דרכי תשובה - ג קנח

ס"ק ז' שכתב דגם המחמיר בכרס וביה"כ דמחזיקין בו דם מ"מ בקיבה ס"ל דאין מחזיקין בו דם עיי"ש וכ"כ בס' ראש פינה באבן הראשה אות ד' ובפינת יקרת אות י"ב לדינא דקיבה דינה כדקין בזה עיי"ש באריכות ועי' מזה בדברינו להלן סי' צ' (ס"ק נ"ח):

(טו) אבל שומן שעליהם. עי' ביד יהודה שם בס"ק שאח"ז שכ' שיש. לעיין אי גם בחלב מחזיקין דם ונ"מ לענין חלב חיה או לענין אסורין מבטלין זא"ז והביא מדברי חמודות בחולין פ' כ"ה אות ר"ג שכ' בפשיטות דיש דם בחלב עיי"ש:

(טז) שומן שעליהם. עבה"ט מ"ש מהש"ך דמ"מ קיל שומן משאר בשר דאין בו דם כ"כ כמו בשאר בשר ועי' בחמודי דניאל הלכ' מליחה אות ל"ה דאותו השומן היורד בין הערוגה שקורין יאצני"ק י"ל דחמיר משאר שומן ודינו כבשר דזה מוחזק בדם כי אינו לבן כמו שומן אלא פתוך עם אודם עיי"ש:

(יז) דינו כשאר בשר. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דמ"מ קיל שומן משאר בשר דאין בו דם כ"כ כמו בשאר בשר וכו' ועמ"ז סק"ג ושפ"ד סק"ז וס"ק ט' דדוקא כשהוא דבוק בכרכשתא הקילו בו יותר מבשאר בשר שא"צ לטרוח וליטול השומן אבל אם כבר לקחו מהכרכשתא והוא בפ"ע או שומן של שאר בשר צריך לכתחלה למלוח מב' צדדים אכן בדיעבד אף אם לא נמלח רק מצד א' מותר אף באין הפ"מ דמ"מ קיל הוא משאר בשר עיי"ש. וכ"כ בחידושי הגרעק"א לעיל סי' ס"ט סעי' ד' ובשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קל"ו באמצע התשו' עיי"ש וע' מזה עוד במ"ז לעיל סי' ס"ט ס"ק ט"ו (בד"ה וכתב עוד) אמנם בהגהות חכמת שלמה (מהגאון מהרש"ק ז"ל) הניח דין זה בצ"ע וכתב דנראה שאין להקל גם בדיעבד בשומן יותר מבשאר בשר לענין אם מלחו מצד א' עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ה מ"ש בזה והעלה ג"כ דאם לקחו השומן מהמעיים וכן שאר שומן של בשר אם נמלח מצד אחד דינו לכל דבר כמו שאר בשר ואין להקל בזה כלל עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ט ס"ק פ"ח) ועי' בקונט' הורה מציון הנדפס בירושלים) ש"ב חלק א' סי' י"ג שכ' שם חכם א' דכ"ז הוא בשומן שבפנים אבל בעורות שומן שהפשטו מהאווזות שנמלחו מצד א' כ"ע מודים שיש לאסור דהרי בעור ודאי דמחזיקין בהם דם דהא אפי' בעור של בהמה הביא הלב"ש בחידושי דינים בשם המנח"י והתב"ש דמחזיקין בו דם ואף שיש הרבה מקילין כ"ז בעור בהמה אבל בעור עופות כתב היד אפרים בפשיטות כיון דרכיך ונאכל כמו בשר חשיב מין בשר ודם שבו הוא כדם שאר בשר וא"כ הנך עורות שומן שמפשיטין מעל העופות להתיכן לעשות שומן נהי נמי דנאמר דשומן שבו שע"י פטום אין מוחזק כ"כ בדם אבל העור גופיה יש בו דם כבשר וכי איסור דם שבו להיכן הלך וממילא דלא ניתן להאמר בו שום קולא בנמלח מצד א' יותר משאר בשר ואדרבה י"ל דחמור טפי מבשר לפי מ"ש האחרונים מהגש"ד הטעם דלא מהני בחלחולת מליחה בצד פנימי כיון שאין דם בחוץ גרע טפי ה"ה בהני עורות שבחיצוניותם הוא עור ולצד פנים הוא שומן והרי השומן שבצד פנים אינו מוחזק כ"כ בדם א"כ אם מלח העורות מצד השומן פנימה ולא מצד חוץ דינו כמו מולח החלחולת בצד פנים דקיי"ל דהחלחולת מפסיק בין המלח והשומן שמעבר הב' ואסור אפי' בדיעבד כן ה"נ בנ"ד השומן מפסיק בין המלח והעור ואינו מפליט דם שבעור ויש לאסור אפי' בדיעבד ובהפ"מ אמנם לדינא סיים כיון דדעת הפוסקים רובן ככולם דשומן מוחזק בדם ועוד יש כמה צדדים להקל ע"כ אין להחמיר לענין דיעבד בין שנמלח מצד העור מבחוץ ובין שנמלח מעבר השומן פנימה יש לו דין נמלח מצד א' כבשר בכל פרטיו ובלא נתבשל עדיין והוא בתוך זמן פליטת צירו אף שהודח מהני חזרת מליחה ובנתבשל בלא חזרת מליחה אין להתיר כ"א בהפ"מ כמו בבשר ממש עיי"ש:

(יח) כשאר בשר. עבכנה"ג בהגהות הטור לעיל סי' ס"ט ס"ק כ"ג שכתב דמ"מ אינו חמור לכל דבריו כשאר בשר דאם נתבשל השומן בלא הדחה אחר המליחה יש להקל כיון דעינינו רואות דלית בהו דה למראית העין ואף אם נימא שיש שם דם מ"מ בודאי שהוא רק מעט מזעיר ע"כ אם אירע שלא הודחה באחרונה יש להורות לבטל השומן בס' בחתיכות ובמים עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק י"ג):

(יט) לפיכך כשמולחים החלחולת ושאר מעיים אין מולחין אותם בצד פנימי. ע' בס' ערוגות הבושם אות א' מ"ש בזה וכפי הנראה שהבין מדברי המחבר ז"ל דמשורת הדין צריכין לכתחלה לזהר למלוח גם חלחולת ושאר המעיים מב' צדדים מבחוץ וגם מבפנים רק דהעולם לא נהגו כן (והמחבר כ' דבריו רק לתרץ מנהג העולם) וע"כ כתב לדינא דראוי להחמיר לעצמו למלוח החלחולת מב' צדדים מבפנים ומבחוץ וסיים דהמחמיר תע"ב עיי"ש ותמהני עליו שנעלם ממנו לשון הש"ך ז"ל שכ' ממשמעות המחבר דאף לכתחלה אין למלחו רק מבחוץ ולא מצד פנים והביא גם מהאו"ה והת"ח שכתב כן להדיא עיי"ש ע"כ לפענ"ד אין לחוש להחמיר בזה כלל כי אנו אין לנו אלא דברי הראשונים ומפיהם אנו חיין:

(כ) ואם מלח החלחולת עי' מנח"י כלל ט"ו ס"ק כ"ד שכ' דדוקא חלחולת אסור בנמלח צד הפנימי ונתבשל כך אבל שאר הדקין אף לכתחלה צריך לזהר למלוח צד החיצון דוקא מ"מ בדיעבד אם מלח רק צד הפנימי לחוד ונתבשל כך מותר עיי"ש והביאו בחידושי הגרעק"א ובבית מאיר וביד אברהם לדינא עיי"ש וכה ראיתי בס' זר זהב כת"י על היו"ד (מהגאון בעל אורח מישור ז"ל) שהביא דברי המנח"י הנזכר ומפקפק בדבריו כי מדברי הרמ"א משמע דאין לחלק בזה בין חלחולת לשאר הדקין וסיים בצ"ע לדינא ועי' במ"ז סק"ד מ"ש בדברי המנח"י בזה והעלה ג"כ דאין חילוק בזה בין חלחולת לשאר דקין דכמו דאוסרין בחלחולת בנמלח רק הפנימי משום דאמרינן מסתמא יש שומן בצד החיצון כן הדין גם בשאר המעיים ולא מהני גם בהו מליחת צד הפנים אף בדיעבד עיי"ש וכ"כ בם דברי דודים בחידושיו להלכ' מליחה בט"ז ס"ק ד' ובס' דברי יוסף סי' תצ"ה וביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ב לדינא עיי"ש ועי' בס' חמודי דניאל הלכ' מליחה אות נ' (ועי' בדברינו להלן ס"ק כ"ד):

(כא) הוי כאילו לא נמלח כלל. עפר"ח סק"ח וסק"י שכ' דדוקא שלא לצורך החמיר הרמ"א דהוי כלא נמלח עיי"ש וע' מ"ז סק"ד שכ' דמלשון הרמ"א והט"ז והש"ך משמע דהוי כלא נמלח כלל דאף בהפ"מ אסור אך בכנה"ג בהגהות ב"י אות כ"ד כתב דבהפ"מ וגם סעודת מצוה יש להתיר אף בנמלח צד פנימי לבד אבל בהפ"מ לחוד אין להקל עיי"ש וע' בשו"ת מהר"ש לבית לוי בתשו' ליו"ד סי' כ"ב שכ' להקל בזה לגמרי וסיים דמ"מ המחמיר לאסור בזה כדברי הרמ"א תע"ב עיי"ש ועי' בשלחן גבוה ס"ק י"א שהביאו וכתב מהכנה"ג שלא להתיר אף בהפ"מ וסעודת מצוה אלא לענין התערובות דהיינו שנתבשלה עם דבר אחר ולא הי' ס' בקדירה כנגד השומן אבל אם נתבשלה בפ"ע אין להתיר אף בהפ"מ וסעודת מצוה ולענין דינא סיים דלהם בני ספרד דגרירו תמיד בתר הוראות הב"י ודלא כהרמ"א יש לפסוק כדעת המהר"ש הלוי הנ"ל עיי"ש וממילא דלדידן בני אשכנז נראה שיש להחמיר שלא להקל אפי' בהפ"מ וסעודת מצוה אלא ע"י תערובות אבל אם נתבשלה בפ"ע אין לנו על מי להשען להקל כלל כי בשו"ת תורת חסד סי' י"א פסק לגמרי בזה כרמ"א עיי"ש הנך רואות דאף שגם הוא הי' מבני ספרד אפ"ה לא רצה להקל בדין זה מכ"ש לנו בני אשכנז שיש לנו להחמיר ואין לנו להקל יותר מכפי מ"ש השלחן גבוה מדעת הכנה"ג ועי' בחמודי דניאל הלכות מליחה אות נ' שכ' דכל זה בחלחולת אבל בשאר דקין שנמלחו בצד פנים ונתבשלו מותר בדיעבד במקום הפ"מ כיון דבלא"ה דעת המנח"י להקל בשאר דקין דאף לכתחלה א"צ למלוח אותן מצד חוץ דוקא ואף דהפרמ"ג. לא ס"ל כוותיה בהא (עי' בדברינו לעיל ס"ק כ') מ"מ יש לנו לסמוך עליו להקל עכ"פ בדיעבד כשכבר נתבשל כך עיי"ש:

(כב) לא נמלח כלל. ע' בחמודי דניאל שם אות מ"ט שכ' באמצע הדיבור שם דפשוט הוא דאע"פ דקיי"ל דבמלח מבפנים הוי כלא נמלח כלל מ"מ פשוט הוא דאם אירע שמלח החלחולת בצד פנים המלח אסור דשמא הפליט קצת דם עיי"ש לדרכו:

(כג) טריפה. עבאה"ט ומ"ש דכיון דאין כ"כ דם בשומן יש להקל עי' באורח מישור סק"ג