דרכי תשובה - ג קנב

האש כשהכבד נוגעת בהקדרה הוי ממש כמו צלייה בפועל שהחתיכה תפלוט דם של עצמה ולא הוי בכלל איסור בלוע רק עצמות דם הכבד וזה יכול לאסור אף בלא רוטב ובסוף דבריו העתיק תשובת הגאון בעל השו"מ ז"ל שהשיב לו ומתרץ דבריו שבשואל ומשיב שם וכתב בעצמו שגם הוא לא כתב להתיר רק בהודחה הכבד קודם צלייה מהדם שעליו אבל אם לא הודחה מהדם שע"פ גם הוא מודה שיש לאסור עיי"ש ועי' בשו"ת מין כנף (שבסוף הס' כנף רננה סי' נ"ה שכ' ג"כ בפשיטות דאם יש דם בעין על הכבד חסור אבל אם הודחה מהדם בעין שעל פניו אין לאסור עיי"ש ולפענ"ד מסתברים יותר דברי הרב מנחת שי הנ"ל דגם בהודחה מדם בעין שע"פ יש לאסור משום דפולטת דם הכבד גם בלא אש ממש וכמ"ש החוו"ד סק"ט דמה לי אש ממש או דבר מרותח מהאש שהחוש מעיד שאם יונח אבן או ברזל או איזה דבר מלובן על חתיכת בשר דהוי בכלל נצלה וכמש"ל וס"ק ג') וא"כ ממילא פשוט הוא דכל כשנגעה בדבר מרותח מהאש הוי כנגעה באש ממש ושפיר פולט דם:

ועיין בתשובות שבס' ישועות חיים סוף סי' ק"ה אות יו"ד שכ' דבע"כ כל מה שכתבו האחרונים להחמיר בזה הוא כשנגעה הכבד בהקדירה קודם שנצלה כחצי צלייתו אבל אם נגעה הכבד בקדירה לאחר שנצלה כחצי צלייתו יש להתיר בפשיטות דלאחר שנצלה כחצי צלייתו כבר זב כל דמו ומה שזב אח"כ אינו אלא מוהל בעלמא ואף דלכתחלה נוהגין לצלותו עד שיתייבש מבחוץ כמ"ש הט"ז מ"מ בדיעבד בודאי מהני בזה גם נצלה רק כחצי צלייתו וכו' ואף שנמלח קצת בתחלת הצלייה ולא הודח עדיין אחר הצלייה מ"מ כל שנצלה עכ"פ כחצי צלייתו אין לחוש בדיעבד עיי"ש:

ולענין אם נגע בשר או כבד בשעת צלייתו בקדרה עם חלב ע' בשו"ת נפש חיה שם שכתב שיש להחמיר ולאסור כיון דההיתר דנורא משאב שאיב ומשריק שריק וככ"פ לא שייך רק לענין איסור דם אבל לא בשאר איסורים והרי החלב בלעה מבשר או הכבד ונאסרה הקדרה עם החלב שבה אם אין ס' בקדירה נגד הכבד או הבשר עיי"ש ועי' בס' משמרת שלום להלן סי' ע"ו במ"ש ס"ק י"א בד"ה אך דע שהביא דברי הרב נפש חיה וציין ע"ז לדבריו דלהלן סי' צ"ה בשפ"ד סק"ד בד"ה ובדיעבד שמצדד וכתב דכל זה הוא לענין החלב והקדירה אבל לענין הבשר והכבד שנגעו בהקדרה יש להקל די"ל כיון שהי' בלא אמצעות רוטב הרי קיי"ל כהש"ך בסי' ק"ה ס"ק כ"ג דאין בלוע יוצא מכלי בלא רוטב יותר מכדי קליפה דהחלב שיש בתוך הקדרה לא מהני לזה כיון שהרוטב צ"ל בהצד שנוגע הבשר להקדרה אבל החלב שהוא מעבר השני של הדופן לא מהני לזה אמנם לדינא הביא מהפרמ"ג או"ח סי' קע"ג בא"א סק"א שמצדד דכל שיש רוטב עכ"פ מעבר הב' של הדופן לצד פנים נחשב שיש רוטב ומוליך הבליעה דרך דופני הכלי לתוך הבשר או הכבד עיי"ש (ועי' מזה בדברינו להלן סי' ק"ה ס"ק קל"ה) ועי' בס' יד אלימלך סי' ז' שהאריך בדין זה והעלה דאם היה העובדא בבשר או בכבד של בהמה אין להקל ולהתיר הכבד בשום גווני אך באם הה העובדא בכבד או בבשר עוף כיון שהפרמ"ג אינו מחליט שם דהוי כמו רוטב והוא מסופק בדבר ע"כ בבשר עוף בחלב דרבנן יש להקל בצירוף סניף כשלא שהה כלל בנגיעתו וסילק מיד אז יש להקל דסגי ליטול מהכבד כדי נטילה והשאר מותר כיון דאז הוא רק חשש דרבנן וכל זה כששניהם חמין אבל אם היה הכבד או הבשר עדיין צונן י"ל דסגי בקליפה אפי' בבשר בהמה ועי' בקונטרס אהל מועד ש"ב סי' פ"ד בתשו' מרב א' שהיה לפניו עובדא כזו שהונח בשר ע"ג גחלים לצלות ונגע בקדרה שהיה בה חלב ושניהם היו רותחין ולא היה בבשר ששים נגד החלב ולא בחלב נגד הבשר והשיב שהבשר אסור באכילה ומותר בהנאה והחלב אסורה באכילה ובהנאה דאף דקדרה בלא רוטב אינו מפליט רק כ"ק מ"מ הלא כ' הש"ך להלן סי' ק"ה ס"ק כ"ג דברטיבות קצת אוסר בכולו והרי הבשר יש בו עכ"פ רטיבות קצת ונאסר כולו וגם יש לחוש לדברי הפרמ"ג באו"ח סי' קע"ג דגם ביש רוטב מעבר הב' של צד פנים אוסר בכולו כנ"ל אך בהנאה לא מתסר הבשר לפמ"ש הפרמ"ג בפתיחה לבב"ח דחם בחם בלא רוטב לא הוי דרך בישול ומותר בהנאה וא"כ הכא שהבשר בולע טעם החלב דרך דופן הקדירה והדופן פסיק הוי חם בחם בלא רוטב ומותר בהנאה וכו' אבל החלב אסור בהנאה דהא הקדירה בלעה מהבשר והבשר נתבשלה בהקדירה שבלוע מבשר וכמ"ש בשפ"ד סי' פ"ז סק"ח דחלב שנתבשלה בקדירה של בשר אסור בהנאה אבל הבשר אין לאסור בהנאה מה"ט דאף שהקדירה בלועה מבשר ומחלב שאסור בהנאה ונותן טעם בבשר וא"כ לכאורה יש לאסור גם הבשר בהנאה אך ז"א דלא הוי רק בלועה מאיסור הנאה ומותר בהנאה כמ"ש במ"ז סי' פ"ז סק"ב עיי"ש אמנם בסי' ק"ה שם העתיק תשובת הגאון בעל גנזי יוסף ז"ל שהשיג על הוראה זו והעלה דשניהם אסורים בהנאה (ומ"ש מהפרמ"ג דחם בלא רוטב בבב"ח אין אסיר בהנאה עי' בדברינו בסי' פ"ז (ס''ק ט"ו) מ"ש מדברי היד יהודה והס' משמרת שלים בזה). ומ"ש בשם המ"ז דבלועה מאיסור הנאה מותר בהנאה אין ענינו לכאן דהפרמ"ג לא כתב שם רק דמותר למכרו לעכו"ם שאין לו הנאה מהבלוע שאין העכו"ם נותן יותר בשביל הבלוע עיי"ש (כו) ובדיעבד מותר. עבאה"ט מ"ש משום דדם משריק שריק בצליית ונ"מ לדינא דאין צריך לשהות התחתון שנצלה כבר כמו העליון שעדיין לא נצלה דאלו לטעם הלבוש דכבכ"פ היה צריך להמתין ולהשהות התחתון כמו העליון. שפ"ד ס"ק י"ב. וכ' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ז' ובפיה"ק ס"ק י"ט דמ"מ לדינא גם טעם הלבוש דכבכ"פ איתא ונ"מ בגווני דלא שייך משריק שריק דהיינו דא"א לשרוק כגון במולייתא אמרינן כבכ"פ ושרי עיי"ש. ופשוט הוא דבזה צריך עכ"פ לשהות המולייתא כמו העליון וה"פ:

(כז) אפי' כבד למטה. עבאה"ט מ"ש משום דלפעמים מגביהים השפוד ונהפך וכו' ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות מ"ז מבואר מדבריו דזה דוקא בסתם שפודין שנועצין חודו של שפוד בכותל הכיריים או התנור והזנב של השפוד שוכב על האבן ואינו שוכב בשוה דלפעמים משפיל הזנב ומגביה חודו ולפעמים להיפך לכך אסור אבל כשהשפוד שוכב תמיד בשוה כגון בכירים של מוכרי בשר וכבד שמתגלגלים מעצמן שנעשה באופן שהשפוד שוכב תמיד לאורכה בשוה אפי' לכתחלה מותר לצלות בשר עם כבד בשפוד א' אפי' בנמלח כיון שאין חודו של שפוד למעלה מזנבה ולא זנבה למעלה מחודה עיי"ש והביאו בשפ"ד ס"ק י"ט ועי' בשלחן גבוה ס"ק י"ד שהביא ג"כ דברי הכנה"ג הנזכר וכ' דאם כי כן הוא לדינא אבל נהגו להחמיר שלא לצלות בשר עם כבד בשפוד אחד אפי' בכה"ג וכן נכון לזהר עיי"ש וכ"כ בעקרי הד"ט סי' ז' אות ט"ו מתשו' רב גדול א' כת"י דיש לבטל המנהג הגרוע לצלות כבד עם בשר בשפוד א' אפי' כשהכבד למטה ובשר למעלה עיי"ש (וע"ל סי' צ' ס"ק ל"ב):

(כח) מיהו אם נמלחה הכבד. ואם נמלח הבשר ונמלחה הכבד ג"כ אם מותר לצלותן יחד נראה להתיר. נקודת הכסף והביאו במנח"י כלל כ"ד ובשפ"ד ס"ק י"ד לדינא:

(כט) אם נמלחה. פי' שהה במלחו כשיעור מליחה לקדירה. שלחן גבוה ס"ק ט"ו מהב"י (ל) אפי' ע"ג בשרא. עבאה"ט מ"ש מהט"ז והש"ך לענין אם גם תחת הבשר מותר כשהכבד נמלחה ולא הבשר ועי' פר"ח ס"ק י"ד שפסק לדינא כהש"ך להתיר עיי"ש וכ"כ בשפ"ד ס"ק י"ד וע' בחוו"ד בביאורים סק"ה וביד יהודה בפיה"א ס"ק ט' ובס' ראש פינה באבן הראשה אות ח' ובפינת יקרת אות ל"ט:

(לא) ע"ג