דרכי תשובה - ג טו

בעל דברים דידי את ואתנם לכהן אחר ועי' פרישה שמתרץ משום דאם אינו רוצה ליתן לשום כהן מחרימין אותו עיי"ש ועיין בשלחן גבוה ס"ק מ"ה שכתב דמיירי בבא הישראל לצאת י"ש עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ל"ט שכ' מהדמש"א בדליכא שם רק כהן א' או אפי' ביש הרבה כהנים רק שאין שם כהן ת"ח רק הוא וכולם ע"ה דאז שפיר הוי הוא הבע"ד של הבעה"ב א"ל אפי' בע"ה שאין שם שום כהן אחר אלא הוא לבדו עיי"ש (וע"ל סעי' ז'):

(קכג) ואם אתה אומר שהוא בכור תן לי כולה, עי' פרישה שכ' דאין הישראל יכול לומר הלא נתתי במקומו בהמה אחרת לכהן בשביל הבכור דמ"מ יכול הכהן לומר לו א"כ אין לזה דין בכור כיון שסלקת ממנו דין בכור וצריך אתה ליתן לי מתנותיו ממנו א"נ יאמר לו תן לי כולה ואחזור לך אותה שנתת לי וצריך אתה ליתן מתנות מאותה שאחזור לך עיי"ש ועי' בט"ז ס"ק כ"ב מ"ש ע"ד הפרישה בזה ועי' במ"ז מ"ש ע"ד הט"ז בזה:

(קכד) אבל בכור וכו' עש"ך ס"ק י"א שכ' מהרמב"ם וש"פ אם נסתפק בשנים איזה הוא הבכור כגון אם יצאו שני ראשין כא' וכו' וכיוצא ולקח הכהן אחד השני פטור מן המתנות שעשאו כמו שזכה בו הכהן ונתנו במומו לבעליו עיי"ש וכ"כ הפר"ח ס"ק ל"א עיי"ש באריכות וכו' מז ושפ"ד שכ' דלדעת הט"ז אינו כן ועיי"ש במ"ש בזה לדינא:

(קכה) בכור שניתן לכהן במומו. עי' בהגהות פרישה שהקשה דהא משטח לשון זה משמע שנפל בי' מום ביד הבעה"ב קודם שנתנו לכהן והלא בגמ' איתא הלשון בבא ליד כהן ומכרו לישראל במומו ופרש"י בבא אותו בכור ליד כהן ונפל בו מום קבוע עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות מ' מ"ש ע"ד הפרישה בזה וכתב דמדברי הפרישה משמע דלא מפטר בכור אלא כשהוא תם ביד הבעה"ב ונתנו לכהן ונפל בו מום ביד כהן ומכרו לישראל דאז אמרינן דכיון דכשנתנו לכהן הי' תם וזכה בו הכהן אח"כ כשמכרו לו שוב אינו חייב במתנות אבל אם הי' בעל מום ביד הבעה"ב אע"פ שנתנו לכהן ואח"כ מכרו לישראל לא מפטר ממתנות משום דלא נתקיים בו מצות בכור אבל דבריו דחוקים דלענין דינא אין נ"מ בין אם בא ליד כהן במומו ובין אם נפל אח"כ המום ביד הכהן. דבין זה ובין זה יכול הכהן למכרו ופטור מן המתנות אלא דחד מתרי גווני נקיט עיי"ש:

(קכו) אם רבים שוחטים אותם. ר"ל דכל א' שוחט בהמה א' דאם א' שחט ב' בהמות אינו יכול לדחות את הכהן בטענת בכור אלא באחד מהנה. שלחן גבוה ס"ק, מ"ו (ע"ל ס"ק קי"ט):

(קכז) כולם פטורים. ע"כ כשכולם בעלי מימין איירי דהא אין שוחטין בכור אא"כ נפל בו מום ומדנתערב ואין מכירין בו בע"כ שגם האחרים בעלי מומין כיוצא בו עד שאין מכירין בין בכור לפשוט. שלחן גבוה ס"ק מ"ז:

(קכח) ואם אחד שוחט את כולם לאו דוקא שחט את כולם אלא אפי' שחט שנים. שלחן גבוה ס"ק מ"ח (וע"ל ס"ק קכ"ו):

(קכט) את כולם. עי' בס' תפארת ישראל על המשניות בחולין בשמעתין שכ' דוקא כששחטן ביחד אבל אם שחטן בזה אח"ז מדחיהו מכל חד וחד ואומר זהו הבכור דהממעה"ר עיי"ש ועי' בס' הליכות עולם בנתיבות הוראה שהביאו ומדחה דבריו דמסתימת כל הפוסקים משמע דלא כוותי' אלא דאף כששחטן בזה אחר זה הדין כן וסיים בצ"ע עיי"ש:

סעיף כא (קל) נוהגות בכל מקום. וכן נוהגות בכל אדם מישראל בין איש ובין אשה חוץ מכהנים ולוים וחוץ מחש"ו מנחת חינוך שם כ' דלפי מ"ש הרמב"ם דמ"ע שיש לה קצבה האפטרופסים עושים לקטנים כדי לחנכם ה"ה במצוה זו חייבים האפטרופסים לחנכם בה אך אם לא הגיעו לחינוך אפשר דאין נותנין. ואולי י"ל דאף כשלא הגיעו לחינוך חייבים דהמתנות מפורשים ומובדלין הן וממון כהן הן ועל השוחט להפריש וסיים בצ"ע עיי"ש (וע"ל ס"ק צ"א ולהלן ס"ק קמ"ז) ועי' בשו"ת פרי האדמה חלק א' דף קל"ט ובשו"ת שדה הארץ חלק ב' סי' כ"ב ועי' בדברינו להלן סי' ש"ה אי"ה:

ממתנות (קלא) בין בפני הבית. הנה בס' מנחת חינוך שם בסוף הס"ק כ' דהאידנא דלית לן רק כהנא חזקה אפשר דאין יכולין לכוף ליתן המתנות כיון דאינו כהן ודאי עיין שם ובאמת שכ"כ המהרש"ל ביש"ש בפ' ראשית הגז סימן ה' דהאידנא נהגו להקל בזה משום דאין לנו כעת כהן מבורר לסמוך עליו שהוא כהן ודאי עיי"ש אמנם יעוין בכנה"ג בהגהות ב"י אות מ"א באמצע הדיבור שהביא דברי המהרש"ל הנ"ל וכתב שהדבר ברור דדוקא בחוץ לארץ כיון שהדבר מפוקפק מפני מחלוקת הפוסקים אי מתנות כהונה נוהג בחוץ לארץ מהני לן האי טענה דאין לנו כעת כהן מבורר משא"כ בארץ ישראל אין ממש בטענה זו דלכ"ע דינם כודאי כהנים עיי"ש ועי' ברמ"א לקמן סי' של"א סעי' י"ט ובט"ז לקמן סי' שכ"ב ס"ק ה' וש"ך שם ס"ק ט' ובפר"ח שם ס"ק ג' ובפלתי כאן ס"ק ו' ובשו"ת בית אפרים חאו"ח סי' ו' וביד אפרים כאן סוף הסי' ובשו"ת אבן השוהם סי' כ"ט (בד"ה גם ל"נ) עיי"ש:

