דרכי תשובה - ג קמא

ועיין בכנפי יונה שכתב דמצד הסברה נראה דכל זה הוא בשמונח הרגל לאורכו או שעומד זקוף וטלפו למטה אבל אם עומד זקוף וטלפו למעלה י"ל דשרי כי הדם יורד למטה ואין בכלל נמלח בכשא"מ אלא כמו אם מכסה הבשר למעלה בכשא"מ דכשר בודאי אמנם לדינא כ' שיש לאסור מטעם אחר כיון שאינו מליח מכל צד דהטלפים מפסיקין בין המלח ובין הבשר ולא דמי לשאר עצמות שאינם יבשים כ"כ משא"כ טלפים שהם יבשים בתכלית היובש מבחוץ ואין המליחה מועיל לאפוקי אם חתך מקצר הטלף עד שנפתח ונראה הבשר שמתפשט המלח לפנים לאותו הבשר שבתוך המנעול דרך אותו נקב עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ד' ובפיה"ק ס"ק ה' שהשיג עליו והעלה דכל שעומד זקוף וטלפיו למעלה אין להחמיר כיון שדרך הדם לירד למטה והרי הוא פתוח הרבה למטה ואין לאסור אלא אם עומדים על טלפיהן או שמונחים לרחבן עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת טוטו"ד תליתאי סוף סי' ק"כ שדעתו להחמיר גם אם עומדין והטלפים הם למעלה עיי"ש:

סעיף ג (יב) וקורע הקרום ומלחו. ולא סגי בהוצאות המוח לבד אם אינו קורע הקרום מפני החוטין שצריך חתיכה למליחה ואם מלח בלא קריעת הקרום צריך קליפה כדלעיל סי' ס"ה. מזמור לדוד (להרב מהרד"פ ז"ל). וסיים וזהו אינו אלא חומרא בעלמא וכו' דמדינא כבולעו כך פולטו עכ"ל ועי' בס' הליכות עולם בנתיבות ההוראה שכ' שדין זה תלוי בפלוגתת מהר"י ן' חביב והב"י דלמהר"י ן' חביב אסור המוח אפי' בדיעבד ולדעת הב"י המוח מותר אבל הקרום גם להב"י אסור עיי"ש:

(יג) ינקוב העצם כנגד הקרום. עי' כו"פ שכתב דכיון דבנחיריים העצם פתוח ע"כ אם תוחב קוץ או ברזל בנחיריו לנקוב הקרום שם מהני אף שלא ניקב העצם דכיון דשם אין העצם מקיף הו"ל כמנקב העצם והקרום עיי"ש והביאו בשפ"ד סוף סק"ה ובחוו"ד לדינא ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ה שהתפלא עליהם והעלה לדינא דבע"כ בדוקא נקטו לנקוב העצם כנגד הקרום משום דידוע הוא דאצל הנחירים לא העצם לבד פתוח אלא גם הקרום פתוח שם בתולדה וא"כ אף אם תוחב שם ברזל או עץ אינו מנקב הקרום בזה ואף אם נימא דאינו פתוח שם אלא קרים העליון ולא התחתון ג"כ לא מהני דבמליחה בעינן נקיבת ב' קרומים. כמבואר לעיל סי' ס"ח סעיף ח' ע"כ נקטו בדוקא ינקוב העצם כנגד הקרום היינו במקום שהקרום סתום שם וינקום גם הקרום עיי"ש:

(יד) העצם כנגד הקרום. עי' בס' תוספת ירושלים בקיצור הוראת איסור שכ' דאפי' בחתך הראש לשנים (כדלעיל סעיף א') רק שמקצת העצם מה שכנגד המוח נשאר שלם ואף שהמלח בפנים יכול להגיע בכל צדדיו לא מהני עד שינקוב העצם והקרום עיי"ש:

(טו) ויניח הנקב למטה. לאו דוקא למטה אלא אפי' אם מניחי על הצדדין באופן שיוכל הדם לזוב חוצה שרי כנה"ג בהגהות ב"י אות ט' ואות י"ב. ועי' בשו"ת שארית הפליטה הנספח לתשובה מעט מים סי' ט"ו באמצע התשו' מ"ש בזה באריכות:

(טז) כיצד נוהגין לכתחלה. עבאה"ט מ"ש דנוהגין לכתחלה ליטול המוח וגם לחתכו שתי וערב ועי' במחזיק ברכה אות ב' שכ' בשם זקינו מהר"א אזולאי ז"ל דאם חתכו לשנים וגם חתך המות לשנים ומלחם ולא נתן החתך למטה י"ל דשרי בדיעבד וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' במנח"י כלל ט"ו ס"ק ל"ו שכ' בפשיטות דאף אם לא הסיר המוח כל שקרעו שתי או ערב מותר בדיעבד אף שלא הניח מקום החתך למטה דאף שיש בכל צד חצי עיגול מהגלגולת וי"ל דהוי כנמלח המוח בתוך כשא"מ אפ"ה אין לחוש בדיעבד דהו"ל כמו שאר בשר שיש לו בית קיבל דמותר בדיעבד עיי"ש ועי' ביד יהודה לעיל סי' ס"ח בפיה"א סק"ה מ"ש בדברי המנח"י בזה ולדינא העלה דאף בחתך לשנים בע"כ צריך להניחו באופן שלא יתקבץ הציר בעצם הקדירה ואם לא הניחו באופן שלא יתקבץ הציר בעצם הקדירה צ"ע אם יש להתיר בדיעבד עיי"ש ועי' בשו"ת שארית הפלטה הנ"ל שם שכ' דמלשון הרמ"א כאן ולעיל סי' ס"ח סעיף ד' משמע דלא קאסר בדיעבד אלא כשנמלח הראש שלם בלי נקובת העצם אבל כל שניקב העצה והקרום אפי' לא הניח מקום החתך למטה אינו אוסר בדיעבד אמנם מדברי הש"ך לעיל סי' ס"ח מבואר דלא שרי בדיעבד אלא אם הניח מקום החתך למטה אבל אם לא הניח מקום החתך למטה הו"ל כלא ניקב כלל ואוסר אף בדיעבד ועיי"ש במה שפלפל בזה ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש באריכות:

(יז) הקרום והמוח אסורים וכו'. עבאה"ט ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קמ"ו בעובדא שנמלח ראש של עוף בלא חתיכה ובלא נקיבת העצם ואח"כ מלגו אותם בחמין מכלי ראשון ששפכו עליו ועל שאר בשר ולא היה בין הכל ס' כנגד המוח והקרום וכתב דלכאורה היה נראה להתיר כיון דעירוי איני מבליע ומפליט רק כדי קליפה לדעת רוב פוסקים וא"כ כאן הוי העצם של גוף המוח והראש במקום קליפה וגם עור של הראש הוי במקום קליפה והיה נראה להתיר הכל רק הראש לבדו נאסר אמנם לדינא כתב דשלא בהפ"מ יש לאסור הכל דכיון דקיי"ל דכלים שתשמישן ע"י עיריות הרבה מבליע בכלו לכ"ע וכמ"ש הט"ז להלן סי' צ"ה ס"ק י"ב ולפ"ז בע"כ צריך לומר דהא דקיי"ל דעירוי אינו מבשל רק כדי קליפה הוא רק אם נשפך קילוח אחת ונפסק תיכף אבל אם שופכין הרבה חמין על בשר וכיוצא בודאי בולע בכלו דמה לי אם שפכו הרבה עיריות בזה אחר זה או שפכו יחד הרבה כשיעור שיש כמה עיריות לכן דין הבשר עם הראש כדין נתבשל עם הראש וצריך ס' נגד כל הראש ואם לאו הכל אסור אך במקום הפ"מ אפשר לצדד להקל כסתימות לשון הפוסקים דכל עירוי אינו אוסר רק כדי קליפה עיי"ש. (ועי' בדברינו להלן סי' צ"ה ס"ק ס"ב):

(יח) אסורים. עבאה"ט ועי' בש"ע הרב גור אריה הלוי סק"ב שכ' וז"ל כתב בת"ח וכו' דתרנגולת שנתבשלה עם ראשה שמחובר עם גופה שאם היה ששים בעוף כנגד דם המוח (פי' כנגד כל המוח וקרומו וכו') אף הראש שרי ודלא כהגהות ש"ד שכתב להשליך הראש מיהו אם אין ששים כנ"ל אם היה הראש דבוק בעוף הראש נעשה חתיכה נבילה וצריך ס' מן העוף כנגד כל הראש ואף אי איכא ס' הראש אסור וכו' ולי נראה שאם הראש היה דבוק לחתיכה אז בעינן ס' כנגד החתיכה מידי דהוי חלב בסי' שאח"ז עכ"ל אמנם במה דפשיטא ליה לדמות ראש ללב לומר בו דין איסור דבוק כמו בלב צ"ע לפענ"ד כי דבריו הם נגד דברי הת"ח עצמו שכ' בכלל כ"ז דין ו' דלא דמי ראש ללב ואין להחמיר בראש כ"כ כמו בלב עיי"ש א"כ מסתבר דגם לענין איסור דבוק אין להחמיר בראש כ"כ כמו בלב איברא כי בפלתי לעיל סוף סי' ס"ח ובכרתי סק"ה כ' דבדין זה דעוף שנתבשל עם הראש יש בלא"ה צד להקל ע"פ דברי הר' קלונימוס עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות ח' שכ' בשם תשו' מהר"י זיין כת"י וז"ל ראש בהמה שנמלחה שלימה ולא ניקב המוח ונתבשלה שלימה אם יש ס' בתבשיל מותר ואם אין ס' דיינו שנאסור המוח והשאר מותר עכ"ל ועי' ביד אפרים שהביאו וסיים דמה שמשמע מדבריו להתיר המוח עצמו ביש ס' ליתא ולא דמי לדין מוח שבעצמות דמוח שבראש אנו מחזיקין בו דם וכמ"ש המנח"י ובשפ"ד סק"ט עיי"ש ועי' בשו"ת זרע אמת חלק ג' סי' צ' בראש עוף שנמלח בלי חתיכה ואח"כ טיגנוה בשומן במחבת עם שאר בשר כשר הרבה אבל לא היה מכוסה מכל וכל בשומן וכו' וכ' שיש להתיר התערובות מכח ס"ס דשמא קיי"ל כר' אפרים דלא אמרינן חנ"נ בשאר אסורים ושמא קיי"ל כר"י ודעימיה דס"ל דכשמקצת החתיכה תוך הרוטב לא אמרינן חנ"נ אפי' בבב"ח ואע"פ דבאיסור דבוק מחמיר הרב גם בשאר איסורין וכו' מ"מ בנ"ד אין לנו להחמיר כ"כ לאסור התערובות ובפרט שכבר נתבשל והו"ל דם שבשלו וכו' עיי"ש ולפמש"ל יש כאן בלא"ה צד להקל ע"פ ה"ר קלונימום וכמ"ש הכו"פ:

(יט) ושאר הראש מותר. עי' בהגהות חכמת שלמה שכ' דנראה דעכ"פ העצם לבדו אסור כדין מולח בשר בכשא"מ דהכלי נאסר כיון שנבלע