דרכי תשובה - ג קנ

בזה בין בשר הסמפונות לשאר בשר הכבד עיי"ש באריכות:

. (י) לאחר צלייה ומבשלה. ולענין אם צלאו בלא קריעה שו"ע אם מותר לבשלה אח"כ בלא קריע או נטילת המרה עי' בדברינו להלן (ס"ק כ"ג):

(יא) אבל הקדירה אסורה. וכן המים. ואף לבשל בהרבה מים עד שיהיה ס' במים נגד הכבד אסור הקדירה והמים כדין מבטל איסור לכתחלה ואע"ג דכוונתו לבשל הכבד מ"מ כיון דהוספות המים עד שיהיה ס' הוא כדי להתיר הקדירה והמים וכו' יד יהודה שם סק"י ועי' במ"ז סק"ג:

(יב) שפולטת ואינה בולעת. עבאה"ג ועי' במ"ז לעיל סי' ס"ט סוף ס"ק כ"ט שכ' שיש לעיין אם גם בכבד של דג שייך ביה טרוד לפלוט ואינה בולעת דהיא נמי כולה דם או דלמא דוקא בכבד של בהמה ועוף שייך זה עיי"ש:

(יג) ואינה בולעת. ועכו"פ מ"ש בדין דכבד פולטת ואינה בולעת אם גם שמנונית אינה בולעת וכ' דהוי בירושלמי איבעיא דלא אפשיטא והוי ספיקא דדינא עיי"ש ועי' מ"ז לעיל סי' ס"ט שם וכאן ס"ק א' מ"ש בזה וכ' דלפ"ז אם היה נ"ט זיתים של היתר ונפלו לתוכן כזית כבד חי וכזית חלב התבשיל אסיר מספיקא דשמא הכבד אינה בולעת אף שמנונית וליכא ס' זיתים לבטל הכזית חלב מיהו אם היה ספק אם נפל דבר איסור על כבד חי אצל האש אין להתיר מס"ס דלחומרא אמרינן שבולעת עיי"ש אכן בחוו"ד בביאורים סוף סי' זה השיג לגמרי ע"ד הכו"פ דמדברי הירושלמי אין ראיה דהאי איבעיא הוי לענין שמנונית דשאר איסורין דלכ"ע לענין שמנונית דשאר איסורין אמרינן בודאי דהכבד בולעת ורק האיבעיא הוא לענין בב"ח אם בישל כבד בחלב אבל בשמנונית דנבילה או טריפה לא קא מספקא לן כלל שבודאי בולעות עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ג שהעלה ג"כ לדינא כדברי החוו"ד הנ"ל עיי"ש ועי' בדברי שאול ויוסף דעת בסעיף ד' (בד"ה והנה) מ"ש בענין זה בעובדא שבשלו בקדירה אחת לערך עשרה עופות עם הכבדים בלי צלייה אבל לא היו דבוקים וגם היה ס' בהקדירה נגדם ובעודה עומדת אצל האש לקחו במזלג הכבדים הנ"ל ונתנום לתוך קדירה אחרת וטגנם עם בשר הנקרא איינגימאכ"ט פליי"ש ובקדירה השניה לא היה ששים נגד הכבדים ואח"כ נודע כי אחת מהעשרה עופות הנ"ל היה ספק דרוסה וכבר הורה החכם לאסור אך קמו עליו רבנים והורו דהקדירה הב' עם כל הכלים מותרין מטעם דהוי ספק בהא דכבד פולטת ואינה בולעות ואולי אינה בולעות גם מהכבד האסורה משום טריפות דספק דרוסה והוי ס"ס ודעת השואל כדעת המורה הראשון דדוקא לענין איסור דם אמרינן דלא בלעה אבל לענין שאר איסורין בלעה והשיב שיש להחמיר בזה כדברי המורה לאסור די"ל דלגבי שאר איסורין לא אמרינן דהכבד פולטת ואינה בולעת ויפה עשה שהורה לאסור ובפרט שאין לחשבו לס"ס כיון דבט"ז ריש סי' כ"ט מבואר דבדרוסה יש להחמיר אף בס"ס ונהי דאין להחליט זאת ויש מקום לצרף גם ספק דדרוסה לס"ס מ"מ בנ"ד בודאי אין לסמוך ע"ז דמי יודע איזה ספק דרוסה היה בכאן ואולי לא נכנס לכלל ספק עיי"ש:

(יד) נוהגין לאסור הכל. עבאה"ט מ"ש הטעם דנוהגין לאסור הכל דאיכא מ"ד דשליקה נאסרת ואנן לא בקיאין מהו שלוק ומהו מבושל ועי' בשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים בסוף הס' דף קל"ז שנשאל בכבד שנתבשלה עם בשר ונמלחה הכבד קודם בשולה והיה במים ובבשר ששים נגד הכבד ואח"כ שפכו הרוטב לתוך מאכל אחר בעודם חמים ונשאר הכבד והבשר בתוך הקדירה וכ' שם דלכאורה בדין דבשר שנתבשל בלא מליחה דנהי דאנן לא בקיאין בחליטה זה הוי רק במקום שיש להסתפק שמא לא חלטו כדינו אבל בדבר שנתבשל לגמרי אין לך חליטה גדולה מזו וא"כ למה נאסר בבשר שנתבשל בלא מליחה אמנם באמת ז"א דבבישול שפיר יש חשש דתיכף כאשר שיפתו הקדרה אצל האור ונתחמם קצת הדם שבתוך החתיכה פירש ויוצא ממקום למקום ואף שבשעת בישול אחר שהגיע לשיעור חליטה שוב הדם אינו יוצא מ"מ כיון שכבר פירש הדם ממקום למקום נאסר הכל וצריך ס' כנגד הפליטה וא"כ בנ"ד כיון דבשעת בישול היה בהקדירה ס' כנגד פליטת הכבד אף שאח"כ נטל מקצת מהקדירה ואין ששים כנגדה אפ"ה י"ל דמותר ממ"נ אם אזלינן בתר תחלת הבישול קודם שהגיע רתיחת הקדירה לכלל חליטה ואז אף שיצא דם מהכבד הלא הדם שיצא נתבטל בששים ואם ניזל בתר השתא שאין ס' הלא עתה אינה פולטת כלל כיון שנחלטה ברותחין דבישול ע"כ אף שנתמעטה הקדרה מששים כעת אין לאסור עיי"ש. אמנם יעוין להלן בדברינו (ס"ק כ') מ"ש מהיד יהודה דאין שום צד להקל בחליטה ואם בישלה אחר חליטה נאסרה כל הקדירה אפי' בדיעבד וגם הכבד עצמה ומכ"ש אם בישלה עם בשר אחר וצ"ע:

(טו) לאסור הכל. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דהקערה שאכלו בה הכבד כשרה ועי' במנח"י כלל כ"ד סק"ג שכ' דזה דוקא בנמלחה אבל בלא נמלחה גם הת"ח אינו מתיר הקערה אמנם לדינא כתב דאף בנמלחה צ"ע אם יש להתיר הקערה כיון דהרמ"א השמיט דבר זה ולא הזכירו בש"ע י"ל שחזר בו עיי"ש ועשפ"ד סק"ח שהביא דברי המנח"י דבלא נמלח אין להתיר הקערה והשמיט סוף דברי המנח"י שהניח בצ"ע גם בנמלח עיי"ש וכנראה שהסכים לדינא דבנמלח יש להתיר הקערה להדיא ועי' בחוו"ד בביאורים סק"ג שהחזיק ג"כ במעוז דברי הש"ך דהקדרה עצמה שאכלו בה הכבד מותרת ואף שעירה הכבד והרוטב לקערה מכל מקום אם נפסק הקילוח אין הקערה נאסרת וכתב דיש לומר דאפילו אם לא נפסק הקילוח לא נאסרה הקערה עיי"ש אמנם בחידושים כ' בהחלט דבלא נפסק הקילוח אסור הקערה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ה ובפיה"ק ס"ק י"ג מ"ש בדברי החוו"ד בזה וסיים בצ"ע לדינא עם יש להתיר הקערה אף כשנפסק הקילוח כיון דמשמעות הרמ"א כאן שכ' בסתם הכל אסור משמע דגם הקערה אסורה עיי"ש ועי' בפתיחה הכוללת של הס' ישועות חיים שבריש הס' אות י"ח ובהגהות הרב הגאון מפיאסק שם על הגליון מ"ש בדברי החוו"ד בזה באורך ובמ"ש בזה לדינא:

(טז) אפילו נמלחה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך ועי' בשלחן גבוה סוף סק"א שהביא דעת כמה פוסקים המקילין בכבד שנחתכה ונמלחה ויש לסמוך עליהם עכ"פ בדיעבד אם אירע בעוף שנתבשלה עם הכבד אם נחתכה הכבד ונמלחה כדת להתיר כל מה שבקדרה וגם הכבד עצמה בשעת הדחק אפי' באין ס' בעוף ובקדירה כנגד הכבד דכיון דנחתך הכבד ונמלח כהלכתא כדאי המה הנך רבוותא לסמוך עליהם בדיעבד בשעת הדחק עיי"ש וכ"כ בשו"ת גינת וורדים חיו"ד כלל א' סי' כ"ט עיי"ש ועי' מזה בסוף הס' שמן המשחה על הרמב"ם בשו"ת ליו"ד סי' י"ח שכ' שבא לפניו עובדא כזו שמלח ובישל חתיכה קטנה מכבד עם בשר כבש משקל אוקו"א וחצי והיה עוד סניף שנתנוהו במים רותחין תחלה וכ' דבזה יש להקל ביותר כיון שיש צירוף סניף שהיה חליטה וגם יש לצרף בזה לסניף דעת הראב"ד דבמה דנפיק מינה משערין וכנגד מה דנפיק מינה בודאי יש בקדירה ס' עיי"ש:

(יז) הכבד. עי' בשו"ת מגדל השן סי' כ"ב בכבד שהניחוהו על האש לצלוח ובתחלת הצלייה העבירו קדירה עם מים עליה ונשפך מעט מים על הכבד והורה להתיר דאין לחוש למה שהמים מבלבלים הדם של הכבד בתוך הכבד עצמה דבכבד לא שייך פירש ממקום למקום ואין חשש רק מה שיצא לחוץ וחוזר ובולע א"כ הכא שתיכף עם רגע שהמים נשפך עליו והאש חוזר ושואב הדם שיצא לחוץ אף אם