דרכי תשובה - ג קלט

נכנס שם הדם המעורב במים וא"א להדיח שם וזה גרע מאית בי' פילי דבפילי אפשר להדיח משא"כ בזה אפ"ה מותר ואפי' להסוברים להלן סוף סי' צ"א דבחי ואית בי' פילי אסור אף בצוננים אפ"ה בזה גם הם מודים שאין להחמיר דכיון שהדם מעורב עם מים משריק שריק ואינו מסתבך כשאר איסורים ואף אם נכנס דרך הפילי כשם שנכנס דרך הנקבים כן יוצא ג"כ ע"י הדחה שנכנסו המים בתוך הפילי והנקבים ומוציאין את הדם עיי"ש:

(פו) עם מים. עפת"ש מ"ש לענין אם נפל בשר לתוך מים שנתאדמו מחמת שהדיחו בו בשר קודם מליחה ועי' בס' מנחת פתים שעמד על המחקר אם אין שם בהכלי רק מעט מים אדומים כאלו באופן שאין המים מכסים כל החתיכה רק חצי' דבכה"ג נראה דאפי' אין שם ציר כלל אסור מטעם כשא"מ דלא שייך דהמים מבטלין כח המליחה דהא עכ"פ נשאר מלוח מצד א' וקיי"ל דנמלח מצד א' מהני בדיעבד במקום הפ"מ וכ"ש דלהחמיר מקרי מלוח וכו' והביא מדברי היד יהודה לעיל סי' ס"ט סעי' קטן פ"ז שכ' דגם בנמלח בצד א' בכשא"מ והצד המלוח הוא למעלה והצד שלא נמלח הוא למטה אין לאסור רק מה שמונח בתוך הציר עיי"ש ולדבריו ממילא דבנ"ד יש להתיר הכל וסיים בצ"ע עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת טוטו"ד קמא סי' קי"ב שנשאל בעובדא כזו בבשר שנפל תוך שיעור מליחה למי שרייה הראשונה שבכלי שאינו מנוקב שמעורב בו דם והי' מקצת החתיכה תוך מי השרייה ומקצתו למעלה מן המים וכ' שם דאפי' להמ"ד דס"ל דבשר שנפל בתוך שיעור מליחה לכשא"מ אפי' מה שחוץ לציר אסור מ"מ בזה מודה שאין לאסור כלל כיון שהדם שבתוך הכלי הוא מעורב במים וכשנפל שם הבשר נפסק כח המלח באותו חלק שמונח במי ההדחה ואף שלמעלה לא נפסק עדיין כח המלח מ"מ דינו כשני חתיכות מונחים זה ע"ג זה והעליונה נמלחה ולא התחתונה דהעליונה ודאי מותרת והתחתונה אם לא נכבשה למטה בציר ג"כ מותרת עיי"ש באריכות:

(פז) מים. ועי' בשו"ת צמח צדק סי' ל' באמצע התשו' שכ' שם אגב אורחי' דפשיטא דה"ה אם הוא מעורב עם מי פירות דגם מי פירות מבטלין כח המלח דהא מותר להדיח הבשר במי פירות עיי"ש והביאו במנח"י כלל ז' ס"ק י"ג והביא מדברי הפוסקים דדוקא במעורב עם דבר הצלול לגמרי אבל במעורב עם דבר שיש בו עביות כגון כמכא כיון שהוא עב ונדבק אע"פ שהוא דבר הנשפך אינו מבטל כח הרתיחות עיי"ש ועי' מזה ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל'. ועי' עוד בדברינו לעיל (ס"ק פ"ד מ"ש בזה):

(פז) מים. עפת"ש מ"ש מהת"ח בבשר שנפל במים שהדיחו בהם בשר קודם מליחה ועי' בחמודי דניאל הלכ' מליחה סי' מ"ו שעמד על המחקר במים של הדחה הראשונה שנפל לתבשיל כמה חלקים יש דם בהמים וכ' דלכאורה לפמש"ל סי' ס"ט סעי' ט' ברמ"א דהחתיכה הוא שלשים נגד דם ומלח שעליו ה"נ אם יש בהתבשיל ב"פ כ"כ כמו החתיכה שהיה נשרה בהמים הללו בודאי יש שם בהתבשיל ס' נגד הדם שיש בהמים ואדרבא לפי הסברה מסתבר שיותר הוא הדם ומלח שעל הבשר לאחר המליחה מדם בעין שעל החתיכה קודם מליחה. אמנם י"ל עוד דאין ליתן שיעור לדבר וכמו שהשיגו האחרונים על הרמ"א וכתב בנתבשל בלא הדחה אחרונה דאין ליתן שיעור לדבר (ועי' בדברינו לעיל סימן ס"ט סעיף קטן קמ"ב) אבל בסוף דבריו סיים דאפי' להחולקים שם מודים כאן דלענין הדם שע"פ הבשר קודם מליחה אין חילוק בין חתיכה עבה או דקה דלעולם הוא בשוה דם קרוש על פניה וכל שיש בהתבשיל ב"פ כמו הבשר מותר ואם יש במים עצמם ב"פ כמו הבשר לא נאסרו אך כיון שניכר האדמימות אין להתיר המים כלל וכל זמן שניכר האדמימות במי ההדחה אסורים הם עיי"ש ועי' בשפ"ד לעיל סי' ס"ט ס"ק נ"א שכ' כן בהחלט בפשיטות דלעולם יש בהחתיכה שלשים נגד דם בעין שעליו עיי"ש לדרכו והיינו כדברי הרב חמודי דניאל הנזכר:

(פח) אפילו מועטים. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דעכ"פ בעינן שיהיה המים מרובין מהציר ר"ל ואף דל בעינן כפל אבל עכ"פ מרובין משל ציר בעינן. שפ"ד ס"ק נ'. וע"ל סי' קכ"ב סעיף ג' בהגה. ועי' בחידושי הרז"ה ובמחצית השקל מ"ש בזה. ועי' בחמודי דניאל הלכ' מליחה סוף אות כ"ב בעובדא שהודחו בשר לאחר המליחה רק פ"א לתוך כלי באופן שלא היה כ"כ הרבה לפי ערך הדם והציר והמלח ולא היה רק לערך רוב מים ונשרה בשר בתוך המים הללו פחות מעל"ע וכ' דאף דבציר סגי גם ביש רק רוב מים וא"כ כאן בודאי מן הסתם היה המים מרובין מהמלח והדם וא"כ לא נעשה כבוש כשיעור שיתנו על האור וצריך מעל"ע אך בזה י"ל כיון שיש מלח בעין אפשר דלא מהני מה שיש רק רוב מים ובעינן יותר וסיים בצ"ע עיי"ש:

(פט) מועטים. עי' במנחת יעקב כלל י"ד ס"ק י"ג שכ' מהאו"ה דאם היה רק מעט מים בציר ונפל הציר על התתיכה צריכין בחתיכה ס' נגד המעט מים דכל זמן דליכא רוב מים המים נ"נ עיי"ש:

(צ) מועטים. עי' בחמודי דניאל שם אות ג' שכ' דאם יש ספק אם היה המים מר בים או הציר ואח"כ נפל שם בשר יש להתיר דציר דרבנן הוא וספיקא דרבנן לקולא עיי"ש:

(צא) מועטים. עפת"ש מ"ש מהמ"א באו"ח ותשו' פרי תבואה ועי' במ"א שם שכ' לדינא דהכל לפי ראות עיני המורה עיי"ש והביאו בהגהות תוספת שבת לדינא ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ל ובפיה"ק ס"ק נ"ז מ"ש בדברי המ"א בזה ולדינא העלה שיש חילוק בין מים לשאר משקין דבשאר משקין כל שאין ראוי לשתותם מחמת המלח הוי רותח אבל מים אינם רותח אלא ברוב מלח עיי"ש:

(צב) לא חשוב עוד רותח. עבאה"ט בקיצור דינים שבסוף סי' זה ועי' בהגהת חכמת שלמה שכתב דנראה דאם מלח בשר ששהה כשיעור מליחה והודח עם בשר שנמלח עתה ולא נודע באיזה אופן מונחים יש הקל בהפ"מ ולכבוד שבת ע"י קליפה מכמה טעמים ואם אינו יודע מקום נגיעתו יש להקל אף בלא קליפה דיש ס' נגד מקום הקליפה כיון דלא הוי רק מדרבנן יש לתלות שלא נגע רק במקום א' ולא בעי קליפה רק בצד א' ובטול ליה הך צד בס' וברוב ומ"מ אין להקל בזה רק בהפ"מ וכבוד שבת וכדומה אבל בלא"ה אין להקל עיי"ש (יעי' מזה בדברינו לעיל סי' ס"ט ס"ק ש"ח):

(צג) ואינה אוסר. עי' בחמודי דניאל הלכ' מליחה אות כ"ג בעובדא שנפל צלי רותח לתוך מי הדחה אחרונה וכ' דזה פשוט שהמים הם אסורים דאע"פ שהדם ומלח וציר מעורב במי הדחה ובטל כח הציר אבל עכ"פ המים עצמם אסורים עד שיהיה בו כפלים כהבשר דהא קיי"ל בסי' ס"ט סעיף ט' כרמ"א דהבשר היא שלשים כמו המלח וצריך עוד שלשים וא"כ אם אין במי הדחה כפלים כהבשר נאסרו המים שהמלח נמס לתוכה וגם לחלוחית דם שעל הבשר מתערב בתוכה וא"כ נהי דמשים דבר חריף אין לחוש בזה שיבלע הדם ומלח בבשר דהא קיי"ל לעיל סי' ס"ט סעיף ח דמים מבטלין כח המלח אבל עכ"פ לא גרע מהא דלהלן סי' צ"א סעיף ז' דצלי רותח שנפל למליח אפי' נאכל מחמת מלחו בעי קליפה וכל זה בנפל הבשר לתוך המים לאחר שכבר היה זמן שימס המלח בתוך המים אך אם נפל תיכף כשהדיחו דעדיין לא נמס המלח אפשר דלא נאסר הבשר אפי' כדי קליפה כיון דלא נתערב המלח בהמים והמלח אינו יכול ליתן טעם תיכף בהמים ומכ"ש בנידון זה שהדיחו הבשר בעוד שהיה עומד הכלי מנוקב על הכלי שאינו מנוקב (שקיבל בתוכו המים) והכלי מנוקב עשוי משרביטים ארוגים וכדומה שאין המלח בעין יכול לעבור בין הנקבים ולא עבר שרק המים עם לחלוחית הציר וכנגד הלחלוחית לבד בודאי שיש במים ששים כנגדו ומכ"ש אם הדיחו ג"פ דלכאורה בהדחה ג"פ בודאי יש הרבה מים ויש בודאי ששים ואפי' יש ספק אם יש ששים יש להקל דדם שמלחו דרבנן. אמנם