דרכי תשובה - ג קנז

דאי חזיק הבשר קידם הבישול דאסמיק דאז צריך מליחה כשאר בשר ואי לא מלחו ובשלו כך אסור עיי"ש:

(ח) אסמיק. עי' בחידושי יעב"ץ (שנדפס בסוף היו"ד) שכ' דבע"כ מ"ש אא"כ אסמיק ר"ל דהמעי גופא אסמיק אבל אם לא אסמיק המעי גופא אף אם הציר הוא אדום לל"ב ולא הוי על ידי זה מוחזק בדם עיי"ש:

ועיין ביד יהודה בפיה"ק סק"ד שעמד על המחקר בנמצא אדמימות במעיים אם דינו כדין אומצא דאסמיק להצריך חתיכה ומליחה יותר משאר בשר או דילמא כיון דאין בהם דם לכן אף באסמיק נחיתנא דרגא ודינו כשאר בשר שלא נצרר בו הדם ולדינא כ' דהכל הוא לפי הענין דאם רואין שנצרר בו הרבה דם בודאי דינו כשאר אומצא דאסמיק ובעי חתיכה ומליחה עכ"ד:

(ט) דמותרים. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דהיינו מסתמא אי לא אסמיק והנה יש לעיין לפענ"ד מה הדין אם ראו דאסמיק רובן של הדקין אם מחזיקין עי"ז גם מיעוטן שיש בהם דם. והנה לפמ"ש הצל"ח בביצה דף ז' ע"א לדעת הרמב"ם ורש"י דבדבר התלוי בטבע לא אמרינן רובו ככולו עיי"ש לדרכו לכאורה י"ל דה"ה בנ"ד דאין מחזיקין מרובו למיעוטו כיון שתלוי בטבע ואמרינן דרק זה החלק דאסמיק נשתנה טבעו אבל המיעוט דלא אסמיק לא נשתנה טבעו אבל לדינא דאין לסמוך ע"ז כיון דאנן חזינן בטוש"ע או"ח סי' תקי"ג סעיף ו' דפסקינן כר' יוחנן בביצה שה דביצה שיצאה רובה מערב יו"ט וחזרה ביו"ט מותרת משום דביציאת רובה נגמרה עיי"ש הרי חזינן דלהלכה קיי"ל דרובו ככולו אפי' בדבר התלוי בטבע וצ"ע. וכן יש לעיין דאפי' את"ל דחיישינן לרובו ומחזיקין דם במיעוטו ע"י רובו מה הדין אם נחתכו הדקין לב' וראו בחלק המיעוט דאסמיק ומלחוהו כדת וחלק הרוב לא בדקו ובשלוהו בלא מליחה וא"א להכיר כעת אי אסמיק גם זה או לאו אם מחזיקין איסור מהמיעוט לרוב ועי' בשו"ת מהרשד"ם חיו"ד שהביאו השפ"ד לעיל סי' מ"ד סק"ח וצ"ע:

(י) מיהו לכתחילה צריכים מליחה. אבל לכ"ע סגי אף לכתחלה למלחן בצד אחד. שפ"ד סק"ה (וע"ל בסעיף שאח"ז) (יא) לכתחילה צריכים מליחה. עי' במ"ז סק"ב שכתב ויראה לי דאם לא מלחו בני מעיים במזיד הוי כמבטל איסור לכתחלה ובסוף סיים בצ"ע עיי"ש אמנם בחוו"ד בחידושים סק"ג הביא בשם הפ"מ בהחלט דגם בלא אסמיק כשבישל במזיד בלא מליחה יש לאסור דמבטל הדם דאית ביה והוי כמבטל איסור לכתחילה עיי"ש ועי' בס' ראש פינה באבן הראשה אות ג' ובפינת יקרת אות ט' שהרבה להשיב ע"ד הפרמ"ג והוכיח בראיות דלא שייך בזה משום מבטל איסור לכתחילה ועוד דאי משום ביטול איסור במזיד אוסר הר"ן בזה לא היה לו לאסור רק למבטל עצמו ולא לאחר ועיי"ש במה שהאריך בזה וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"א ובפיה"ק סק"ג ובשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' מ"ג מ"ש בזה והשיגו ג"כ ע"ד הפרמ"ג והחוו"ד הנזכר והעלו בראיות דגם אם עבר במזיד ובשלם בלא מליחה אין דינו כמבטל איסור לכתחלה ומותר בדיעבד עיי"ש:

(יב) והדחה תחלה. עמ"ז סק"ב שהביא מהבל"י דאם נמלחו בלא הדחה א' אין להתיר רק לצלי ואם לא שהה במלחו כשיעור מליחה או שנמלח רק מליחה מועטת יש להתיר אף לבישול והשיג עליו וכתב דמ"ש דאם נמלחו בלא הדחה א' לא שרי לבישול אין לדבריו אלו שורש אלא אף בנמלחו ממש ושהה כשיעור מליחה בלא הדחה ראשונה שרי אף לבישול עיי"ש ועי' בכנפי יונה (בד"ה ובענין) מ"ש בזה ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ג ובפיה"ק סק"ו שכתב דכ"ז דוקא בסתמא שאין עליו ליכלוך דם בעין אבל אם נתלכלכו בדם בעין של הגוף ונמלח כך בלא הדחה א' אסור וכ' דאם נתלכלך בדם בעין של שאר בשר שיצא ע"י חתיכה צ"ע אי גרע משאר בשר לאסור אף בהפ"מ ולדינא סיים שיש להחמיר גם בזה עיי"ש ועי' בלב אריה חולין דף ל"ג ע"א (בתוס' ד"ה ונאכלים) שהביא דברי הבל"י והמ"ז הנ"ל והעלה מדברי התוס' והר"ן והאו"ה והת"ח לדינא כדעת הבל"י דלענין הדחה ראשונה שוה ב"מ לשאר בשר דהא דאין מחזיקין דם בב"מ היינו שאין דם מובלע בהם וא"צ מליחה אבל לענין הדחה ראשונה להעביר הדם שע"פ דינו כשאר בשר אך כ' דמ"מ בזה קיל ההדחה ראשונה דב"מ מהדחה הא' דשאר בשר קיי"ל דאסור להדיח הדחה הא' במי פירות (ע"ל סי' ס"ט ס"ק קכ"ד) אבל בב"מ סגי להדיחו אף במי פירות דלא שייך לומר דמטרשי ליה דהא אין דם בתוכו וא"צ רק להעביר הדם שע"פ עיי"ש:

(יג) ויש חולקים בכרם. עפת"ש מ"ש מתשובת הרדב"ז שדעתו להקל כדעת הסוברים דבכרס אין מחזיקין דם ועי' בפר"ח סק"ו שהשיג על הרדב"ז בזה וכתב דהעיקר כדעת המחמירים שהנסיון מעיד להיפך עיי"ש ועי' בתשובת מהר"ש דוראן ז"ל בחוט המשולש שבסוף התשב"ץ טור א' סי' ל"ב שכ' בפשיטות להקל שדינו כשאר בני מעיים עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל ל"ד סעיף כ' שכתב דבמקום הפ"מ יש לסמוך בדיעבד על המקילין בזה עיי"ש ועי' בשו"ת פרי עץ חיים סי' מ"ב שפסק לדינא להקל בזה עיי"ש והביאו בעקרי הד"ט חיו"ד סי' ו' אות ל"ו עיי"ש. אמנם יעוין בלחה"פ סק"ה שהביא דברי הרדב"ז בזה וכ' דלדינא העיקר כדעת רוב הפוסקים להחמיר דבכרס מחזיקין דם ומ"ש הרדב"ז שהנסיון מוכיח שהכרס אין בו דם אין להשגיח על נסיון שלנו בדבר שהוא נגד רוב הפוסקים עיי"ש וכ"כ בבל"י סק"כ ובכרתי סק"ב ובכנפי יונה שכן עיקר לדינא עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ד' וה' שהביא ג"כ דברי הרדב"ז בזה ונראה מדבריו שדעתו הוא ג"כ דלא כהרדב"ז אלא כדעת הפוסקים המחמירים דכרס דינו כשאר בשר וצריך מליחה עיי"ש ועי' בשלחן גבוה סק"ז מ"ש בדברי הרדב"ז והכנה"ג בזה ולדינא פסק ג"כ כדעת היש חולקים שהביא הרמ"א להחמיר אך כתב דמ"מ לא הוי רק ספק לכן אם אירע איזה ספק במליחה כגון אם נמלח או שיש ספק אם שהה שיעור מליחה יש להתיר מטעם ס"ס עיי"ש ועי' במ"ז סק"א שכתב לענין קורקבן דאין לחשבו לספק אם יש ספק אם נמלח וכדומה אין לעשות ממנו ס"ס דכולהו סברו דמחזיקין דם בכרס וכ"ש בקורקבן עיי"ש ולכאורה משמע כיון דזה תלוי בזה ממילא דה"ה כרס אין לחשבו לספק אמנם יעוין במשמרת שלום במ"ז סק"ד שכ' דבכרס י"ל דגם הפרמ"ג ס"ל להקל דחשוב ספק ולכן אם יש עוד ספק מותר מס"ס עיי"ש ועי' בס' הזכרון (להרב מו"ה יצחק טויב ז"ל הספרדי) מערכת אות כ' סי' י"ג שכ' דכרס והמסס ובית הכוסות שנתבשלו בלא מליחה אין להקל כיון שרוב הפוסקים מחמירים דמחזיקים בהם דם אמנם אם נסתפק אם נמלח או לאו יש להתיר מטעם ס"ס שמא נמלח ואת"ל לא נמלח שמא הלכה כהמ"ד דאין מחזיקין בהם דם עיי"ש באריכות:

ועשפ"ד סק"ו שכ' דמ"מ יש לילך לחומרא בזה ואם מלחו הכרס והודח תוך שיעור מליחה והונח אצל חתיכה בתוך שיעור מליחה אסור אף בהפ"מ דשמא אין בו דם וכיון שהודח נסתמין נקבי הפליטה ולא אמרינן ככ"פ וסיים בצ"ע עיי"ש והביאו החוו"ד בפשיטות לאסור בכה"ג עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ב ובפיה"ק ס"ק ח' שהעלה להקל בזה אף בהודח בתוך שיעור מליחה אם חזר ומלחו והניחו אצל חתיכה אחרת בתוך שיעור מליחה ובסוף דבריו מצדד להקל גם בהוא תפל והניחו אצל חתיכה בתוך שיעור מליחה עיי"ש. ועי' עוד ביד יהודה שם בס"ק שאח"ז שכתב דמ"מ אם אירע שנמלח הכרס בלא הדחה ראשונה יש להקל כיון דגם בבשר קיי"ל לעיל סי' ס"ט להקל בזה בהפ"מ אך כל זה הוא בסתמא אם לא ראינו עליה ליכלוך דם אבל אם רואין שנתלכלך בדם אסור עיי"ש:

ועיין בכנה"ג בהגהות הטור לעיל סי' ס"ט אות כ"ג דכרס שנמלח ולא הודח באחרונה ונתבשל כך בלא הדחה אחרונה יש להתיר לבטלה לכתחלה בס' בחתיכות ובמים אע"ג דקיי"ל כדעת המחמירים ואומרים דמחזיקים בהם דם מ"מ כדאי הוא הרא"ש לסמוך עליו עכ"פ היכא דנמלח רק שלא הודח בראשונה דשרי עכ"פ לבטלה לכתחלה עיי"ש:

(יד) בכרס ובית הכוסות. עי' בת"ח סוף כלל ה' שכתב מהל"ח דהמסס דינו ככרס ומחזיקין בו ג"כ דם עיי"ש. וע' בבל"י סק"א שכ' דבקיבה מחזיקין בו דם ושכן הוא דעת הט"ז והש"ך עיי"ש אמנם בחכמת אדם כלל ל"ד סעי' י"ט כ' דקיבה אין מחזיקין בו דם עיי"ש ועי' בכרתי סק"א שכ' דקיבה שוה להקרקבן עיי"ש וממילא דלדידן דמחזיקין דם בקרקבן ה"ה דמחזיקין דם בקיבה ועי' בהגהות חכמת שלמה שכ' שזה תלוי בפלוגתת הפוסקים בכרס וביה"כ ולדעת הרמ"א שהחמיר דמחזיקין דם בכרס ה"ה דמחזיקין דם בקיבה עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"ק