דרכי תשובה - ג קמ

יען כי הט"ז כתב בסי' צ"ח ס"ק כ"ד די"א דדם הוי עיקרו דאורייתא ולא אמרינן ספק דרבנן לקולא ע"כ צ"ע בכל זה עיי"ש:

סעיף א (א) הראש. פשיט הוא שהלשון הוא אבר אחר ואינו בכלל הראש לענין זה ולא מהני ליה מליחת הראש וצריך למלחו בפ"ע. יד יהודה בפיה"ק סק"א:

(ב) חותכו לשנים. עי' בס' תוספות ירושלים בקיצור הוראות איסור שכ' דהכא בע"כ לא מיירי כלל מדין המוח דאפי' אם נקבו העצם נגד הקרום והוציא משם המוח לגמרי לא יצא בזה עד שיחתוך הראש לשנים דוקא עיי"ש (וע"ל ס"ק י"ד):

(ג) לשנים. עפת"ש ועי' במחזיק ברכה אות א' שהביא ג"כ דברי הבית יעקב בזה ולדינא כ' ג"כ כמשמעות האחרונים דבדיעבד שרי עיי"ש ועי' כרתי סק"ב שכ' שהחלל שבאמצע אינו מזיק הואיל ואינו מגולה לאויר דדוקא כשהוא מגולה לאויר הואיל והאויר מקרר החתיכה ומונע כח חום המלח שבצד הב' להפליט משא"כ כשהוא שלם סביביו עיי"ש ועי' במ"ז סק"ג ועי' ביד יהודה לעיל סי' ס"ט בפיה"א ס"ק כ"ו מ"ש בדברי הבית יעקב מזה ועיי"ש עוד בס"ק כ' ובפיה"ק ס"ק ל"א מ"ש בענין זה לדינא:

(ד) לצד פנים. עבאה"ט ועשפ"ד סק"א שכ' דר"ל דעיקר המליחה בפנים הוא על המוח אלא שאין צריך להוציא המוח אלא מלחו כשהוא מונח כך בעצם הגלגולת עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ב ובפיה"ק סק"ב מ"ש בדברי הפרמ"ג בזה ולדינא העלה דאם חתך הראש לשנים לא סגי במה שמולח בפנים כשהוא מונח בעצם הגלגולת אלא כשהוציא המוח ומלח הראש עצמו בפנים אז דינו כשאר בשר שלא נמלח אלא מצד א' אבל אם לא הוציא המוח ומלח כך אז מליחת צד השני מעכב אף בדיעבד עיי"ש:

(ה) וחוזר ומולח על השיער. עש"ך ס"ק ב' שכ' דהיינו משום דלכתחלה צריך למלוח מב' צדדין ור"ל לדעת המחבר אבל לדידן אף בדיעבד אסור באין הפ"מ אם לא מלח ג"כ על השיער. שפ"ד:

סעיף ב (ו) הטלפים. עי' בבית הילל לעיל סי' ס"ח סק"ב שכתב דכ"ז הוא בבהמה אבל באווז או בשאר עופות לא שייך זה ואף דעכשיו נוהגין העולם להחמיר לחתוך גם הצפרנים שקורין נעגי"ל של העופות מ"מ אין זה מדינא דבדיעבד אף אם נמלחו כך בלא נטילת הצפרנים אין להחמיר עיי"ש וכ"כ בסלת למנחה כלל ט"ו דין ט"ו ובלחם הפנים סי' ס"ח ס"ק י"ב ובל"י שם ס"ק ז' עיי"ש:

(ז) מחתך אותם מעט למטה ומולח. עש"ך שכתב דאל"כ הוי כמולח בכלי שאינו מנוקב ועי' בתשו' שבס' ישועות חיים סוף סי' ק"ה שכ' דפשוט הוא דמפני ההדחה שקודם המליחה א"צ להסירם או לחתוך ולא צריך לחתכם רק מחמת המליחה ולפ"ז פשוט הוא דלענין הדחה שמדיח הבשר בתוך ג"י סגי במה שמדיחו על עצם הטלפים אף שלא נחתך הטלפים כלל עיי"ש לדרכו:

(ח) ומולח. עבאה"ט מ"ש מהמהרש"ל דעדיף טפי להיות המליחה אחר החריכה אע"פ שאין המנהג כן ועמ"ז סק"ב שכ' הטעם דאין נוהגין כן משום דאין אנו בקיאין לחרוך שלא יבלע הדם בו וסיים דמ"מ עכ"פ ע"ג קש כמו שחורכין העופות ודאי היה ראוי לחרוך תחלה השיער ואח"כ למלוח דלא שייך חשש הנ"ל וסיים דמ"מ גם באופן זה אין נוהגין לחרוך והטעם כיון דאין השיער מעכב בדיעבד עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק סק"ו שכ' שכן נתפשט המנהג ברגלי בהמות למלוח קודם החריכה ולא דמי לעופות שנוהגין לחרוך קודם מליחה עיי"ש:

(ט) ויניח מקום החתך למטה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך ועי' בחמודי דניאל הלכות מליחה סי' נ"ד בעובדא שנחתכו הטלפים רק שנמלחו בכלי שא"מ ועמדו על טלפיהן על מקום שנחתכו וכ' די"ל דאפי' להמקילין בלא חתך הטלפים ועמדו על טלפיהן דלא אסור רק מה שבתוך הטלפים אבל מה שלמעלה מן הטלפים מותר זה דוקא התם משום דבלא"ה יש רוב פוסקים דס"ל דאין הטלפים מעכבים את הדם מלצאת אבל במולח בכשא"מ י"ל דלכ"ע אסור גם מה שלמעלה מן הטלפים וכדין שאר בשר שנמלח בכשא"מ אכן אם לא היה בכשא"מ ממש רק שעמדו כך על הקרקע בודאי אין לאסור רק מה שבתוך המנעול אבל מה שלמעלה מן המנעול מותר עיי"ש ועי' מזה בהגהות הפרמ"ג להגאון מהרש"ק ז"ל לעיל סי' ס"ח בשפ"ד ס"ק י"ח ובחכמת שלמה שם סעיף ח' ובספרו שו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ק"ב שנסתפק באם מלחו הרגל וקצצו ראשי הטלפים והעמידוהו ע"ג הקרקע והקרקע היה מכוסה בנסרים וגם לא היה מקום מדרון באופן דהוי ככלי שא"מ אם יש לאסור הרגל מכח נמלח בכשא"מ (וכ' דזה פשוט הוא דאם הרגל מונח לאורכו דודאי אסור דהוי נמלח בכשא"מ כי קא מבעיא לי בעמדו על הטלפים) מי נימא כיון שהטלפים נחתכו ראשיהם המה נחשבים ככלי מנוקב וכבשר שנמלח בכלי מנוקב כדת רק שהעמיד הכלי מנוקב על הארץ דשרי בדיעבד כמבואר לעיל סי' ס"ט דנהי דלכתחלה אסור להעמיד הכלי מנוקב על הארץ מ"מ בדיעבד שרי כן ה"נ בנ"ד שהטלפים המה ככלי מנוקב כיון שאין הדם יכול להתקבץ בהם רק יוצא לחוץ תיכף והמה מפסיקים בין בשר הרגל להארץ ולכאורה יש להכשיר הרגל או נימא לאידך גיסא דלקולא לא נחשבו הטלפים ככלי מנוקב רק כגוף הרגל עצמו והוי כנמלח בכשא"מ כיון שלא היה במקום מדרון והדם מתקבץ תחת הרגל וסיים בצ"ע לדינא אך כ' דלכ"ע אין להחמיר בזה ולאסור רק מה שבתוך הטלפים ולא יותר עיי"ש:

(י) מקום החתך למטה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאם לא יעשה כן הוי כמולח בכשא"מ ועי' מנח"י כלל ט"ו ס"ק ל"א שכ' דאפי' נחתכו הטלפים למטה אם לא הניח מקום החתך למטה י"ל דאף בדיעבד אסור והניח בצ"ע למעשה עיי"ש והביאו בחידושי הגרעק"א לעיל סי' ס"א סעיף ח' עיי"ש ועי' באורח מישור ס"ק שמדחה דברי המנח"י בזה וסיים בצ"ע לדינא ועי' בחמודי דניאל בהלכות מליחה אות ב' שהתפלא ג"כ על המנח"י למה החמיר כ"כ כיון דמעיקר הדין אפי' אם לא חתך הטלפים כלל לדעת המחבר מותר בדיעבד כמש"ל סי' ס"ח סעיף ח' ואף דהרמ"א מביא דעת הי"א להחמיר הנה די לן אם נחמיר בלא נחתך כלל אבל להוסיף לאסור גם אם נחתכו רק שלא הניח על מקום החתך מנא לן עיי"ש:

(יא) סימן ס"ח. עבאה"ט מ"ש דבדיעבד אם לא חתך אותן למטה אסור מה שבתוך הטלפים ועי' בס' ויקרא יהושע חיו"ד הלכות מליחה סי' ג' מ"ש בזה והעלה להקל בדיעבד אפי' בהפסד מיעוט דבכה"ג יש לצרף דעת הראב"ד דבמה דנפיק מיניה משערין ולפ"ז יש להתיר אפי' מה שבתוך הקליפה כדין חתיכה שנתבשלה בלא מליחה דאי איכא ס' אף אותה חתיכה מותרת עיי"ש ועיין בשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים סי' רע"ו שכ' ג"כ להקל בזה בדיעבד וכדעת זקיני הלבוש עיין שם ועי' בדברינו לעיל סימן ס"ח (סעיף קטן א') מ"ש בזה: