דרכי תשובה - ג קנד

ועייין עוד במנח"י שם שכ' דבנמלחה הכבד ונפלה לציר שרי דפולטת ואינה בולעת ואפי' בדם בעין אמרינן דפולטת ואינה בולעת עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל ל"ד סוף סי' י"ב שהביא דבריו לדינא עיי"ש אמנם יעוין בחוו"ד שם שכ' בפשיטות דאם נפלה לציר או לדם בעין דינו כשאר בשר עיי"ש ועי' במ"ז סק"א שהשיג ג"כ על המנח"י הנ"ל וכתב דאם נפל כבד לאחר מליחה והדחה לכלי ציר ודם י"ל דאסור ולא מהני לה צלי וכן קודם מליחה אם נפל דם בעין עליה בעודו על האש ג"כ יש לאסור דמה דאמרינן דאינה בולעת היינו דם פליטה אבל דם בעין בולעות ועיי"ש עוד בשפ"ד ס"ק ט"ו ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ג' וד' ובפיה"ק ס"ק כ"ד שהעלה לדינא דאם נפלה הכבד לציר שיש לו מקום לזוב או נפל ציר עליו אף שהכבד הוא מלות ולא הודח והוא אחר שיעור מליחה וכן אם נפל עליה דם בעין והיא בתוך שיעור מליחה אם הוא מונח בכלי מנוקב מותר לצלי ואם היא טפלה אף אם שהה שיעור מליחה מכבר והודח יש להתיר הכבד לצלי אף בנפל לציר בכשא"מ שאין לו מקום לזוב אבל אם נפל עליו דם בעין קודם מליחה ולא הודח הדם בעין ונמלח כך יש לאסור וכן אם הכבד הוא תפל והדם בעין הוא מלוח נאסר ג"כ הכבד אף לצלי. וכן אם נפל על הכבד בשעת צלייה דם בעין יש לאסור עיין שם:

ועיין בשו"ת זרע אמת חלק ב' סי' כ"ג בכבד ששהה ג' ימים בלי מליחה וכתב השואל ששמע מנשים זקנות אומרות שזוכרות שמורים לאסור הדבר בזה אפילו לצלי והשיב שאין ממש בדבר ולא תהא שיחה בטילה של נשים מוזרות בלבנה כתורה שלימה שלנו וטעות הוא דבודאי אין חילוק בענין זה בין בשר לכבד דמותר לאכלו צלי כמו שאר בשר ששהה ג"י בלא מליחה עיי"ש:

(לד) כבד. עשפ"ד לעיל סי' ס"ט ס"ק ס' שכתב מתשו' צ"צ והמנח"י דכבד שנמלח בכשא"מ אסור וכתב דפשוט הוא דאסור אף לצלי כמו שאר בשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב עיי"ש וכ"כ בחכמת אדם כלל נ"ח סעיף ט"ז עיי"ש ועי' בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' מ"א ומ"ב מ"ש בזה והעלה דבנמלחה הכבד בכשא''מ מותר לאכלה חיה או צלויה רק בכה"ג אסור לבשלה אחר הצלייה עיי"ש באריכות ועי' בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג שם מ"ש בזה וכתב ולהמתירין בכבד שנשרה במים מעל"ע לדידהו גם זה מותר דלא גרע מליחה בכשא"מ מכבוש דמבלבל נמי טעם החתיכה ע"כ יש לנו לסמוך עכ"פ בענין כבד שנמלח בכשא"מ להקל לעת הצורך ולכבוד שבת עיי"ש ועי' בספר משמרת שלום לעיל סי' ס"ט שם (באד"ג) שמקפק בדברי הגאון מהרש"ק ז"ל בזה אם יש לסמוך עליו להקל אפי' בהפ"מ וכבוד שבת מדלא אשתמיט חד מהפוסקים לאשמעינן דין זה והמנח"י כלל כ"ד ריש סק"ב כתב להחמיר וכ"כ בבל"י סק"ו ובחכמת אדם כלל ל"ד דין ט"ז בשם המנח"י בנמלח הכבד בכשא"מ יש לאסור באין חולק ע"ז ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ד ובפיה"ק ס"ק כ"ד שהעלה מדברי הא"ז וש"פ דכבד שנמלח בכשא"מ אסור כולה אפי' מה שחוץ לציר זולת אם נתנוהו לכשא"מ לאחר שיעור מליחה אז יש להתיר מה שחוץ לציר אך כ"ז דוקא בנמלח ע"י קריעה אבל בלא"ה גם לאחר שיעור מליחה נאסר כלו עיי"ש ועי' בשו"ת הרי בשמים מהד"ת סי' קכ"ד שנשאל בכבד שנמלח בכלי מנוקב ושהה כשיעור והודח ואח"כ נמלח בכשא"מ ועיי"ש במ"ש בזה ולדינא העלה להקל מטעם ס"ס שמא הלכה כר"ת דכבד שנמלח דינה כשאר בשר ואת"ל דגם לאחר מליחתה אין דינה כשאר בשר דלמא הלכה כהמ"ד דפולטת ואינה בולעת עיי"ש:

(לה) עם בשר. עפת"ש מ"ש מתשו' הרדב"ז ועי' בס' חומות יהושע אות י"ב שהביא דברי הפת"ש בשם הרדב"ז בזה והניח בצ"ע לדינא דהא לפי דברי הרדב"ז אלו היה צריך להיות הדין באם הונח הבשר לאחר שיעור מליחה אצל הכבד שהוא במלחה תוך שיעור מליחה דהבשר אסור מכח כ"ש מנידון הרדב"ז דהא הבני מעיים יש להם עכ"פ מעלה שלא לבלוע דחלקים המה ושריק וגם יש להם ציר ובשר לאחר שיעור מליחה אין לו מעלת שריק לדידן רק מעלת בפליטת ציר לבד ומסתימת דברי הפוסקים שכתבו בסתם להתיר בשר שנמלח ביחד עם כבד משמע דלעולם מותר וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בדברי שאול ויוסף דעת שכ' שהיה לפניו עובדא כזו של הרדב"ז והטריף מה"ט מדעתי' דנפשיה אך אח"כ כאשר סיפר להדיינים דשם דחו סברה זו אך אח"כ מצא בתשו' הרדב"ז שם שמבואר כדבריו ושמח עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"א סק"י שהביא ג"כ דברי הרדב"ז בזה והביא מתשו' מהר"ם סי' נ"ט דמבואר מדבריו שאין שום מקום להחמיר לדידן גם במולח בני מעיים עם כבד ומ"ש שמבואר כן ברדב"ז ז"א כי המעיין ברדב"ז שם יראה כי הרדב"ז גם הוא דעתו להקל רק שכ' זאת לתרץ איזה מקום שנהגו להחמיר בזה אבל לדינא העיקר להקל כמבואר להדיא בתשו' מהר"מ שם ואדרבא דבני מעיים קיל יותר בענין זה כיון דהם חלקים שייך יותר לומר בהם משריק שריק עיי"ש ובפיה"ק ס"ק כ"א ועי' בספר משמרת שלום להלן סוף סי' ע"ה ובהגהות הגאון מבערזאן שם מ"ש עוד בזה:

(לו) הכל מותר. ובלבד שלא יכוין אדם לעשות כן לכתחלה כדי שישיב הדבר עליו בדיעבד שכל העושה כן באיסורין אוסרים עליו הכל אף בדיעבד כמו בתחלה. ערך השלחן אות ט' בשם הרא"ה בס' החינוך עיי"ש:

(לז) אם היא דבוקה בעוף. עבאה"ט מ"ש דכשאינה דבוקה אף בעוף א"צ קליפה ועי' בס' מזמור לדוד (להרב מהרד"פ ז"ל) שכ' לדינא דבאמת אפי' אינה דבוקה יש להחמיר לקלוף מהבשר במקום שנוגע הכבד אלא דלהכי נקיט הרמ"א דבוקה משום דאז הוא מלתא דפסיקתא דאם אינה דבוקה קרוב לודאי שאינו יודע מקום שנגע ואז אין צריך לקלוף כלל אבל באמה אם יודע באיזה מקום נגע בודאי דבכ"מ צריך לקלוף עיי"ש:

סעיף (לח) וי"א לקלוף. עבאה"ט ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"א ובפיה"ק ס"ק כ"ח שכ' דכל מה דמחמרינן לקלוף אפי' באינו דבוק זה דוקא אם הכבד מונח בעוף דיש לחוש שמתקבץ שם דם בגומא ולא שריק רק דניתר מטעם כבכ"פ בזה מחמרינן לקלוף אף באינו דבוק אבל אם הוא באופן דאין לחוש לזה אף שהכבד הוא ע"ג בישרא א"צ כלום עיי"ש:

(לט) ואינו אלא חומרא בעלמא. עבאה"ט מ"ש אפי' קליפה א"צ אחר הבישול ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ט שכ' דמשמע דאף אם נתבשל כך דבוק עם הכבד אפ"ה א"צ קליפה לאחר הבישול ועיי"ש במ"ש בזה וסיים בצ"ע:

(מ) ואין לך עוף שהוא ס' נגד הכבד. עט"ז ומ"ז להלן סי' ע"ד סק"א שכ' דמ"מ אין זה כלל לומר בהחלט דלעולם אין עיף שיהיה בו ס' כנגד הכבד דלפעמים יארע שיהיה בעוף ס' אף שהכבד שלם ולכן אם שיערוהו ויש בו ס' יש להתיר אף בכבד שלימה עיי"ש:

(מא) שהוא ס' נגד הכבד. כ' במנח"י כלל כ"ה סק"א דאם אין הכבד שלימה ונחתך ממנה עד שאין חתיכת הכבד גדול רק כמו הלב של אותו העוף מסתמא יש ס' עיי"ש ועי' בשפ"ד ס"ק כ"ב שהביאו ותמה