דרכי תשובה - ג קמז

קמא סי' קט"ז שנשאל בעובדא כזו באווזא שנמלחה מחובר עם הלב והודח ונתנוהו בכלי מים ונכבש עם הלב מעל"ע ולא הי' ס' באווזא נגד הלב ועיי"ש במה שהאריך בזה ולדינא סיים דאם ע"פ אומדנא יש עכ"פ בהאווזא ששים נגד דם הלב יש להתיר אבל היכא דאין בהאווזא ששים נגד דם הלב אז נעשה כל האווזא נבילה ואם בישלה אח"כ צריך בקדירה ס' כנגד כל האווזא עיי"ש ועי' מזה עוד להלן בדברינו סי' ק"ה (ס"ק י"ז) שהבאתי מהס' משמרת שלום דהעיקר לדינא כהמנח"י והפרמ"ג להחמיר בזה דגם בכבוש שייך החשש דאיסור דבוק דממהר לבלוע כמו בצלי ובישול עיי"ש (לג) דהחתיכה נ"נ. עבאה"ט מ"ש מהש"ך ב' טעמים דאמרינן בזה איסור דבוק ועי' בשו"ת ברכת יוסף סי' כ"ח מ"ש בענין זה בעובדא שנשכח לקרוע הלב ונצלה הלב כשהוא שלם עם הכבד ולאחר הצלייה בשלו הלב עם הכבד ובשעת אכילה נמצא הלב בלא קרוע ולא נודע אם היה הלב דבוק לכבד והיה בכל התבשיל ס' כנגד הלב אמנם השואל חשש להחמיר כיון שיש ספק שמא הי' דבוק הלב להכבד ואמרינן איסור דבוק צריך שיהי' בהתבשיל ס' כנגד הלב עם הכבד והשיב שאין להחמיר בזה כיון שיש ספק שמא לא הי' דבוק להכבד כלל וכל האיסור הוא רק מדרבנן דדם שבשלו אינו אלא מדרבנן ואמרינן ספיקא דרבנן לקולא ואפי' אם היה איסור דאורייתא אין להחמיר מספק דקיי"ל דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן לומר שהי' דבוק וכ"ש בנ"ד דהוי רק ספק איסור דרבנן ע"כ יש להתיר הכבד וכל התבשיל והמחמיר בזה מאבד ממונם של ישראל. וסיים דכל זה הוא כותב לדעת השואל שחושב שיש ספק אם הי' דבוק הלב להכבד אבל לדעתו אין מקום להסתפק בזה שבודאי לא הי' דבוק להכבד כלל כי הלב והכבד אינם מתאחדים דהלב אינו דבוק במקום הכבד שהלב הוא בשטח הריאה וכו' עיי"ש באריכות (לד) נעשית נבילה. ע' בשו"ת עטרת צבי סי' ח':

(לה) נבילה עבאה"ט וע' בהגהות אמרי ברוך בש"ך סק"י שכ' דאם בשעת בישול הי' בו ס' ולאחר הבישול חתך מן העוף בעודו בחומו עד שמה שנשאר מן האווזא עם הלב ליכא ס' תלוי בפלוגתת הרמ"א והמהרש"ל אם יש לדבר גוש חם שהוסר מהאש דין כלי ראשון האמור בט"ז להלן סי' צ"ד ס"ק י"ד ובש"ך סי' ק"ה סק"ח עיי"ש ועי' בחוו"ד בביאורים סק"ב שכ' בהחלט דאף שהי' בתחלה בהעוף עצמו ס' רק שבעוד שהי' העוף רותח שהיס"ב חתך ממנו קצת נאסר השאר דהא ליכא ס' ודבר גוש דינו ככ"ר עיי"ש ועי' ביד אפרים שהביאו וכ' דנראה דבהפסד קצת יש להקל בזה ומכ"ש אם לפי אומד הדעת יש גם בהחתיכה שהלב בו ס' נגד הדם שבחללו ואף דנקטינן לחומרא דבאין העוף שלם אין בו ס' מ"מ בזה דבשעת בישול הי' בו ס' רק שיש חשש דעתה שנחתך לאחר הבישול שאין ס' נאסר כנ"ל יש לסמוך בפשיטות על הך דעה דס"ל דאם נראה ע"פ אומד הדעת שיש ס' סגי עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ח ובדברי שאול ויוסף דעת ריש סי' זה:

(לו) ואם אין הלב דבוק בעוף וכו'. עי' ביד אפרים שם שכ' שצריך המורה לזהר אף בכה"ג שנמצא הלב על הטעלי"ר אצל העוף ואינו דבוק בו ויש בכל הקדירה ס' שלא להכשיר עד שיחקור לדעת אם עירו הקדירה בבת אחת לתוך הקערה או שלא עשו כן רק ששפכו מקודם המרק דאם שפכו מקודם המרק יש להטריף דמיד שהתחיל לשפוך המרק ולא נשאר ס' בקדירה נאסר הכלי אך הקערה ששפכו לתוכה המרק יש לצדד להקל כיון דמתחלה כשהתחילו לשפוך הרוטב הי' ס' והי' הרוטב בשר וממילא דהרוטב שבא אחריו אף שנאסרה אינה אוסרת שוב הקערה כיון דעירוי אינו אוסר כ"א כדי קליפה וכאן שהרוטב שהי' מתחלה בקערה מפסקת ביניהם ממילא שאינו יכול לאסור הקערה ואף שלפעמים ע"י קילוח העירוי מתפשטות הרוטב לצדדים מחמת הקילוח שלמעלה והקילוח נוגע לצדדין בשולי הקערה מ"מ בזה אין להחמיר דשפיר תולין דלא נגע ולא דמי דלהלן סי' ק"ד בדין עכבר שנמצא בשומן דחוששין בכהאי גוונא להחמיר שמא נגע הקילוח בצדדין דכאן לא הוי רק דם שמלתו ודם שבשלו דרבנן אין להחמיר כל כך עיין שם:

סעיף ד (לז) הריאה. עמ"ז לעיל סי' ס"ט ס"ק ט"ו שכ' שצריך להוציא הריאה מהעוף קודם מליחה עיי"ש ועי' ביד יהודה שם ס"ק י"א שהשיג עליו דכיון שהריאה דבוקה בצלעות הוי כחתיכה עבה עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תנ"ו שהביאו ומדחה דבריו דהעיקר כדברי הפרמ"ג להחמיר דהא אינה דבוקה כולה בצלעות ויש ממנה שהוא נפרד מן הצלעות ומגולה מב' צדדין עיי"ש:

(לח) אינה צריכה חיתוך. עי' ביד יהודה שכ' דכ"ז הוא מצד הדם אבל יש לזהר בלא"ה ולקרוע הריאה ולפתוח את הסמפונות משום שנתודע שיש הרבה תולעים בהריאה והם אסורים וא"א להסיר התולעים ולהפרישו זולת בהסרת כל הסמפונות עיי"ש (ועי' מזה בדברינו לעיל סי' ל"ו ס"ק קס"ב ולהלן סי' פ"ד ס"ק קע"ט):

(לט) צריכה. עי' בשלחן גבוה ס"ק י"ת שכתב דמה שנוהגין במקומות הספרדים שלא לבשלה אחר המליחה אלא לאחר השליקה ולהטיל אותה במים קרים ואח"כ מבשלין אותה אין זה מחמת חשש איסור דם אלא משום מיאוס עיי"ש:

(מ) אבל נהגו לקרעה. ע' בכנה"ג בהגהות ב"י סוף סי' זה שכ' מהדמש"א דרק בבהמה נהגו לקרוע הריאה אבל ריאה של עוף אפי' לכתחלה אין צריך קריעה עיי"ש וע' שלחן גבוה שם שסיים שכן נוהגין עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ב שכ' דכ"ז בסתם אבל במה שנמצא לפעמים דם נצרר הרבה בריאה של עוף צריך מן הדין לחתכו ולהסיר הדם ולהדיחו שם היטב ועיי"ש עוד לעיל סי' ס"ט בפיה"א ס"ק כ' ועי' בדברי יוסף סי' תנ"ו שכ' דכיון שכ' הלב"ש בסי' ל"ח סעי' ט' דשכיח בעופות צררות דם אדום או שחור מבית השחיטה א"ה כיון שהוא מלתא דשכיח צריכין לבדוק אחר זה בכל ריאה של עוף עיי"ש וכ"כ בטהרת אהרן על דיני ניקור ס"ק י"ז ובס' בית דוד הספרדי חיו"ד סי' י"א:

(מא) לקרעה. עבאה''ט ומ"ש דאם בשלה בלא קריעה מותר עי' בס' בית דוד הספרדי חיו"ד סי' י"א שכ' דאף אם רואין אח"כ שיש צררות דם בהריאה אין לאסור בדיעבד