דרכי תשובה - ג קמד

שבחללו אמרינן דשיע ולא בלע משא"כ שאר דם בעיין עיי"ש ועי' שפ"ד ס"ק ג' מ"ש בענין זה וכ' דיש להחמיר לכל הטעמים ע"כ יש להחמיר ולחוש לטעם הא' דבלע קצת רק דאמרינן כבכ"פ ע"כ בנפל לציר לאחר ששהה שיעור מליחה יש להחמיר דלא שייך ככ"פ כיון דאין לו דם של עצמו. וכן יש להחמיר גם בנפל על הלב דם בעין מבחוץ דאולי הוי הטעם דדם הכנוס בלב מתייבש ע"י מליחה וצלייה וזה לא שייך רק בדם הלב עצמו אבל שאר דם בעין שנפל עליו דאינו מתייבש אסור וכ' דה"ה אם נכבש בדם בעין כשיעור שיתנו על האש וירתיח יש להחמיר עיי"ש ועי' בכנפי יונה מ"ש בענין זה וכ' דהעיקר לדינא דדוקא בנפל הלב לאחר פליטת דמו וצירו לציר בשר הוא דאסור אבל אם נפל דם בעין על הלב בשעת מליחה אין להחמיר עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ב' ובפיה"ק סק"ה מ"ש בזה וכ' דהעיקר לדינא דבנפל עליו דם בעין מבחוץ בשעת מליחה או בשעת צלייה וכן אם נפל לציר בכלי מנוקב או שנתנו אצל חתיכה אחרת יש להתיר אכן אם נפל לציר לאחר פליטת כל צרכו יש להחמיר ובכבוש מעל"ע בצונן בלא מליחה צ"ע עיי"ש:

וכתב כם עוד ביד יהודה במה שהוא שכיח שמניחין הלב מעל"ע עם הדם שבתוכו ולפעמים הדם צלול דלכאורה נראה להחמיר דהא נכבש בדם מעל"ע וכבוש הוא כמבושל אך כיון דלא מצינו בשום מקום להחמיר בזה אם שהה הלב עם הדם שבתוכו מעל"ע ע"כ צ"ע לדינא עיי"ש ועי' בשו"ת חסד לאברהם קמא חיו"ד סי' ל"ד שנשאל ג"כ בענין זה במה שמניחין לב בהמה במקולין מעל"ע בלא קרוע מדוע לא אוסרין הלב מטעם כבוש בדם שבתוכו וכתב דשפיר נכון מנהג העולם ואין להחמיר בזה מכמה טעמים וגם בלא"ה כשהלב לא נפתח יום שלם הנה נקרש הדם בתוכו ואף שהוא לח עדיין מ"מ כל שאינו נשפך לא חשיב כבוש בכה"ג כמ"ש הרא"ש בתשו' כלל כ' סי' א' דלא חשיב כבוש רק כשהדבר המונח בתוכו מתנענע ממקום למקום עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת בשמים ראש (מבן הגאון מסטאניסלאב ז"ל) סי' כ"ז שכ' ג"כ טעם למנהג העולם שאין נזהרים בזה עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קמ"ז שהאריך בענין זה ומצדד לכאן ולכאן ובסוף דבריו סיים לדינא דבדיעבד יש להתיר כיון שיש כמה צדדים להקל אבל לכתחלה יש לזהר שלא להניחו מעל"ע בלא קריעה ועיי"ש בתשו' שאח"ז מ"ש עוד מענין זה ועי' בדברינו לעיל סי' מ"ח (ס"ק י"ב) וסי' ס"ט וס"ק רל"ג וס"ק רנ"ב) ולהלן סי' ק"ה (ס"ק י"ב) מ"ש בענין זה עוד בכיוצא בזה:

ועיין בחידושי הגרע"ק מ"ש לענין אם נמלח הלב ושהה שיעור מליחה והודח (להסוברים דבהודח נסתמין נקבי הפליטה) וחזר ומלחו דזה תלוי בטעמים הנ"ל דלטעם משום דדם הלב הוא כדם פליטה אסור דכיון דאין לבשר הלב דם של עצמו לומר איידי דטריד ליפלט לא בלע ולטעם דשיעי מותר עיי"ש ולפמש"ל מהשפ"ד דיש לנו להחמיר לכל הטעמים ממילא דגם לענין זה יש לנו להחמיר ולאסור אכן לדעת היד יהודה הנ"ל צ"ע ועי' בשו"ת זקיני הפני יהושע חלק א' סי' ק' בעוף שהדיחוהו ומלחוהו כראוי ואח"כ חזרו ומלחוהו בכשא"מ ולבו בתוכו ונכבש בציר ואח"כ נמצא הלב בתוכו והעוף שלם וכ' שיש לאסור מה שבתוך הציר דא"ל דמה שיצא כבר יצא במליחה וגם אין לצרף מה שחוץ לציר לבטל דהא אינו מפעפע למעלה כמש"ל סו' ק"ה אבל מה שחוץ לציר מותר ממ"נ דאם נאמר דמפעפע למעלה הרי יש ס' עיי"ש ועי' בדברי שאול ויוסף דעת שהביאו ועיי"ש במ"ש ע"ד בזה:

(יא) עד שיהא ס' כנגד הלב. עפת"ש מ"ש מהנו"ב ותשובת פני אריה בעוף שצלאו תוך בעקי"ן ועי' במנח"י כלל כ"ז ס"ק י"ז מ"ש בשם ח"ז מהר"ש שפירא ז"ל באווזות שצולין באגנים שקורין ברא"ט בעקי"ן ונמצא שם הלב ובסוף מסיים דאין להחמיר לדינא דהעיקר כדעת הסוברים דגם מה שחוץ לרוטב מצטרף לבטל ועיי"ש עוד בסלת למנחה שכ' דאף שיש צדדים לכאן ולכאן מ"מ לדינא אין להחמיר עיי"ש ועי' במ"ז ס"ק ט' שהביאו וכ' דלדינא אין להקל אא"כ יודעים בבירור שכל משך הצלייה היה הלב חוץ לרוטב דאז מותר ממ"נ אבל אם היה הלב בתוך הרוטב אין מה שחוץ לרוטב מצטרף לששים ובספק אם היה הלב בתוך הרוטב יש להחמיר כיון שדרכו להתהפך ועיי"ש עוד שכתב דכל זה הוא לענין גוף האווזא אמנם לענין שאר הבשר שבקדרה חוץ האווז יש חילוק בין אם מונח הלב בתוך הכלי חוץ לאווז ובין אם מונח הלב תוך האווז דאם מונח הלב חוץ לאווז דאז רק האווזא מותרת ממ"נ אבל שאר החתיכות דליכא בהו הממ"נ אסורים אם מונח הלב בתוך האווזא יש להתיר אף שאר הבשר אך כל זה הוא לשיטת המנח"י אבל לפמש"ל להחמיר לשיטת רש"י א"כ אפי' אם מונח הלב בתוך האווזא ג"כ שאר החתיכות שבתוכה אסורים דאינן מצטרפות עיי"ש ועי' בהגהות אמרי ברוך שכ' שיש לעיין אם עמדו אווזא עם לבה בטשאלינ"ט שהרבה מהרוטב מתמעט בבישול ואף שהכלי מכוסה מ"מ י"ל שבעת שנוטלין מהתנור ומורידין הכיסוי ועדיין הוא בחומו ככל דבר מיד שבא מן האש דאז יש חשש שיפלוט הלב בחלק האווזא שבתוך הרוטב ואין השאר מצטרף עיי"ש אמנם בחוו"ד פסק כדעת המנח"י להקל בכ"מ בזה דחלק האווזא שחוץ לרוטב מצטרף לששים עיי"ש ועי' ביד אפרים שהביא דברי המ"ז והנו"ב הנזכר ולדינא העלה ג"כ דהעיקר כדעת הנו"ב להקל בזה אך במ"ש שם הנו"ב בסוף התשו' להקל כשהיה כל הלב חוץ לרוטב גם בלא נטילה בזה השיג ולדעתו דוקא אם היה הלב עכ"פ מקצתה תוך הרוטב הוא דיש להקל גם בלא נטילה לחלק האווז שחוץ לרוטב אבל אם היה כל הלב חוץ לרוטב אין להקל בלא נטילה דעכ"פ נטילה בחלק האווז שלמעלה מן הרוטב בעינן עיי"ש:

(יב) ס' כנגד הלב. עפת"ש ועי' בשו"ת טור האבן סי' ל"ד שנשאל בעוף שנכבש במים מעל"ע עם לבו אך שלא היה כל העוף בתוך המים רק חצי ממנו וחצי העליון של העוף היה חוץ להכבישה אם מצטרף מה שלמעלה מהכבישה לששים לבטל הלב או לא כיון דמה שלמעלה מן המים לא נעשה כבוש ועיי"ש במ"ש בזה ולדינא העלה דבכבוש במים כיון דקיי"ל להלן סי' ק"ה דאין מה שחוץ לכבישה נאסר א"כ בנ"ד דקיי"ל דדם אינו מפעפע למעלה מכ"ש שמה שחוץ לכבישה אין מצטרף לבטל אך בכבוש בציר כיון דאוסר גם מה שלמעלה מן הציר ממילא דמצטרף גם מה שלמעלה לבטל בס' עיי"ש באריכות:

(יג) רלא ידעינן כמה נפיק מיניה. עבאה"ט מ"ש לענין אם נמלח הלב אם סגי לשער נגד הדם שבחלל הלב ועפר"ח סק"ה שהעלה דהעיקר לדינא להקל דבנמלח סגי לשער באומד יפה נגד הדם הכנוס בחלל הלב עיי"ש וכ"כ בישועות יעקב סק"ב ועיי"ש במ"ש בזה מלתא בטעמא ועי' במנח"י שם ס"ק י"ב מ"ש בזה ולדינא כתב לחלק בין אם הלב דבוק בעוף או לאו דהיכא דהלב דבוק בעוף ונמלח ואיכא בעוף ס' נגד הדס שבחלל הסומך על דעת המקילין במקום הפ"מ או בע"ש לא הפסיד אבל באין הלב דבוק בעוף לכ"ע אין כל העוף מצטרף לבטל הדם שבחלל הלב וכיון דבלב עצמו אין בו ס' נגד דמו צריך בקדירה ס' נגד כל הלב עיי"ש והביאו בשפ"ד סק"ה לדינא ועיי"ש עוד בשפ"ד להלן סק"ח מ"ש בזה ועי' בכנפי יונה מ"ש בזה ולדינא מבואר דעתו להיפך מדעת המנח"י והפרמ"ג הנ"ל שכ' דאם הלב היה דבוק בתוך העוף חמור טפי ויש להצריך ס' בקדירה עד כל הלב אף שנמלח כיון דהעולם אינם נזהרים במליחת העופות בחללן בפנים ואינם מולחין מבפנים היטב כראוי ממילא דאם נמצא