(קלב) שלא בפני הבית. עי' בס' החינוך להרא"ה סוף סי' תק"ו שכתב ממשמעות הש"ס והאלפס והרמב"ן ז"ל דמצוה זו נוהגת בארץ גם בזמה"ז מן התורה אף שאין ביהמ"ק קיים אך לשיטת הרמב"ם ושאר פוסקים אינו נוהג האידנא בארץ אלא מדרבנן עיי"ש ועי' בס' בית הלל שכ' דהעידו לפניו שהיום לא נהג מצוה זו אף בארץ ישראל עיי"ש ועי' בפר"ח בקו"א ובמחזיק ברכה אות כ"ב שכתב שאין זה אמת שהעדים טעו בדמיונם דבאמת נהגו לקיים מצוה זו בארץ אף בזמה"ז עיי"ש וכ"כ בשו"ת בעי חיי (מהכנה"ג) חיו"ד סי' צ"ד והוכיח כן גם מלשון רש"י בתשו' ומלשון הטור דבארץ נוהג גם בזמה"ז עיי"ש ועי' במחזיק ברכה באות י"ט בסוף הדיבור שהעיד שבעה"ק ירושלים תוב"ב וחברון תוב"ב משתדלין לקנות גדיים כדי לקיים מצוה זו וכן ראוי לעשות לחזור ולקיים מצותו יתברך כהלכה ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה ביראה ואהבה ושמחה רבה עכ"ד (ועי' בדברינו לעיל סק"א וס"ק נ"ט):

(קלג) שאין נוהגות בחוץ לארץ. עפת"ש ועי' בשו"ת אבן השוהם סימן כ"ט שנשאל בעובדא שבא כהן לטבח ישראל וחטף המתנות אם להוציאו מיד כהן כיון שאין נוהגין ליתן מתנות כהונת בזמה"ז בחוץ לארץ והאריך והעלה דכיון דגדולי הפוסקים ס"ל דנוהגין אף בחו"ל ואף דאנן קיי"ל כרש"י דפסק בתשו' דאין נוהגין בחוץ לארץ מ"מ הלא רש"י בעצמו כתב שם דמ"מ מי שנותן תע"ב ע"כ נראה דאם תפס הכהן בזמה"ז יש לפייסו בדבר מועט לצאת ידי נתינה אך אם לא ירצה להתפייס בדבר מיעוט אזי הכח ביד ב"ד להוציא כדי שלא לשנות המנהג וכ' דאף דמשורת הדין מהראוי לומר דאי תפס לא מפקינן מיניה כיון דרוב הפוסקים ס"ל כן אך כיון דבלא"ה יש קפידה על זה החוטף דזלזול הוא לו כדאמרינן אין לו לכהן לחטוף המתנות ובפרט בדורות הללו שאין לנו כהן מבורר רק כהני חזקה ובפרט דאם נימא דאי תפס לא מפקינן מיניה לא ימצא איש כהן שלא יחטוף ויעקרו מנהג זה שאמרו שאין נוהגין ליתן בחוץ לארץ ע"כ ראוי לגדר גדר להוציא מיד כהן ולא ישנה מן המנהג עיי"ש באריכות:

(קלד) נהגו. עפת"ש מ"ש מתשו' מהר"ם דמאן דבעי למיהב מצי יהיב ולא מחזי כיוהרא ועי' במפתחות תשו' הכנה"ג שבסוף הס' קול בן לוי סוף סי' צ"ד שכ' דאם רוצה להפריש מתנות בחוץ לארץ תע"ב עיי"ש ועי' בב"י שכ' דדוקא בצנעה אבל בפרהסיא לא (ור"ל בחוץ לארץ אבל בארץ הוי חיובא מדינא אף בזמה"ז מדאורייתא או עכ"פ מדרבנן וכמש"ל בסעיף הקודם) עיי"ש. ועי' בכו"פ שם שמתמה על אנשי מעשה המתקדשים והמטהרים אמאי לא נהגו לקיים מצוה זו גם בחוץ לארץ כיון שרוב המחברים סברו דנהוג מצוה זו גם בחוץ לארץ עיי"ש. ומ"ש הפת"ש מהח"ס עיין במחזיק ברכה אות כ"ג שהביא תשובה השמים שהשיבו לרבינו יעקב ממרויש דחטאת הקהל הוא במה שאין נזהרים בזה ועי' בס' בית יצחק