דרכי תשובה - ג קמב

בה הדם וכתב דהא ודאי דשאר הבשר מותר ולא חיישינן דע"י מליחה יבלוע העצם גם בבשר משום דאמרינן איידי דיפלוט וכו' ועוד דאין מליחה לכלים להפליט אבל העצם לבדו בודאי אסור ואם נתבשל שאר הבשר עם העצם שהמוח הי' בו בשעת מליחה בלא נקיבה בודאי טריפה וכ' שהוא תמיה על הרמ"א שלא ביאור דין זה. ויהיה איך שיהיה הדין דין אמת עיי"ש:

(כ) כ"ש שאר בשר שעמו. עבאה"ט ועי' בס' מנחת פתים דמוח שבראש שנמלח בלא הדחה קמייתא דינו כשאר בשר שנמלח בלא הדחה ולא דמי למוח שבעצמות שכתב הש"ך בסעיף ק"ט דאינו מוחזק כ"כ בדם ודלא כתשובת רח"כ עיי"ש:

(כא) שאר בשר שעמו. עבאה"ט מ"ש מהש"ך וע' שפ"ד סק"ח שנסתפק מה הדין בהוציא המוח עם הקרום מהראש והניחו אצל בשר שפלט כבר כל דמו וצירו אם נימא ג"כ שהקרום מפסיק והניח בצ"ע עיי"ש אמנם בעיקר דינו של הש"ך עי' בס' נתיבות עולם על הסמ"ק סוף ל"ת קל"ז שמתמה על הש"ך שדבריו סותרין זה את זה דבס"ק ח' כ' שעצם הגלגולת מפסיק ולפ"ז אפי' אם שאר בשר שעמו נמלח ופלט כל צירו ודמו מותר ולהלן סק"י כ' שיש חילוק בין דם הכנוס לדם האברים וא"כ נהי דאינו נאסר מצד דם הכנוס מ"מ יאסר מדם המוח שהרי גם בהמוח עצמו יש בו דם ועיי"ש במ"ש בזה וסיים שהוא תמיה קיימת על הש"ך עיי"ש ועי' בחיו"ד שמתמה ג"כ על הש"ך בזה והעלה שאין לסמוך על הש"ך להקל בזה ויש להחמיר ולאסור שאר הבשר שעמו היכא שכבר נמלח ופלט כל דמו וצירו דלענין לאסור אמרינן דהקדירה של הראש הוא כמו שאר עצמות שיש בהם מוח שאוסרין בודאי שאר בשר שנמלח עמו עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א ס"ק ז' ובפיה"ק ס"ק ט"ו לדינא וכ' שצ"ע אם גם לאחר ששהה הראש שיעור מליחה נאסר שאר הבשר אי אמרינן כיון דלא יצא מידי דמו פולט גם אח"כ או דנימא דכל מה שהי' לו לפלוט פלט כשיעור מליחה עיי"ש. שוב ראיתי בס' בית דוד הספרדי חיו"ד סי' י"ט שהאריך בזה והעלה לדינא דעצם הגלגולת דמי בזה לשאר עצמות דאינו מעכב כלום מלפלוט הדם ולהבליע בהבשר שאצלו עיי"ש לדרכו:

(כב) ושאר עצמות שיש בהן מוח. אבל אותן שאין בהם מוח א"צ מליחה כלל ומה"ט פשוט הוא דאם נפל עצם שאין בו מוח לתבשיל א"צ לשער בששים נגדו (כדין בשר שנתבשל בלא מליחה) כיון דאין בעצמות שום דם. מנח"י כלל ט"ו ס"ק כ"ג. וכ"כ בחמודי דניאל הלכ' תערובות הא' אות ט"ו ועיי"ש עוד בסי' מ"א ועי' בשו"ת מור ואהלות באוהל ים המלח סי' י"ב מה שהאריך בענין זה והביא ג"כ מדברי הש"ך והפת"ש דמשמע מדבריהם כן אך כתב דבאמת אין לזה מקור בדברי הראשונים דבעצם אין בו דם וא"צ מליחה עיי"ש אריכות:

(כג) צריכין מליחה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאם נתבשל בלא מליחה אסור דמחזיקינן דם במוח שבעצמות ועי' בשו"ת רבינו חיים כהן ז"ל חיו"ד סי' י"ח בעובדא שהוציאו המוח מעצם הקוליות ומלחוה בלא הדחה ראשונה ועשו מן המוח הזה פשטיד"א שקורין קוגי"ל והקוגי"ל נתבשל בקדירה עם בשר ורוטב ושאר דברים שבקדירה והי' הפ"מ ושל עני ולכבוד שבת וכ' שם דלכאורה הי' נראה לאסור הכל דכיון דכתב הש"ך דאם נתבשל המוח בלא מליחה אסור וגם כל מה שנתבשל עם המוח אסור ולפ"ז מה לי נתבשל בלא מליחה מה לי נמלח בלא הדחה קמייתא דהא התם נמי בעינן ס' בחתיכה נגד הדם שעליו והיכא שאין ס' בחתיכה אמרינן חנ"נ וצריכין ס' כנגד החתיכה כולה ואם אין ס' כל הקדירה וכל מה שנתבשל עמה אסור אמנם לדינא נראה דאין להחמיר בזה דיש לחלק בין מוח ובין בשר דאע"ג דכ' הש"ך והפר"ח דמחזיקינן דם במוח מ"מ עכ"פ לא הוי כבשר ממש שהרי חזינן שכ' הש"ך כאן דאם יש ס' אף המוח עצמו מותר אע"ג דבבשר שנתבשל בלא מליחה קיי"ל לאסור אותה חתיכה וכו' ואף שאפשר אין לדמות מוח לשומן דשומן נמוס בקדירה אבל מוח אפשר שאינו נמוס בקדירה כמו שומן מ"מ לענין דינא י"ל כיון דבמוח לא שייך הטעם דהדחה קמייתא כדי שיתרכך וכן לא שייך הטעם דדם קרוש על פניו כי הדם לא נקרש ע"פ כלל כיון שהוא רך ולח יותר משומן בהמה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א בסוף סימן זה מ"ש בענין זה וסיים בצ"ע בנמלח בדיעבד בלא הדחה קמייתא ובפיה"ק ס"ק ט"ז כ' לדינא דנראה להתיר עיי"ש:

(כד) ומליחת העצם מועיל למוח. עי' בחמודי דניאל הלכ' מליחה אות י"א ומבואר מדבריו דזה דוקא כשהעצם הוא בתוך הבשר ואף אם קלפו ממנו הבשר מ"מ עכ"פ היא עוד לחה ורכה משאר כלים של עצם לכך מהני מליחה הקוליות למוח ויכול המלח להוציא הדם מהמוח דרך העצם אבל אם כבר נתייבש עצם הקוליות לא מהני כלל מליחת הקוליות להמוח וה"ז דומה לאם הי' המוח בכלי עצם דלא מהני מליחת הכלי למוח עיי"ש. (ועי' דברינו להלן סי' צ"ט ס"ק ד' וס"ק ח' וס"ק י"א):

