דרכי תשובה - ג קנו

להקל אא"כ ברור שיש ס' בהיתר נגדו עי' בשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים סי' ק"א מ"ש ע"ד הט"ז בזה ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ד שם מה שכתבתי בזה לדינא:

ועיין במשמרת שלום במ"ז סק"א שכ' בשם כמה גדולי אחרונים דבע"כ יש לבער בזה ע"פ מדידה ולא ע"פ משקל ועיי"ש בהגהות הגאון מבערזאן נ"י שכ' דאם כי יש לצדד להקל בזה דסגי לשער ע"פ משקל כיון שיש כמה דעות דס"ל דתמיד יש ס' וא"צ לשער כלל ובפרט במליחה דיש כמה פוסקים דס"ל דסגי בקליפה במליחה גם בשמן וא"כ יש לנו להקל עכ"פ דסגי לשער ע"פ משקל אמנם למעשה קשה להקל בטחול במשקל נגד כל האחרונים דמשמע מדבריהם דלא מהני לשער במשקל מדכתבו כל האחרונים בהחלט דא"א לשער בטחול ואם נימא דמהני לשער במשקל הא אפשר לשקול במשקל ובע"כ דצריך רק למדוד וסיים בצ"ע עיי"ש. (ועי' בפת"ש להלן סי' צ"ח סק"ב ובדברינו שם ס"ק י'):

(ב) שנהגו שלא לבשל. עש"ך סק"ב ובמה שסיים דבמדינות אלו אין נוהגין כן עכנה"ג בהגהות ב"י אות ג' שנסתפק בכוונתו אם קאי על מ"ש דנהגו שלא לבשלו וע"ז קאמר דבמדינות אלו אין נזהרים בזה או דקאי ע"ד הב"י שכ' דנוהגין היתר לבשלם וע"ז קאמר דבמדינות אלו אין נוהגין היתר לבשלם עיי"ש ועפר"ח וכו"פ ובל"י שכ' להדיא דאנו נוהגין היתר לבשלם אף לכתחלה עיי"ש וכן כתוב בשפתי דעת סק"ב ועיין בספר ראש פינה באבן הראשה אות א' ובפינת יקרת אות ג' ואות ה':

(ג) או ביצי זכר. ע"ל סי' ס"ה סעי' ד' ובדברינו שם:

(ד) שיסירו הקרומים והחלב. ר"ל כי בהטחול יש בו חלב איסור תורה ויש בו חלב איסור דרבנן וכן בכוליא יש בו חלב מה"ת ומדרבנן ר"ל דבכוליא יש בו ב' קרומים והעליון הוא מה"ת והתחתון הוא רק מדרבנן. שפ"ד ס"ק ד'. ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ד סעי' י' מ"ש בדין ניקור הטחול ושם להלן סעי' י"ב בדין ניקור הכוליא (וע"ל סי' ק"ה סעי' ח' ובדברינו לעיל סי' ס"ד ס"ק קכ"ה):

סעיף א (א) אין מחזיקין דם. עי' בישועות יעקב סק"מ שעמד על המחקר בזה בהא דאמרו אין מחזיקין דם בב"מ ר"ל דאין בהם דם בכדי ליתן טעם כשיתבשלו אבל מעט דם יש בהם או ר"ל דאין בהם דם כלל ועיי"ש במ"ש בזה ובמה שיש בזה נ"מ לדינא עיי"ש:

(ב) בבני מעיים. ולענין אי מחזיקין דם בעור עי' בט"ז לעיל סי' כ"ג סק"ז שכ' אגב אורחיה דהא אין דם בעור עיי"ש לדרכו ומשמע דליכא דם בעור וא"כ א"צ מליחה אמנם בסלת למנחה כלל ט"ו דין י"ג כתב שאין להשגיח על משמעות לשון הט"ז בזה כי להדיא איתא בש"ס יומא דף מ"ז דיש דם בעור ובעי מליחה כמו שאר בשר עיי"ש ועי' בדבריו בתשובת שבות יעקב חלק א' סי' נ"ח וכ"כ בתב"ש סי' כ"ג ס"ק כ' עיי"ש ועי' בלב"ש בחידושי דינים ליו"ד ס' ל"ה ובביאורו שם ס"ק קכ"ט דחתיכת עור של בהמה שלא נמלח שנפל לתבשיל אוסר עד ששים כדין חתיכת בשר שלא נמלח שנפל לתבשיל עיי"ש אמנם ביד אפרים להלן סוף סי' ע"ז השיג על הלב"ש ופסק להתיר בזה עיי"ש ועי' בשו"ת עמודי אש בדיני או"ה סי' י"ב מ"ש בזה וכ' שאין ראיות הלב"ש מוכרחים והניח בצ"ע ולא הביא שכבר קדמו היד אפרים בזה ועי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קי"ט שהשיג ע"ד היד אפרים בזה והעלה דהעיקר כדעת המנח"י והלב"ש לאסור ודלא כהיד אפרים עיי"ש ועי' בפרמ"ג בסוף הפתיחה להלכות מליחה שסיים בזה בצ"ע לדינא עיי"ש ועי' ביד יהודה בסוף הלכות תערובות בהשמטות השייכים לסי' ס"ט ס"ק ב' שהרחיב הדיבור בזה והעלה דהעיקר כדעת המנח"י להחמיר ואין חילוק בזה בין עור בהמה לעור עוף בכל עיר יש דם דהא חזינן דכל זמן שהוא רך הוא ראוי לאכילה קצת ע"י שליקה הרבה וכן מעשים בכל יום שעושין בשבת מאכל מהרגלים דעיקר האכילה הוא העור ודינו לענין מליחה כמו שאר בשר עיי"ש ועי' בס' תואר משה על הלכות שחיטה פרק ס' אות ה' מ"ש בזה וכתב בשם חכמי הרפואות שיש להבע"ח ג' עורות ונקראים בל"א די"א אויבערהוי"ט די"א הוי"ט די"א פע"ט הוי"ט ואלי הג' עורות מדובקים יחד ובהב' עורות העליונים דהיינו די"א אויבערהוי"ט וגם די"א הוי"ט אין בהם דם אבל בהפע"ט הוי"ט יש דם עיי"ש לדרכו ולדינא צ"ע אם יש לסמוך ע"ז להקל אם הפריד החלק הנקרא פע"ט הוי"ט ובישל הב' חלקים העליונים בלא מליחה כיון דבדברי הש"ס לא משמע לחלק בכך ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ו (ס"ק ד') (ועי' עוד בדברינו לעיל ס' מ"ו ס"ק ה' מ"ש ע"ד הגאון מהר"ח כהן ז"ל):

