דרכי תשובה - ג קמח

עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה שם סמוך לריש הס"ק ובדברי יוסף שם שכתב להחמיר אם הי' שם צררות דם ולאסור אף בדיעבד בנתבשלה כך עיי"ש ומ"ש הבאה"ט בקיצור דינים בלב עוף שנמלח עם העוף כבר נתבארו דינים אלו לעיל באריכות:

(מב) ולפתוח הקנוקנות. עי' בחמודי דניאל הלכ' מליחה אות ל"ה דה"ה אותו שומן היורד בין הערוגות שקורין יאצני"ק שיש בו קנים חלולים לבנים צריך לפתחם קודם מליחה ולמלוח גם בפנים עיי"ש:

(מג) שלה. עי' בס' דברי יוסף סוף סי' תנ"ו שכתב דבריאה של עוף שנראה בה צררות דם (ואי אפשר להסיר הדם ולנקותה לגמרי] צריך להשליך הריאה כי אין כח במלח להוציא דם הנצרר עיי"ש:

סעיף א (א) הכבד יש בו ריבוי דם. ואין חילוק בדיני כבד בין כבד של בהמה לבין של עוף ואפי' אווזא מפוטמת שהיא לבנה היא כולה דם אלא שמחמת השומן היא מתלבנת. זקיני הלבוש. והביאו המנח"י כלל כ"ד ס"ק י"ג ובשפ"ד סק"ב וסיים שהוא פשוט:

(ב) יש בו ריבוי דם. דע שהכבד כולה דם והתורה שריא דלא אסרה התורה אלא דם הנשפך כמים שנאמר לא תאכלנה על הארץ תשפכנו כמים והכבד הוא דם קרוש ועומד בגופה של בהמה ואינה נשפכה כמים מ"מ הדם הפורש ממנה הוי דם האברים שפירש ואסור. זקיני הלבוש סעי' א' ועי' שפ"ד שם:

ולענין דם הכבד שפירש אי הוי דאורייתא או דרבנן עפר"ח ס"ק י"ז שפסק דם הכבד שפירש הוי דאורייתא ודלא כהאו"ה שכ' דהוי דרבנן עיי"ש ועשפ"ד סק"ב שכ' דלרוב הפוסקים הוי דרבנן ועיי"ש עוד בס"ק י"ד מ"ש בזה וכתב דעכ"פ מידי ספק לא נפקא וכתב שם דכבד שנמצא במים או במשקה וא"י אם שהה מעל"ע אף דבבשר בכה"ג קיי"ל להחמיר בספיקו דהא דם היוצא ע"י כבישה הוי מה"ת ולא דמי לדם שמלחו או שבשלו (עי' בדברינו לעיל סי' ס"ז ס"ק ה') מ"מ בספק כבוש בדם הכבד יש להקל דהוי ס"ס שמא דם הכבד מה"ת מותר ושמא לא שהה שיעור כבישה עיי"ש ועשפ"ד שם שסיים שכל זה הוא בדם שאר הכבד אבל נגד דם שבסמפונות בודאי צריך ס' עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תצ"ג מ"ש ע"ד הפרמ"ג בזה ונותן פנים מסבירות לדינא לדברי הפר"ח דגם דם הכבד עצמה הוי דאורייתא עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ד מ"ש בדברי השפ"ד בזה ולדינא כתב דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא אי דם הכבד הוי דאורייתא או דרבנן אמנה דם הסמפונות לכ"ע הוי דאורייתא עיי"ש (ג) וצולהו. עפת"ש ועי' בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' ל"ו שכתב שאם פרס דף מתכות חלק שאין בו גומות על גבי האש וצלו עליו שפיר דמי ורק במחבת אסור כיון שיש לו בית קיבל עיי"ש וכ"כ בס' רוח חיים הספרדי להלן סי' ע"ו אות ב' בעובדא שצלו כבד ע"ג טבלא של ברזל ע"ג האש והביא מדברי הרב חק"ל הנזכר שהתיר בזה עיי"ש ועי' מזה בס' תוספת ירושלים להלן ריש סי' ע"ו שכ' דנראה שבתנורים שלנו שקורין ענגיליש"ע קי"ך (דהיינו שהקדירה הונח על הברזל והאש תחת הברזל) והוא נקוב מותר לצלות ע"ג הרערי"ן של ברזל כנגד הנקב כיון שיש לדם מקום לזוב רק שצריכין לזהר דלאחר שהוסר הבשר אסור לאפות ולצלות על הברזל שום דבר עד שיתלבן הברזל תחלה כמו שכתוב בשולחן ערוך סימן ע"ו שם סעי' ד' גבי שפוד אבל לעמוד לבשל עליו קדירה יש להקל דהוי ליה כשתי קדירות נוגעות זו בזו עכ"ד:

ובדבר האמור בפת"ש לענין אם מותר לצלות הכבד בתוך התנור גרוף עי' בשו"ת דבר משה (להר"מ ארמיליו ז"ל) חלק ג' סי' ג' שכ' להתיר אע"פ שהתנור גרוף וקטום ואין שם אש וגחלת כלל אלא חום לבד דלא חיישינן שמא אחר שנפלט הדם חוזר ובולע דחום התנור לבד שורף עיי"ש וכ"כ בכנה"ג בהגהות ב"י להלן סי' ע"ג אות כ"ה עיי"ש אמנם יעוין בדבריו בשו"ת בעי חיי חיו"ד סי' קי"ז שצועק מרה על אותן המקילין לצלות בתנור גרוף כשאין שם אש וגחלת שאין מקום להקל בזה כלל עיי"ש ועי' בנמוקי הגרי"ב בסי' ס"ז שכ' ג"כ דאם צלו כבד או בשר בתנור גרוף דהיינו שהניחו על חרסית התנור אסור עיי"ש וכ"כ בשלחן גבוה ס"ק י"ד דאסור לצלות כבד או שאר בשר במחבת של ברזל אף שהמחבת עומדת על האש והאש בוער תחתיו מלמטה כיון דלית לי' מקום שיהיה הדם מישרק שריק הוי כמולח בכשא"מ עיי"ש וכן כתב בחוו"ד בביאורים להלן סי' ע"ו וחידושים ס"ק י"ז שצריך לצלות בשר או כבד דוקא במקום הנקרא כלי מנוקב לענין מליחה או ע"ג גחלים דוקא אבל אם אינו צולה ע"ג גחלים כאמור רק ע"ג כירה חמה צריך שיהי' הכירה מנוקבת או משופע באופן שיזוב הדם אבל אם אינה מנוקבת וגם אינה משופעת באופן שאם ישפוך מים לא יצאו דאסור במליחה אסור נמי בצלייה דהוי כנתבשל בצירו דצלי דינו כמליחה וכיון שהדם מתכנס תחתיו הוי כנתבשלה בדמה עיי"ש ועי' בשו"ת חקרי לב שם בתשובה ההוא שפסק לדינא כהחוו"ד דצלי דינו כמליחה לענין זה ע"כ אם צלו בשר או כבד בתנור גרוף ויש שם גומות בקרקעות התנור שיש להדם מקום להתכנס אין שום מקום להתיר עיי"ש והביאו בעקרי הד"ט חיו"ד סי' ז' אות כ"א עיי"ש אמנם יעוין ביד אפרים להלן סי' ע"ו שם שהרחיב הדיבור בזה ודחה דברי החוו"ד הנזכר במ"ש דצלי בכשא"מ הוא כמו מליחה בכשא"מ דאין הנידון דומה כלל והביא כמה ראיות דבצלי ע"ג חרסית התנור אין קפידה במה שמקום מושבו בתנור הוא כשא"מ ודוקא טיגון בכלי אף שהוא בלא מים כלל והוא צלי קדר אסור משום שנתבשל בדם שבתוכו אף בלא מים דהא אין האור שולט בו לשואבו דאין דרך האור לשאוב דרך כלי שמגין בעדו מן האור אבל בתנור בלא כלי שהוא מגולה אצל האש והאש שואב אותו אין חשש בזה עיי"ש ועי' בחידושי הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג ובחכמת שלמה להלן ריש סי' ע"ו ובשו"ת טוטו"ד קמא סי' ק"ו שהשיג ג"כ על החוו"ד בזה וכתב ג"כ דצלי א"צ כלי מנוקב ובפרט בדיעבד דבודאי אין כאן בית מיחוש עיי"ש ועי' בשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק א' סי' ע"ה באמצע התשו' שמדחה ג"כ דעת המחמירים בזה וכ' שכן מעשים בכל יום שצולין ע"ג תנור גרוף ולית מאן דחש לה כי פשוט הוא דגם חום התנור מוציא דם ואין שום סברה לחלק בין צולה בחום התנור ובין צולה ע"ג האש ממש דלא נמצא בפוסקים שיזהר לצלות ע"ג גחלים דוקא עיי"ש אבל במהדורא חמישאי חלק א' סי' ס"ו באמצע התשו' חזר בו וכ' בפשיטות דנצלו בחרסית התנור באופן שלא הי' מקים לדם לזוב הוי טריפה בודאי וכמ"ש הצל"ח והחוז"ד ואף שהצל"ח כ' זה רק בכבד פשוט הוא דגם בשאר בשר הדין כן עיי"ש ועי' מזה בתשו' שבסוף הס' שמן המשחה על הרמב"ם סי' כ' ובשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' מ"א ובשו"ת רב טובך חלק ב' סי' נ"ב ועי' ביד יהודה להלן סי' ע"ו בפיה"א ס"ק י"א ובפיה"ק ס"ק כ"ז מ"ש בזה והעלה לדינא דמותר לצלות בשר ע"ג חרסית התנור או כירה חמה דא"צ להיות אש ממש וגחלים בוערות דגם תולדות אש מהני וגם לא בעינן שיהיה נקבים בהכירה או בחרסות התנור ואפי' אם השטח הוא בשוה באופן שאם ישפך שם מים לא יזוב מיד אפ"ה מותר ולא אמרינן שהדם מתכנס תחתיו ומתבשל בדמו כמו במולח בכלי שאינו מנוקב דזה לא דמי למליחה דחום התנור טבעו לשאוב הדם ואינו מניח לבלוע ואפי' אם מבליע