה אבקיאותינו שלא נגמר החלמון ועוד דהוי ס"ס וכו' עיי"ש:

(לא) בדיעבד אין לחוש. עבאה"ט מ"ש מהמהרש"ל בזה ועי' בפר"ח ס"ק י"א מ"ש בדברי מהמהרש"ל בזה וסיים דלכתחלה יש לזהר דאם יש להם גם חלבון יזהיר לבני הבית שלא ימלחם עם בשר ובדיעבד אם עבר ומלחם עם בשר כיון דקיי"ל דמליחה אוסרת כדי קליפה נאסרים הביצים כדי קליפה ולפיכך אם יש להם קליפה רכה או קשה יסיר הקליפה והשאר מותר עיי"ש ועי' במ"ש בזה הרב מלך שלם הספרדי בתשו' סי' ו' והעלה בראיות שכן צריכין להורות כדעת הפר"ח עיי"ש באריכות וכ"כ בשלחן גבוה ס"ק י"ג לדינא אך כתב דכ"ז הוא רק לפי דעת חכמי הספרדים דגררו בתר הוראות המחבר וכן פסקו להלן סי' ק"ה כהמחבר דאין המליחה אוסרת רק כ"ק אבל לבני אשכנז דגררו בתר הוראות הרמ"א דמליחה אוסרת לגמרי עד ס' יש להחמיר גם בזה לאסור הביצים לגמרי ואם נתבשלו בקדירה צריך בקדירה ס' כנגדם עיי"ש אמנם יעוין בכו"פ שם שכתב דאע"ג דקיי"ל בעלמא להחמיר במליחה עד ס' מ"מ בזה אין להחמיר ובפרט היכא דהקליפה מפסקת דיש להקל דסגי במה שמשליך הקליפה עיי"ש (ועי' באורח מישור להלן סי' פ"ז סק"א) וכ"כ בס' מזמור לדוד (להמהרד"פ ז"ל) לדינא עיי"ש אמנם בחוו"ד פסק לאסור כולו ואם נתבשלה הביצה אוסרת כל הקדירה עד שיהיה ס' כנגדה עיי"ש ועי' במ"ז סק"ה מ"ש בזה ולדינא כתב ג"כ כדעת המהרש"ל דאף שלא