(ג) כגון. עבאה"ט מ"ש מהט"ז והש"ך דקרקבן לא הוי בכלל ב"מ ומחזיקין בו דם ועכו"פ מ"ש בזה וסיים דאין לדחות בשתי ידים דעת הפרישה דס"ל דהוי בכלל ב"מ ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ולכן בספק אם נמלח הקרקבן יש להכשיר מטעם ס"ס שמא נמלח ואת"ל לא נמלח דילמא כדעת הפרישה דאין בו דם עיי"ש אולם במ"ז סק"א ובשפ"ד סק"א השיג על הכו"פ בזה וכתב דאין לצרף דעת הפרישה לשום קולא ואין לעשות לספק פלוגתא כלל עיי"ש וכ"כ במחזיק ברכה והביאו ביד אפרים לדינא עיי"ש:

ועמ"ז שם שכתב ודע דה"ה זפק של עוף מחזיקין בו דם עיי"ש והנה בשו"ת כנסת יחזקאל סי' כ"ז באמצע התשובה כ' בפשיטות דאין מחזיקין דם בזפק דכ"ש הוא משאר ב"מ דהחוש מעיד שאנו רואין שהוא יבש כעץ בלי לחלוחית עיי"ש אמנם ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ' ובפיה"ק סק"א ה להשיג עליו והעלה דהזפק אינו בכלל ב"מ לענין זה ומחזיקין בו דם וכמ"ש במ"ז עיי"ש ועי' ביד אפרים בסעיף שאח"ז שכ' דכיון דמחזיקין דם בזפק לכן שייך בו ג"כ איסור דנמלח מצד א' עיי"ש:

(ד) ובדקין. עבאה"ט מ"ש אבל כנתא גופא יש בה דם ועי' בדברינו לעיל סי' מ"ו (ס"ק נ"א) שהבאתי דכנתא היינו הכבד לבן (מה שקורין וויי"ס לעבע"ר) ועי' מזה עוד בדברינו להלן (ס"ק מ"א):

ועיין בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קל"ח שכתב, דאם כי לא נזכר בפוסקים אם האם היא בכלל בני מעיים או לאו אמנם ברור הדבר בעיני שהאם אינו בכלל ב"מ וצריך מליחה כשאר בשר עיי"ש לדרכו (ועי' בדברינו להלן ס"ק ל'):

ועיין בס' תוספת ירושלים דבוושט יש להחמיר דאינו בכלל בני מעיים ומחזיקין בו דם עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א שם שכ' דאפי' עור הפנימי של הוושט אע"פ שהוא לבן אפ"ה מחזיקין בו דם עיי"ש לדרכו:

(ה) בלא מליחה. וכ"ש אם נמלחו ולא הודחו הדחה אחרונה ונתבשלה כך דמותר. כנה"ג לעיל סי' ס"ט בהגהות הטור אות כ"ב ועי' מזה בשלחן גבוה שם ס"ק ל"ז מחודש ב':

(ו) אא"כ אסמיק. עבאה"ט מ"ש משום דסתמא לא מחזקינן בהו דם ועי' בס' ויכוח מים חיים כלל ב' דין ה' שהשיג על דין זה וכתב דמעולם לא שמענו מי שהקיל בזה דא"א שלא ישאר מעט שומן בבני מעיים והלא בשומן לכ"ע מחזיקין דם ועוד דיש לחוש דלמא אסמיק ואין אנו בקיאין בזה וגם כיון שדרך הטבחים שנותנים הבני מעיים במים יש לחוש שמא אסמיק תחלה ונשתנה מראיתן ע"י שהדיחן וכדקיי"ל (לעיל סי' נ"א) במחט שנמצא בבני מעיים לאחר שהדיחו דחיישינן לקורט דם שהיה שם והמים העבירוהו עיי"ש אמנם בתורת משה (מהגאון מלבוב ז"ל) השיב ע"ד וכ' שאין לחוש לדבריו ואין להחמיר בזה עיי"ש:

(ו) אסמיק. עבאה"ט מ"ש מהש"ך כלומר דאסמיק צריכים מליחה כשאר בשר ור"ל דאם בשלם בלא מליחה אסור אפי' בדיעבד. פר"ח סק"ג. וע' בעצי לבונה שכתב דבע"כ מ"ש אא"כ אסמיק ר"ל קודם בישול דאין לומר דקאי לאחר בישול דא"כ איך קאמר דאי אסמיק צריכה מליחה דמי יוכל להבחין זה אם יהיה אדום לאחר הבישול ובע"כ דאקודם בישול קאי