דרכי תשובה - ג קנא

נחשוב שזה הוא בישול גמור דהא קיי"ל דכבד פולטת ואינה בולעת ע"כ אין מקום לאסור אבל אם אירע כזו בבשר שמונח על האש לצלות ונשפך עליו מים בזה יש להחמיר ולאסור דבבשר י"ל דכשנשפך עליו מים יש לו כח הבישול שהוא מבלבל הדם בתוך החתיכה עצמה ואין כח בהאש להוציאו לחוץ וי"ל דאפילו נשפך עליו מים קרים כיון שהוא על האש מתחמם ומתבשל עיי"ש:

(יח) קודם בשולה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאם אירע שהורה המורה להתיר ע"י קריעה שו"ע וכו' לא מהדרינן עובדא ועמ"ז סק"א שכתב דזה דוקא אם כבר נתבשלה כך אבל אם לא נתבשלה אף שהודח מהדרינן עובדא ועיי"ש בשפ"ד סק"ט ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ד שכתב דעתה בזמה"ז צ"ע אם יש לסמוך להקל אף כשכבר הורה המורה כיון דהמורים בזמה"ז אין דעתם דעת מכרעת כלל ובפרט שהרמ"א לא הביא כאן דבריו שבת"ח שם וסתם לאסור עיי"ש:

סעיף ב (יט) בחומץ או ברותחין. עי' בשו"ת מוהרא"ל צינץ ז"ל חיו"ד סי' ח' אות ד' וה' בביאור ענין החליטה דחומץ ורותחין באריכות:

(כ) שהגאונים אסרו לעשות כן. עי' ביד יהודה בפיה"א סק"ו שהגאונים שאסרו לעשות חליטה אינו מטעם גזירה שמא לא יהיה רותחין יפה אלא משום שאין אנו בקיאין עכשיו בזה היאך לעשות החליטה עיי"ש במ"ש הנ"מ בזה לדינא ועי' בדבריו עוד בסוף ספרו על הלכות תערובות במפתחות והשמטות השייכים לסי' זה שהביא עוד סמיכין לזה ועי' מזה בשו"ת מוהרא"ל צינץ ז"ל שם (ועי' בדברינו לעיל ס"ק י"ד):

(כא) ובדיעבד מותר. עבאה"ט מ"ש מהש"ך ועי' במנח"י כלל כ"ד סק"ט שסיים בזה בצ"ע לדינא עיי"ש ועשפ"ד סק"י שכ' דדוקא לקדרה אסור אבל לצלי שרי כמו קודם חליטה עיי"ש אולם בחוו"ד כתב בהחלט דאפי' בדיעבד אסור ומשמע דאסור לגמרי ולא מהני ליה צלייה ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ו ובפיה"ק ס"ק ט"ו וט"ז מ"ש בזה ולדינא העלה דאם נתנוהו לרותחין ולקחוה מיד מותר הכבד עצמו לצלי (אף אם חלטו כן בלא נקיבה והוציא הדם לאחר החליטה) אכן אם נתבשלה כך או שבישל אותה אח"כ בלא צלייה אפי' לבדה אסורה אפי' בדיעבד וכ"ש אם בישלה עם בשר אחר. עיי"ש ועי' מזה בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' מ"א באמצע התשו' סעיף ג (כב) צריך חתיכה. וכן צריך להסר קודם צלייה גם חוטי חלב שיש בכבד וכן נהגו. שלחן גבוה ס"ק י"א:

(כג) וכן נוהגין. עבאה"ט מ"ש מהט"ז ועפר"ח ס"ק י"א מ"ש בזה ועי' מ"ז סק"ה וכ' שכן עיקר לדינא דצלי א"צ חיתוך כלל אך זה דוקא אם אוכלה כך צלויה בלא בישול אבל אם בא לבשלה אח"כ אזי בכבד של בהמה צריך לחתוך ובשל עוף סגי בנטילת המרה עיי"ש ועי' בשו''ת עטרת חכמים חיו"ד סי' ו' שנשאל בכבד שנצלה בלי קריעה ונתבשלה אח"כ ועיי"ש במה שמצדד בזה וכ' דכיון שיש בזה כמה שיטות הפוסקים שדעת כמה פוסקים להחמיר גם בדיעבד בזה אמנם גם המורה להקל יש לו על מי להשען. וסיים סוף דבר לא ערב לבו להחליט ההוראה בזה עכ"ל. אמנם יעוין בשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' קט"ו שהוכיח מלשון הפוסקים דגם אם צלאו אין לו תקנה בבישול אח"כ בלא קריע שו"ע או נטילת המרה עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א ס"ק ט' דבנצלה בלא קריעה שו"ע אם בשלו אח"כ אף המחבר מודה דאסורה דהא נפלט הדם הנשאר בו ויחזור ויבלע ולא שייך עוד לומר פולטת ואינה בולעות כיון שכבר נתקשה הבשר ע"י הצלייה עיי"ש:

(כד) נוהגין. עבאה"ט ועי' בס' שאול בן הלוי מ"ש בזה והעלה כיון שדעת המחבר הוא דעת הבה"ג שכל דבריו דברי קבלה ודם זה איסור כרת הוא במ"ש התוס' והבה"ג ע"כ אין לסמוך להקל ודברי הרמ"א צ"ע בזה מכל צד עיי"ש באריכות. אמנם יעוין בשו"ת עטרת חכמים שם שהביא מדעת האלפסי והרמב"ם והרז"ה והראב"ד דלא ס"ל כהבה"ג ומה"ט לא חש הרמ"א לחומרת הבה"ג עיי"ש לדרכו ועי' בס' ראש פינה באבן הראשה אות ל' ובפינת יקרת אות ל"ב ובאבן פינה בהגה בסעיף זה שכתב דכל ירא שמים יחמיר לעצמו להצריך קריע שו"ע וחתיכה לתחת גם כשרוצה לאכלה כך צלויה לבד בין בכבד של בהמה ובין בכבד של עוף ובדיעבד בשלא קרעו קודם צלייה קורעו אח"כ ומשליך הסמפונות עיי"ש:

סעיף ד (כה) אם צלאו. עפת"ש מ"ש מתשו' הר הכרמל בכבד שצלאו וכו' ונגע בשעת צלייה בקצה א' של קדרה וכו' ועי' ביד אפרים שהביא דברי ההר הכרמל בזה וכ' ע"ז במוסגר לפענ"ד אסור בזה דגם בבליעת כלי חרס אין לומר כבולעו כך פולטו וגם בכלי מתכות ריקן צריך ליבון דוקא דהא אף בנגיעה בעלמא מצריך שם ששהה על האור עד שמתלבן עכ"ל ועבמ"ז להלן סי' ק"ה ס"ק ט"ז מ"ש ברין זה וכתב לחלק בזה בין כלי מתכות לכלי חרס עיי"ש וע' בחוו"ד בביאורים להלן סימן ס"ו סק"ב שהבין מדברי הט"ז הנזכר שהחילוק בין כלי מתכות לכלי חרס בזה הוא כך דבכלי מהכות מותר התבשיל והקדירה אסורה אבל בכלי חרס אף המאכל שבתוכה אסור וכ' דמ"ש הפרמ"ג להתיר את התבשיל בכלי מתכות אין לסמוך ע"ז אלא גם בכלי מתנות יש לאסור התבשיל עיי"ש אמנם יעוין בהגהות פרמ"ג להגאון מהרש"ק ז"ל בסי' ע"ו שם בשפ"ד ס"ק כ"ג שכתב שהתוו"ד לא העתיק יפה דברי הפרמ"ג במ"ז הנ"ל כי שם במ"ז מתיר התבשיל אף בכלי חרס וסיים דמ"מ לדינא ראוי להחמיר כהחוו"ד ולאסור התבשיל אף בכלי מתכות עיי"ש אמנם ביד יהודה להלן סי' ע"ו בפיה"א ס"ק י"ב ובפיה"ק ס"ק כ"ז דחה דעת החוו"ד המחמיר בזה לאסור התבשיל בכלי מתכות והעלה דאין להחמיר בזה בכלי מתכות כלל אפי' לענין הכלי דאם נגע בשר או כבד בשעת צלייה לכלי מתכות עם תבשיל שעומד אצל האש אם אין הדם מתכנס תחתיו אין הכלי אסור ובכלי חרס יש לאסור הקדירה לכתחלה ולהתיר התבשיל ובדיעבד כשבישל באותה קדירה אין לאסור התבשיל וכן אם יש הפסד קצת לאסור הקדירה יכולין להקל ולהתיר הקדירה להשתמש בה אף לכתחלה כי המעיין בפרמ"ג שם נראה שדעתו באמת להקל בכ"מ בזה עיי"ש ועי' בשו"ת נפש היה חיו"ד סי' ט' באמצע התשו' ובשו"ת יד יוסף סי' נ"ג בשאלה הב' שהביא דברי הפרמ"ג והחוו"ד בזה והבין ג"כ מדברי הפרמ"ג שדעתו להקל אפי' בכלי חרס והתפלא ג"כ על החוו"ד בזה ולדינא העלה ג"כ להקל בזה בהפ"מ אפי' בכלי חרס ועיי"ש ביד יוסף שהעתיק תשו' הגאון מהרש"ק ז"ל מבראד שהסכים עמו להלכה עיי"ש ועי' בס' משמרת שלום סימן ע"ו שם במ"ז ס"ק י"א (בד"ה כשר) שהביא דבריהם וסיים דמ"מ לדינא כיון שההר הכרמל והיד אפרים והחוו"ד והגאון מהרש"ק ז"ל כולם מחמירים בזה בודאי ראוי לחוש לדבריהם באין הפ"מ להחמיר בכ"מ בזה ולאסור אף התבשיל אכן בהפ"מ או לכבוד שבת כדאי הוא הפרמ"ג ז"ל לסמוך עליו ולהתיר את התבשיל אף בכלי חרס עיי"ש:

ועיין בשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק א' סי' ע"ה שנשאל בכבד חי צוננות שנגעה בקדירה רותחת שעמדה אצל האש עם תבשיל ואין בו ששים והשיב להתיר כיון דדם הוא בכלל איסור בלוע שהדם נבלע בכבד ואין איסור בלוע יוצא בלא רוטב עיי"ש ועי' בשו"ת מנחת שי סימן ב' שכתב שם תשו' ארוכה להגאון בעל שו"מ לדחות דבריו בדין זה והעלה בראיות לאסור בזה מכמה טעמים דלא מיבעיא אם לא הודחה הכבד קודם צלייה מהדם בעין שע"פ דבודאי אין מקום להתיר כיון שנבלע בהקדרה דם בעין אלא אפי' אם הודחה קודם צלייה יש לאסור הקדרה דכיון דהקדרה עומדת אצל האש ומרותח מחום