דרכי תשובה - ג קמה

הלב דבוק שם מבפנים הוי הלב כלא נמלח כלל ואף אם זורקין עליה למרחוק קצת מלח לא נחשב מליחתו להוציא הדם מבשר הלב ע"כ הו"ל כנתבשל הלב בלא מליחה וצריך ס' כנגד כולו אבל אם אינו דבוק בעוף והוציאו ומלחו קודם בישול מבחוץ היטב יש להקל שלא להצריך ס' בקדירה רק כנגד חללו בלבד עיי"ש ועי' בהגהות חכמת שלמה שכתב ג"כ לדינא כדעת הכנפי יונה הנזכר ודלא כהמנח"י וכתב דאף אם היה יודע שהלב דבוק שם בהעוף ובקע העוף היטב בכוונה והתכוון למלוח הלב מבחוץ בכל צדדיו אפ"ה אין להקל אלא בהפ"מ וגם צורך שבת יחד אבל בהפ"מ לבד או צורך שבת לבד אין לסמוך להקל וכ"ז בידע שיש שם הלב והתכוין למלחו היטב בכל צדדיו כנ"ל אבל בסתמא אין לסמוך להקל בשום גווני אפי' בהפ"מ וגם כבוד שבת יחד דהוי מלתא דלא רמיא עליה וכו' ודינו כלא נמלח כלל עיי"ש ועי' מזה בשו"ת אבן שתיה חיו"ד סי' מ"ג באריכות:

ועיין עוד בשפ"ד סק"ח שם שכ' דכל מ"ש להקל בדין זה בנמלח הלב היינו שנפתח העוף ונמלח הלב ממש אבל אם לא נפתח העוף ונמלח בפנים רק מבחוץ ולא בא המלח על הלב כלל לכ"ע נחשב הלב כלא נמלח כלל ופשוט עיי"ש (וע"ל ס"ק י"ח):

ועיין בכו"פ שכתב דבעוף גדול אף שאין בדם חללו יותר מכזית שהוא שליש ביצה ובערך עשרים ביצים יש ששים כנגד הלב עיי"ש והביאו בשפ"ד ס"ק י"ט עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל ל"ד סעי' ה' שהעלה דלפי חשבון שיעור חלה צריך לכל הפחות להיות ב' קוואר"ט ורבע שיהא ששים כנגד הלב עיי"ש אמנם בחוו"ד בביאורים סק"א השיג על הכו"פ בזה והעלה דיש לשער יותר מכזית עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ה ובס' תורת משה (מהגאון בעל שו"מ ז"ל) על הוויכוח מים חיים כלל צ"א דין ב' ובספרו דברי שאול ויוסף דעת בחידושיו לסי' זה מ"ש בזה:

ועיין בס' מזמור לדוד (להרב מהרד"פ ז"ל) שכ' דפשוט דגם הלב עצמו מצטרף לשיעור ששים להתיר עיי"ש ועי' בשפ"ד סק"ה שהביא כן מהפר"ח וסיים דמדעת המחבר לעיל סי' ס"ט משמע דאין הלב מצטרף עיי"ש:

(יד) הלב עצמו אסור. עבאה"ט ועי' פר"ח סק"ו שהשיג על הרמ"א ופסק דאם יש בו ס' גם הלב מותר עיי"ש אמנם יעוין בשפ"ד סק"ז שכ' דהעיקר דינא דאפי' יש בעוף או בחתיכה שהלב דבוק בו ס' נגד הלב והלב נמלח אפ"ה אסור הלב עצמו אפי' בהפ"מ עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק ט':

(טו) ויקלוף מעט סביב הלב. ואם לא קלפוהו או שא"א לקלפו א"צ ס' נגד הקליפה. יד יהודה בפיה"ק סק"י מהת"ח. וכ"כ בהגהות יד אברהם דכיון דהקליפה בזה אינו אלא חומרא בעלמא אם לא קלפוהו לא בעינן ס' נגדה עיי"ש:

(טז) סביב הלב. עבאה"ט מ"ש הטעם משום דכבר נמלח עמו ונאסר כדי קליפה ועפר"ח סק"ח שכ' דלפ"ז פשוט הוא דאם נצלה מקודם צריך נטילה אף שיש ס' דבצלי צריך נטילה וה"פ:

(יז) והמנהג להקל. עבאה"ט ועי' בשו"ת דבר משה (להרב מהר"מ ארמילאוו ז"ל) חלק א' סי' ז' שכ' שכן הוא המנהג כהרב והש"ך להקל ודלא כהמהרש"ל עיי"ש והביאו בעקרי הד"ט סי' ז' אות ט"ו ועיי"ש שהביא כן גם בשם תשו' בכת"י מרב גדול אחד בג' רביעי עוף שנמלח ונמצא הלב שלם דבוק בתוכו ופסק להתיר ע"י קליפה במקום שהי' הלב דבוק ולהשליך הלב אע"פ שלא היה בהג' רביעי ס' כנגד הלב עיי"ש וע"ל (ס"ק י"ג):

(יח) להקל. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דפשיטא דלכתחלה אין למלוח או לצלות לב עם בשר ועשפ"ד סק"י ובתפארת למשה ובבית מאיר מה שתמהו על הש"ך בזה דלמ"ל מחמת שצריך קליפה במקום שנגע תיפוק לי' משום הלב עצמו דאסור למלחו או לצלותו בלא קריעה על סמך שיקרענה אח"כ דחיישינן דלמא אשתלי עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק י"ג) ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ז שכתב שהפי' בדברי הש"ך הוא דגם אם אינו רוצה לאכול הלב כלל אעפ"כ צריך להוציאו מקודם ולא יניחנו בו במליחה וצלי ולהשליכו אח"כ דחיישינן שמא ישכח לקלוף במקום הזה עיי"ש ועי' בתפארת למשה שכ' דפשוט הוא דאם קרעו כדינו מותר אפי' לכתחלה למלחו עם בשר עיי"ש אמנם יעוין בחגורת שמואל ס"ק י"ב שכ' דכוונת הש"ך הוא דאפי' אם קרעו כדת אין למלחו לכתחלה עם בשר משים דלפעמים יבא וימלח הלב בלא קריעה ונאסר הבשר עכ"פ כדי קליפה ושמא אשתלי ויאכל הבשר בלא קליפה עיי"ש אבל לפמש"ל (ס"ק ט"ו) דבדיעבד אם לא קלפוהו ובשלו כך מותר וא"צ ס' נגד הקליפה כיון דהקליפה הוא רק לחומרא בעלמא ממילא דאין לגזור מלמלוח הלב עם בשר לאחר הקריעה משום גזירה דקודם הקריעה דהא קיי"ל דשכ"מ דבדיעבד מותר לא חיישינן דלמא אשתלי כמבואר להלן סי' צ"א וכנודע ע"כ ברור הדבר שיש לסמוך בזה על התל"מ לדינא ואין להחמיר:

(יט) במקום שהיה הלב דבוק. עי' בדגול מרבבה ובחידושי הגרעק"א ז"ל שתמהו על דין זה דלמ"ל לקלוף מהעוף במקום שהיה הלב דבוק דהא אין האיסור רק משום דם הכנוס בלב וא"כ אמאי לא נחשב הלב עצמו בתורת קליפה עיי"ש ועי' ביד אפרים שמתרץ זה בטוב טעם ודעת דהעיקר לדינא כדעת הרמ"א והש"ך דהלב עצמו בודאי אינו במקום קליפה שאנו חוששין דכיון דהלב שיע ולא בלע פלט הדם חוץ להלב ואוסר העוף במקום נגיעתו כדי קליפה עיי"ש:

(כ) ולקלוף קצת. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאפי' אינו דבוק וכו' ועי' במנחת יעקב כלל כ"ז סק"ו שחולק על הש"ך בזה ומקיל באינו דבוק עיי"ש והביאו בשפ"ד ס"ק י"א לדינא ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ג שכתב דהעיקר לדינא כהש"ך דגם באינו דבוק צריך קליפה עיי"ש. (כא) ואין חילוק. ע' בחמודי דניאל הלכ' מליחה אות ל"ב בעוף שמלחו אותו עם לבו והדיחו ואח"כ מלחו אותו שנית בכשא"מ ולא היה ציר כלל וכ' שיש להתיר כיון דמוכח מדברי הט"ז סק"ד והש"ך סק"ה דמליחת העוף אינו מועיל ללב דהוי אבר בפני עצמו וא"כ הו"ל כטהור מלוח וטמא תפל דמותר עיי"ש:

(כב) או הלב עצמו. עבאה"ט ועשפ"ד ס"ק י"ב שהסביר קצת דעת הב"ח דגם במליחה אין להתיר רק שאר הבשר אבל הלב עצמו אסור כמו בבישול וסיים בצ"ע עיי"ש ולדינא עי' ביד יהודה בפיה"א סק"ח ובפיה"ק ס"ק י"ד דהעיקר כדעת הש"ך דבמליחה גם הלב עצמו מותר כמו שאר הבשר עיי"ש:

(כג) אי פתוח למעלה. עבאה"ט ועי' בכנפי יונה שהביא מהב"ח דה"ה אם הוציא דמו ע"י קיסוס או נענוע שפיר דמי אפי' נתבשל אח"כ והשיג עליו וכן השיג ע"ד הת"ח שהביא הט"ז דבהניחו על פיו הוי כמו קרוע דממשמעות לשון המשנה משמע דלא מהני שום