דרכי תשובה - ג יד

טריפה אלא דה"ה אם שחטה ונתנבלה בידו דהולד הנמצא בתוכה חייב במתנות עיי"ש ועי' בישועות יעקב סוף ס"ק א' מ"ש בענין זה:

ועיי"ש עוד בכנה"ג אות ט' וי' שכ' דקלוט בן קלוטה אפי' הפריס ע"ג הקרקע פטור מן המתנות ולענין אם צריך שיהא ב' תמוה דהיינו שיהא קלוט בן קלוטה ואותה קלוטה היתה פקועה תלוי בפלוגתת הפוסקים וכן בן פקועה שבא על בהמה דעלמא והוליד בן ואותו הבן לא נולד אלא דנמצא במעי אמו לאחר שחיטת האם דקיי"ל דמותר בשחיטת האם פטור מן המתנות וכן בהמה דעלמא שבא על בת פקועה ונשחטה הפקועה ונמצא בה ולד לדעת הב"ח דלעיל סי' י"ג דאותה הולד אין צריך שחיטה דניתר בשחיטת אמו פטור מן המתנות אבל לדעת הש"ך שם שחלק על הב"ח וסובר דאינו ניתר בשחיטת אמו חייב במתנות ואם בן פקועה בא על בת פקועה וכיוצא צ"ע ואפשר י"ל דכיון דמן התורה אינו טעון שחיטה פטור מן המתנות עיי"ש באורך:

(קז) וכן בכוי. הוא בריה דלא הכריעו בה חכמים אם מין חיה הוא או מין בדמה הוא וכן כוי הבא מבהמה וחי' הכל נכלל תחת סוג כוי. פר"ח ס"ק כ"ח עיי"ש באורך. ועי' מ"ז ס"ק כ':

(קח) בכוי. עשפ"ד ס"ק י' שכ' דכוי שהוא בריה בפ"ע שבא על הצביה וילדה ותפס הכהן חצי מתנות מוציאין מידו ואפי' להמ"ד דס"ל בעלמא דבממון לא מהני ספק ספיקא להוציא מ"מ בנ"ד מודים דלא מהני תפיסה דאין לכהן חזקה ואין יכול לומר קים לי עיי"ש:

סעיף יח (קט) הולד חייב בחצי המתנות. עבאה"ט ועשפ"ד ס"ק י' שכ' דאם תפס הכהן חצי מתנות השני מפקיעין מיניה עיי"ש. ועי' במנחת חינוך מצוה תק"ו מ"ש בזה:

(קי) בחצי המתנות. עי' במנחת חינוך שם שכתב דלאו דוקא מחצה דמשכחת לה ג"כ דיהא חייב יותר ממחצה כפי ערך השיות שיש בו דלפעמים יש בו צד שיות יותר ממחצה ולפי ערך השיות חייב במתנות והציור הוא בצבי שבא על התיישה וילדה ולד זכר דהולד הזה הוא חצי תייש מצד אמו ואח"כ בא הזכר הזה ג"כ על התיישה וילדה ולד וא"כ הולד הזה הוא ג' רביע תייש וחלק ד' הוא בספק צבי וצריך ליתן ג' רביע מתנות וכן יש לצייר עוד כמה דורות צא וחשוב. וזה הכלל כמה חלקים שיות שיש בו צריך ליתן כך חלקים מתנות עיי"ש:

(קיא) המתנות. עי' במנחת חינוך שם שכ' דתייש שבא על הצביה וילדה זכר דהזכר פטור מן המתנות והזכר הזה בא על התיישה וילדה דהולד הזה חייב בחצי מתנות ונשחט הולד הזה וגם אביו הזכר הנ"ל ושניהם ביד אדם אחד יכול הכהן לטעון על הולד הזה מב' צדדים ולומר תן לי כל המתנות מולד זה דהיא תיישה מצד האם ואין חוששין לזרע האב ואת"ל חוששין לזרע האב תן לי מהזכר חצי מתנות ג"כ כיון דחוששין לזרע האב ואביו של הזכר הוא תיש א"כ ממ"נ אם אין חוששין מגיע לי כל המתנות מולד זה ואם חוששין מגיע לי מהולד הזה עכ"פ חצי המתנות ומהזכר אבי הולד החצי וכתב דהחצי הב' שנותן לו יכול הבעה"ב לבחור לו וליתן לכהן הקטנים והכחושים עיי"ש:

(קיב) תיש הבא על הצביה וכו'. עי' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק) סעי' ג' שכ' דאם יש לא' שני ולדות א' מצבי הבא על העז ואחד מתיש הבא על הצביה הרי זה חייב בכל המתנות מאחד ממ"נ אם חוששין לזרע האב חייב מזה חצי ומזה חצי דהא אפי' להמ"ד דחוששין לזרע האב מ"מ לזרע האם ג"כ ודאי חוששין וקיי"ל דשה אפי' מקצת שה ואם אין חוששין לזרע האב רק לזרע האם לחוד הרי חייב מראשון בכל המתנות עיי"ש:

(קיג) פטור. עי' פר"ח ס"ק ל"ד שכ' דתיש שבא על העז וכן תיש הבא על הצביה אע"ג דפטור רק מחמת ספק מ"מ לא מהני תפיסה ואף אם תפס הכהן מוציאין מידו עיי"ש וכ"כ בשפ"ד שם אבל בערך השלחן הספרדי אות י"ז השיג על הפר"ח בזה והעלה דאם תפס הכהן אין מוציאין מידו עיי"ש:

סעיף יט (קיד) אינה נוהגת בקדשים. אבל הלוקח בהמה מפירות שביעית חייב במתנות דהו"ל לאכלה. מנחת חינוך שם:

(קטו) נוהגת בקדשים. עי' בשלחן גבוה ס"ק מ"ג שמתמה על הטוהמ"ח במ"ש דין זה דמוקדשים והלא אין זה אלא הילכתא למשיחא ואין דרכם להביא הילכתא למשיחא והניח בצ"ע עיי"ש ועי' במנחת חינוך שם שכ' דר"ל אפי' בקדשים שנפל בהם מום קבוע ונפדה דזובחין ואוכלין הבעלים אפ"ה פטור ממתנות עיי"ש ולבי"ז שפיר שייך דין זה גם בזמה"ז:

(קטז) בקדשים. עפת"ש ועי' בהגהות יד שאול מ"ש בענין זה והניח בצ"ע ודע דכל זה דוקא כשקדם הקדישם את מומם או שנפל בו מום עובר קודם שהקדיש אבל אם קדם מום קבוע קודם שהקדישו חייבים במתנות כהונה מפני שלא חלה עליהן קדושת הגוף וה"ז כמקדיש עצים ואבנים לדמיהן אך זה דוקא לאחר שנפדו אבל קודם פדייה פטורין שהרי חל קדושת דמים עליהם וכל מין קדושה פוטר מן המתנות אבל בקדם הקדישן את מומן פטורים אפי' כשנפדו דגם פסולי המוקדשים שנפדו יש להם קדושה חוץ מן הבכור ומעשר בהמה. מנחת חינוך שם וס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק) סעי' ה' מדברי הש"ס חולין דף ק"ל במשנה:

ועיי"ש עוד במנחת חינוך שעמד על המחקר בזכר של פסולי המוקדשים שבא על נקבה של חולין וילדה ונשחט הולד אם חייב בחצי מתנות ונוטה שדינו כדין חיה שבא על הבהמה (הנ"ל בסעיף הקודם) אך אם שניהם האב והאם הם של פסולי המוקדשין כ' דפשוט היא דבודאי פטור הולד ממתנות כהונה עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת ספר יהושע סי' ל"ז ול"ח:

(קיז) ולא בבכור. וה"ה מעשר בהמה ואפי' נלדו במומין פטורין מן המתנות דבין בכור ובין מעשר בהמה חלה הקדושה אף על בעל מום. ש' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק) שם. ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ל"ח באריכות (קיח) בבכור עי' בשו"ת בעי חיי מהכנה"ג) חיו"ד סי' צ"א:

סעיף כ (קיט) קודם שבא לידי כהן. עט"ז ס"ק כ"ב ועמ"ז מ"ש ע"ד הט"ז בזה וכתב דהעולה מזה לדינא כך הוא דלדעת הפוסקים דס"ל דעשו את שאינו זוכה כזוכה הדין כך דבכור שלא בא ליד כהן מעולם שנתערב בק' בהמות חולין של אדם א' צריך ליתן לכהן א' לשם בכור וא' פטור ממתנות לגמרי ומצ"ח יתן המתנות ואם נתערב בק' של ק' בעצים אז א"צ ליתן לכהן לשם בכור כלל רק שכולם צריכין ליתן לו המתנות, ואם בא ליד כהן פעם א' ונתערב אם הם של אדם א' צריך ליתן לכהן א' לשם בכור וא' פטור לגמרי ומצ"ח נותן המתנות אבל אם הם של ק' בעלים צריכין ליתן לו א' בשותפות לשם בכור ושאר הצ"ט כולם פטורין מן המתנות דכ"א יאמר שלי הבכור ונטלת חלופיה. אולם לדעת הפוסקים דס"ל דהעיקר לדינא כדעת ר"מ דס"ל דלא עשו את שאינו זוכה כזוכה הדין כך היכא דלא בא ליד כהן אז בק' בעלים א"צ ליתן לכהן לשם בכור כלום רק שכולם צריכין ליתן לו המתנות ואם הם של אדם אחד צריך ליתן לו א' לשם בכור ומצ"ט צריך ליתן המתנות. והיכא שבא ליד כהן פעם א' ונתערב בק' אחרים אז אף בק' בעלים צריכין ליתן לו א' בשותפות לשם בכור ומצ"ט צריכין ליתן לו המתנות ואם מכר הכהן במומו לישראל ונתערב אם הם של אדם אחד אז אחד פטור לגמרי ומצ"ט חייב ליתן המתנות ואם הם של ק' בעלים כולם פטורים ודעת הט"ז דהעיקר לדינא כר"מ דלא עשו את שאינו זוכה כזוכה אבל דעת הש"ך כר"י דעשו את שאינו זוכה כזוכה ועיי"ש במה שמצדד בזה לדינא והניח בצ"ע עיי"ש:

(קכ) שנתערב בבהמות אחרות עי' בשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים סי' ר"ס:

(קכא) חייב ליתן מהם המתנות. עפר"ח ס"ק ל"א שכ' דאם נתערב בכור בכמה בהמות ולקח הכהן אחד מהם פטורין כולם מן המתנות עיי"ש ועי' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק) סעי' ז' שהביאו וסיים וז"ל ויראה לי דזהו כשלקחו בתורת כהונה ברצון הבעלים אבל אם נטל בחזקה הרי הוא כגזלן ואינו פוטר בזה את התערובות עכ"ל:

(קכב) שיאמר הכהן. הנה נודע הקושיא בזה דכיון דאינו מחויב ליתן לכהן זה דוקא וא"כ הרי יכול הבעה"ב לומר לכהן שטוען כנגדו לאו