דרכי תשובה - ג קמו

תקנה ודוקא בעינן קריעה עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א ס"ק ט' ובפיה"ק ס"ק ט"ו וכ' דאם לא קרעו ממש אין לסמוך להקל אף בדיעבד אף אם הניחו על פיו והוציא דמו ע"י קיסום ונענוע עיי"ש:

(כד) ונוהגין לכתחלה לחתוך ערלת הלב. עבאה"ט מ"ש מהש"ך בשם הרקאנט"י ע"פ סוד להעביר כחות הטומאה ועי' במנחת יעקב כלל כ"ז סעיף קטן ב' שהביא דברי הש"ך בשם הרקאנט"י הנזכר וסיים בשם הספר מגדל דוד דאף בדיעבד יש לזהר מטעם זה עיי"ש:

ועיין בדברי זקיני הלבוש ז"ל בביאור אבן יקרה על הרקאנט"י פ' לך לך שם שכ' וז"ל לכך חותכין ג"כ חידוד הלב בראשיתו. פי' לב הבהמה כשרוצין לאכלו חותכין חידודו עכ"ל. (הבאתי דבריו לעיל ס"ק ה') ומדבריו שכ' בלשונו כשרוצים לאכלו משמע דאין נ"מ בזמן החיתוך בין קודם המליחה והבישול ובין אח"כ דעיקר הקפידה לחתכו קודם אכילה לכוונה זו. אמנם לפי דברי האו"ה המובא ברמ"א דעיקר הטעם בחיתוך ערלת הלב שלא יתעכב פליטת הדם הוי הקפידא לכתחלה רק קודם מליחה אבל לאחר המליחה אם לא חתכו שוב אין תועלת בחיתוך ערלתו ופשוט הוא דאנו יש לנו לחוש לכתחלה לב' הטעמים ע"כ צריכין לזהר לכתחלה לחתכו קודם מליחה ואז יוצא ידי שניהם אכן בדיעבד אם אירע שלא חתכו קודם מליחה יש לזהר עכ"פ לכתחלה לחתכו קודם אכילה מטעם של הרקאנט"י ע"פ הקבלה כנ"ל. שוב מצאתי בס' מזמור לדוד (להגאון מהרד"פ ז"ל) שכ' כן להדיא דאם לא חתך קודם בישול יחתוך אח"כ להעביר כחות הטומאה עיי"ש וגם יש לדעת דלפי הטעם של הרקאנט"י ז"ל הנ"ל לא מצאנו שיעור כמה יחתוך מערלת הלב ובדברי זקיני הלבוש באבן יקרה שם מבואר רק לחתוך חידודו ולא יותר אמנם לפי הטעם של האו"ה הנזכר נראה דצריך לחתוך עד שיגיע לבית חללו וכן מבואר שם מלשון המהרש"ל בהגהותיו להאו"ה שם שכתב שצריך לחתוך ערלת הלב כדי שיהא פתוח מכל צד עיי"ש והיינו שיחתוך עד לבית חללו וכאמור:

סעיף ג (כה) אין עיף שלא יהיה בו ס'. עי' בשו"ת עבודת הגרשוני סי' כ"ט (שציין עליו הבאה"ט) שכ' דאף אם נראה לעין המורה שהלב של עוף גדול יותר מכפי ערך העוף מ"מ אם העוף שלם מותר דהוי הקבלה דבכ"מ יש ששים עיי"ש:

(כו) ששים כנגד לבו כלומר כנגד כל לבו לא כנגד דם שבחללו לבד. ר"ל אפי' לא נמלח הלב כלל או שנאסר הלב ובשלו עם עוף שלו כשרה דאמרינן דמסתמא יש בו ס' נגד כל הלב. ש"ך ושפ"ד ס"ק ט"ז. ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות כ"ז ושלחן גבוה ס"ק י"ג ועי' בס' ראש פינה באבן הראשה אות ט' ובפינת יקרת אות ל' מה שהרבה להקשות ע"ד הש"ך בזה והביא מכמה גדולי הפוסקים דמבואר מדבריהם דמ"ש אין עוף שלא יהיה בה ס' כנגד לבה ר"ל כנגד דם שבחללה אבל לא כנגד כולה עיי"ש באריכות וצ"ע:

(כז) אפילו אין בו הראש והרגלים עבאה"ט מ"ש דגם בנחסר הכנפים ועי' בשו"ת ב"ח החדשות סי' כ"ג מ"ש בזה וסיים דאם כי מדינא נראה דלאו דוקא נקטו הפוסקים הראש והרגלים דבאמת גם בחסר יותר מהראש והרגלים כגון הכנפים מ"מ אם נחסר יותר מהראש והרגלים יש לשער לפי אומד הדעת ואם יש ספק למורה יחמיר באיסור דאורייתא עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ל"ה. ומ"ש הבאה"ט וכן דעת הדרישה להקל בזה עי' שם בדרישה שכ' דאפי' ניטל הראש והרגלים וגם ניטל הגרגרת (היינו המפרקת. מ"ז סק"ט) ולא נשאר כ"א הגוף שלם יש להקל ביש עוד צד בלא"ה להקל וכו' עיי"ש ועי' במנחת יעקב כלל כ"ז ס"ק ט"ו מ"ש לענין זה ולדינא העלה דהעיקר כדעת המהר"י מינץ עיי"ש והביאו במ"ז שם וכ"כ בכו"פ ומבואר מדבריהם שיש להקל כשניטל גם הכנפים עם הגרגרת כנ"ל אף בלא נמלח הלב גם בלא צירוף סניף. אמנם בחוו"ד פסק דדוקא בניטל רק הראש והרגלים הוא דיש להקל להדיא אבל בניטל גם הכנפים אין להקל אלא כשיש עוד צד להקל כגון לענין איסור דבוק שלא לומר חנ"נ עיי"ש. ועי' במ"ז שם שכ' דזה פשוט דבכ"מ שאמרו שיש ס' בעוף נגד לבו היינו אף בשאין הבני מעיים בתוך התרנגולת עיי"ש ועי' בשו"ת מהר"י אסאד ז"ל חיו"ד סי' ק"י:

(כח) אין בו. עבאה"ט מ"ש לענין אווזא שהופשט עורה ועי' בחמודי דניאל הלכ' מליחה אות ל"ב שמצדד לחלק בזה בין עוף כחוש לשמן דבעוף שמן שהופשט עורה אז אין ס' כיון דבעוף שמן נתמעט מאוד בשר העוף שנהפך לשומן ועיי"ש במ"ש בזה ועי' בס' מזמור לדוד (להרב מהרד"פ ז"ל) שכ' כן לדינא לחלק בזה דבסתם אווזא שפיר נכונים דברי המקילין דיש ס' אפי' בהופשט העור אכן באווזות שמפטמין ביותר שכל בכר נהפך לשומן ונדבק בעיר וכשמפשיטין העור נשאר תבנית גופה כמעט עצמות יבשות והלב שבה מתגדל ביותר ע"י אותה פטימה ואז פשיטא דלא נשאר ס' נגד לבה עיי"ש אמנם מסתימת דברי המ"ז שם ובשפ"ד ס"ק ט"ז נראה שדעתו להחמיר גם בעוף כחוש כשהופשט עורה. וכתב בשפ"ד שם דנראה דעת המהרש"ל דאפילו נמלח הלב אמרינן דבלא העור אין בו ששים עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט מתשו' עבודת הגרשוני להקל כדעת הט"ז דגם בהופשט עורה יש ס' בצירוף צדדים עי' במ"ז שם (בר"ה עוד כתב) מ"ש בזה וכתב דכשצריכין להקל לשער שאר דברים שבקדירה יש לצרף זה לסניף לומר שיש ס' אף בהופשט העור ולא אמרינן איסור דבוק עיי"ש:

(כט) והרגלים התחתונים וה"ה הצואר, תשו' עבודת הגרשוני סי' כ"ט והביאו הגאון הח"ס בהגהותיו ליו"ד כאן (ל) עד הארכובה התחתונה אבל אם ניטל עצם הקוליות עם הבשר שעליו אף ששאר הגוף נשאר שלם אין להקל אף אם נמלח הלב. מ"ז שם:

(לא) ואם אין שלם וכו'. עבאה"ט מ"ש מתשו' עבודת הגרשוני דגם אם חסר מן העוף חלק גדול אם הוא לפנינו ויכולין לשער שיש בו ס' כנגד לבו כשר וע' כו"פ שכ' דאם חסר חתיכה מן העוף והוא לפנינו רק שאין יכולין לשער אם יש בהנשאר ס' כנגד לבו אין להקל בספיקו דהוי ספק חסרון ידיעה. אכן אם אינו כעת לפנינו לשער אם היה בו ששים כנגד לבו כגון שנאבד או שנאכל ממנו יש להקל ותולין דאולי אם הי' לפנינו הי' אפשר לשער למראית עין שיש בו ס' כיון שהוא רק איסור דרבנן דדם שבשלו ושמלחו לא הוי רק מדרבנן והו"ל כנשפך באיסור דרבנן דלקמן סי' צ"ח עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ט שהביאו וסיים שהוא צ"ע והכל לפי ראות עיני המורה עיי"ש:

(לב) דהחתיכה נעשית נבילה. עבאה"ט ועי' בשו"ת טור האבן סי' ל"ד שנשאל בלב העוף שהיה דבוק בהעוף שנשרה במים מעל"ע עם העוף ועוד עם עופות אחרים ובהעוף שהיה הלב דבוק בו לא היה לבדו ששים כנגד הלב שהי' חסר ממנו הרבה רק בצירוף שאר הבשר שנשרה שם בהמים היה ס' אם אמרינן בזה איסור דבוק וכ' דפשוט דכל הבשר מצטרף לבטל הלב דלא אמרינן בכבוש איסור דבוק עיי"ש באריכות ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"א שנסתפק ג"כ בזה בעוף שהיה כבוש מעל"ע עם לבו אם אמרינן איסור דבוק והביא מדברי המנח"י כלל ב' סק"ב ושפ"ד לעיל סי' ס"ט ס"ק ס' דמבואר מדבריהם דגם בכבוש מעל"ע אמרינן איסור דבוק אבל לדינא כ' דאין להחמיר דהא לא שייך הטעם דשמא הי' פעם א' חוץ למים דאדרבה אם ידעינן שכן הוא לא הוי כבוש ולחוש שמא נשאר עם מעט מים לא הוי סברא כלל וגם מטעם שממהר לבלוע ג"כ אין שייך לחוש בכבוש דזה לא שייך רק במליחה וצלי ובישול וכו' וגם כיון דבלא"ה הדין דאיסור דבוק הוא חומרא ועוד יש בזה כמה צדדים להקל ע"כ נראה דאם יש בכל מה שבכלי ס' כנגד הלב מהני אף שהלב היה דבוק בהעוף ובהעוף לבדו לא הי' ס' עיי"ש (ועי' בדברינו להלן סי' צ"ב ס"ק מ"ז) ועי' בשו"ת טוטו"ד