(כה) מועיל למוח. עי' בס' משמרת שלום לעיל סי' ס"ט במ"ז ס"ק י"ג (בא"ד ב') בהגהות הגאון מבערזאן נ"י שכ' דאם הוציא המוח פעם א' מהעצם וחזרו והניחו לתוכו ומלחוהו על העצם לא מהני המליחה למוח וכן בראש אם הוציא המוח פעם א' מהראש וחזרו והניחוהו לתוכו לכ"ע לא מהני המליחה על העצם אע"פ שנקבו העצם עיי"ש שוב ראיתי בס' תוספת ירושלים בקיצור הוראת איסור שבא לפניו עובדא כזו בעצם ארוך וחלול פתוח משני קצותיו במקום השבר ונטלו המוח מהעצם וחזרו ונתנו בתוכו ומלחו להעצם ואח"כ נטלו המוח ונתנו בבשר הנחתך דק דק שקורין קניידעל"ך או קוילע"ן והורה דבכה"ג שנטלו המוח מהעצם לא מהני מליחת העצם והי' צריך מליחה בפ"ע אמנם בעובדא כזו כיון שכבר מעורב בהבשר וא"א למלוח שנית יש תקנה לצלות הקוילע"ן עכ"ד:

(כו) מיהו לכתחלה לא ימלחנו. עפר"ח שכ' דכעת אין מחמירין בזה כלל ונתפשט המנהג למלחם אף לכתחלה עם בשר עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ח שכ' דאף אם העצם כבר פלט כל צרכו נתפשט המנהג למלחו עם בשר עיי"ש ועי' בס' בית דוד הספרדי חיו"ד סי' ט' שמבואר מדבריו דאם העצם אינו נקוב ואינו נשבר יש להחמיר ועיי''ש עוד מ"ש לענין דיעבד שנשאל בעצם שיש בו מוח שנמלח שלם בלא נקובה ושבורה ושהה שיעור מליחה כראוי והודח ואח"כ נמלח שנית עם בשר שנמלח להוציא את דמו ונתבשל עם הבשר הזה וכ' דכיון דנבלע הדם בעצם כדי קליפה בשעת מליחה ממילא דכשבשלו אח"כ נבלע הדם שבקליפת העצם בהמוח ובכל הבשר וצריך ס' בכל התבשיל נגד הכדי קליפה של העצם אך בדיעבד יש להקל בזה ולסמוך על המ"ד דבכ"מ שצריך קליפה אם לא קלפוהו ובשלו כך מותר ועוד יש לצרף לזה די"ל דלהבליע הדם בדבר אחר העצם מעכב דהעצם קשה ואין כח בהמלח להבליע בו עיי"ש ועי' בספר ערך השלחן אות ג' שהביאו והתפלא עליו ודעתו להחמיר דהא אנן חזינן דלהפליט קשה יותר מלבלוע דחזינן בהא דקיי"ל דאין מליחה לכלים להפליט אבל להבליע יש מליחה גם לכלים וא"כ הכא דחזינן דהמלח מפליט הדם דרך העצם כ"ש שהוא מבליע ע"כ אם בשלו כך בלא מליחה אח"כ אסור כדין בשר עיי"ש ועי' בשו"ת אוהל יצחק הספרדי חיו"ד סי' ד' מה שהאריך בענין זה ומ"ש ע"ד הרב בית דוד בזה ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש:

(כז) לא ימליחנו עם שאר בשר. עבאה"ט ועשפ"ד סק"ט שנסתפק בעצמות סתומים שיש בהם מוח שמלחם עם בשר שפלט כל דמו וצירו אם דמי למוח הראש שכתב הש"ך להקל משום דהעצם מפסיק או שיש לחלק בין עצם הגלגולת לשאר עצמות והניח בצ"ע עיי"ש ועי' ביד יהודה שם מה שכתב בזה ולדינא כתב שיש להחמיר דלכ"ע אמרינן בשאר עצמות דאין העצם מפסיק וחיישינן דהדם פולט דרך העצם עיי"ש ועי' בס' בית דוד שם:

(כח) שרי. עי' פרמ"ג או"ת במ"ז ריש סימן תמ"ז שכתב דפשוט דכל הגידין מלאים דם ובלא מליחה אוסרים ע"כ אע"ג דקיי"ל דאין בגה"נ בנ"ט מ"מ בנפל לכלי ראשון בלא מליחה אוסר פליטתו משום דם שיש בו עד ס' ובספיקו יש להקל כשאר ספיקא