דרכי תשובה - ג יג

שכתב דה"ה אם מכרן וקיבל הדמים א"צ ליתן הדמים לכהן עיין שם ולפמש"ל (ס"ק ס"ג) חילוק יש דאם מכר מחמת שלא הי' שם כהן והי' מוכרח מן הדין להעלות המתנות בדמים ולהמתין עד שיבא כהן בזה הוא חייב בהדמים כיון דהדמים באו לידו בתורת הלואה אכן אם הי' שם כהן והוא מכרן וקיבל דמן והיינו שגזל המתנות ומכרן ולקח לעצמו הדמים בזה פטור מלשלם בדיני אדם:

(צו) או הפסירן פטור. ודוקא כשכבר אכלן או הפסידן אבל אם הם עדיין בעין ב"ד כופין אותו משום מצות הפרשה. ט"ז ס"ק י"ז. ועי' בס' יריעות שלמה אות ד' שכ' דמ"מ בצבי שבא על התיישה דלהלן סעי' י"ח דחייב בחצי מתנות אם אכל חצי המתנות או הפסידן חייב ליתן לכהן חצי מתנות הב' שנשארו עדיין בעין דאע"ג דכבר הפסיד חצי מתנות אפ"ה כיון דעכ"פ נשאר החצי השני לא מפטר מהחצי הב' שנשאר עיי"ש:

(צז) פטור מדיני אדם. עי' בשו"ת מהרי"ט חלק אה"ע סי' כ"א ובקצות החושן סי' רמ"ו ועי' בספר דברי יוסף סי' תכ"ז מה שכתב על דברי המהרי"ט והקצה"ח בזה:

(צח) מדיני אדם. עבאה"ט מה שכתב משום דהוי ממון שאין לו תובעים ועיין בשו"ת משאת משה הספרדי חלק ב' באו"ח סי' ד' ועי' במ"ז סקי"ז ושפ"ד סק"י שכ' מהב"י דר"ל אפי' אין שם בעיר אלא כהן א' או ע"ה וחבר לא מקרי ממון שיש לו תובעים דיכול הבעה"ב לומר אמתין עד שיהי' כהן אחר או אשום דמיהן ואתן לכהן הבא אח"כ עיי"ש ועי' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק) סעי' ל"א שכ' דפשוט הוא דאפי' הי' כהן זה ממכיריו מ"מ יכול לומר עתה לא הי' רצוני ליתנם לך ופטור מדיני אדם וכ' דמ"מ יש לעיין בענין זה מה יהי' אם הי' לו כהן המכירו שרגיל ליתן לו תמיד וכהן זה זוכה לישראל ת"ח כמש"ל בסעי' הקודם דבזה י"ל דחייב גם בדיני אדם כיון שאנו חושבין אותו כזוכה וכ' שיש להתיישב עוד בדין זה וצ"ע לדינא עיי"ש:

(צט) אדם. עי' בשו"ת מעשה אברהם הספרדי חיו"ד סי' כ"ה שהוכיח מש"ס חולין דף קל"א ורש"י ותוס' שם דהיכא דמשתרשי' לי' והרויח ממון כמה שאכל חייב לשלם גם בדיני אדם והביא מדברי התוס' שם בד"ה שאני התה שכתב דמשום הכי פטור באכל המתנות ולא אמרינן דמשתרשי לי' דלא אכל דבר אחר משום דיכול לומר דגם בזה לא משתרשי לי' דאם לא הי' אוכל המתנות הי' מתענה ועפ"ז העלה דכיון דאכל המתנות פטור רק משום דיכול לומר דאם לא הי' אוכל המתנות הי' מתענה אם אירע זאת באיש חלש שאינו יכול להתענות ודרכו לאכול בשר בכל יום אם אכל המתנות חייב לשלם במה דמשתרשי לי' בדבר שמוכרח לאכול וכן אם אכלן בשבת ויו"ט אפי' באיש בריא חייב לשלם כיון שאסור להתענות בשבת ויו"ט ושפיר משתרשי לי' ע"ש באריכות אבל במחכ"ת נעלם ממנו לפי שעה דברי הפר"ח כאן במקומו בס"ק מ"ו שכתב דלפי דעת רש"י ותוס' בסוגיא מבואר דהיכא דמשתרשי' לי' חייב לשלם בכ"מ אבל המחבר נמשך אחר דעת הרמב"ם דאם אכל או מכר המתנות אפי' היכא דמשתרשי לי' פטור עיי"ש ועי' בשו"ת זכרון יוסף חיו"ד סי' ח' ובס' ערוך השלחן הספרדי אות ל' (וע"ל ס"ק ק"ו):

(ק) אדם. עי' פר"ח ס"ק כ"ה שכתב מהרשב"א דהא דקיי"ל דהמזיק מתנות כהונה פטור לא שני לן בין הבעלים לאחרים עיי"ש (ועי' בפלתי סק"ד דר"ל דאף אם נטל אחר המתנות מבעל הבהמה והפסידן פטור עיי"ש) וכתב שם בפר"ח מיהו מסתברא דהיינו דוקא להמ"ד דס"ל טובת הנאה אינו ממון אבל להמ"ד דס"ל דטובת הנאה ממון הו"ל הבעלים תובעים והאוכלן או הפסידן חייב לשלם לבעלים מה דשויא האי טובת הנאה והבעלים יתנו הדמים לכהן עיי"ש ועי' כו"פ שם שהשיג על הפר"ת בזה וכתב דלא מיבעיא כשמשלם הגזלן להבעה"ב הטובת הנאה דא"צ הבעה"ב ליתן זה המעות לכהן אלא דיותר מזה י"ל דגם לשלם הטובת הנאה להבעה"ב פטור אפי' להמ"ד דטובת הנאה ממון וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בחגורת שמואל ס"ק ו' שהניח ג"כ להפר"ח בצ"ע בזה עיי"ש ועי' בשו"ת כנף רננה חיו"ד סי' ל"ג מ"ש בביאור דברי הפר"ח בזה דכוונתו הוא דהוי ממון שיש לו תובעין דהבעלים הוי תובעין שיעור דמי כל המתנות מגו דתובעין שויא דטובת הנאה ששוה להו מה שנותנין לכהן כל המתנות ליתנם לכהן וכו' והמזיק משלם הכל כדי שהבעלים יתנו לכהן שבזה הנתינה יש להו טובת הנאה עיי"ש באורך:

(קא) כדי לצאת ידי שמים. עפר"ח ס"ק כ"ו שכתב דהעיקר לדינא כדעת הר"ן דאף כדי לצאת י"ש אינו חייב ואין בזה אלא מדת חסידות בלבד עיי"ש ועי' כו"פ מה שהאריך בזה לדחות דברי הפר"ח והעלה דהעיקר כפסק המחבר עיי"ש וכ"כ בכנה"ג בהגהות ב"י אות י"ח ועי' מזה בס' בני חיי בהגהות הטור אות ד' ועי' בשלחן גבוה ס"ק ל"ו שכתב ג"כ שאין לסמוך על הפר"ח בזה כי יחיד הוא בענין זה שפסק כהר"ן שרוב פוסקים האחרונים קאי דלא כוותי' עיי"ש:

(קב) צריך לפרוע. ואם תפס הכהן אין מוציאין מידו ועש"ך בח"מ סי' כ"ח ס"ק ב' וסי' ע"ה ס"ק כ"ו (ובבאה"ט שם ס"ק כ"ו) ובסי' ע"ו ס"ק י"ב ובסי' קפ"ב ס"ק א' ועי' בשו"ת שבות יעקב חלק א' סי' קמ"ו ובשו"ת שמן רוקח חלק א' סי' פ' ובשו"ת בית שמואל אחרון סי' יו"ד ובאורים ותומים על חו"מ סי' כ"ח שם ובקצוה"ח ובנתיבות המשפט ובדברי משפט שם מה שפילפלו בזה ועי' בפת"ש בחו"מ שם ס"ק ו' ואכ"מ:

סעיף טז (קג) בשר והמתנות בו. וה"ה נמי אם שלח לו מתנות כהונה גרידא מותר לאכלן מטעם זה דאחזוקי אינש ברשיעי לא מחזקינן ואמרינן דמסתמא קנאן מכהן. דמה לי הן גרידא ומה לי בטבלייהו. שלחן גבוה ס"ק ל"ז:

(קד) מותר לאכלן. עט"ז שכתב משום דבודאי לקחן ממנו ועי' בשו"ת אבקת רוכל סי' ט"ז שכ' דזה דוקא מסתמא דאי אמרינן דמסתמא נתן לכהן תחלה והכהן לקח דמים בעדם אבל לא מועל אם יתן לזרים שהם יתנו לכהן פרוטה או יותר דבעינן שיתנם לכהן וכל זמן שלא יתנם לכהן אינו יכול למכרם לזרים עיי"ש. ועי' בדברינו לעיל (ס"ק נ"ג):

(קה) לאכלן עבאה"ט מ"ש אבל ודאי דאפי' אם גזלן מותר לאכלן ועפר"ח ס"ק כ"ז ועי' בס' בני חיי בהגהות הטור אות ב' מה שהאריך והרבה לתמוה בזה מה דפשיטא להו כ"כ דאם גזלן מותר לאכלן כיון דיש הרבה פוסקים דס"ל דאם המוכר לא הפריש המתנות צריך הלוקח להפרישם ואסרו לאכלן והניח בצ"ע עיי"ש אמנם עיין במ"ש ס"ק י"ח ושפ"ד ס"ק ז' שהחליט כן לדינא כמ"ש הש"ך דאפי' גזלן ונתן לאחר רשאי המקבל לאכלן אפי' קודם יאוש עיי"ש:

סעיף ין (קו) אלא בשור ושה. עי' בס' בית ישראל על היו"ד בחידושיו לסי' זה שנסתפק אם הא דאמרינן בברייתא דבשחט את הבהמה ומצא בה אפי' בן ט' חי פטור מן המתנות אם גם בהפריס ע"ג הקרקע פטור גם מדרבנן מן המתנות או דלמא דהיכא דהפרים ע"ג הקרקע חייב עכ"פ מדרבנן במתנות כמו שהוא חייב בשחיטה מדרבנן עיי"ש ועי' בפר"ח ס"ק י"א שכ' דמסתבר דגם בהפריס ע"ג הקרקע הדין כן דפטור אפי' מדרבנן דהא דצריך שחיטה מדרבנן הוא משום מראית העין ומתנות אינו נראה לחייבו משום מראית עין דמי אמר שלא נתנו לכהן והכהן מכרם עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ה' שכ' לדינא דרק בלא הפריס ע"ג הקרקע הוא דפטור מן המתנות אבל בהפריס על גבי הקרקע הוי ספיקא דדינא ואם לא רצה הבעה"ב לתת את המתנות אין מוציאין מידו ואם תפס הכהן ג"כ אין מוציאין מידו לדברי האומר דתקפו כהן אין מוציאין מידו עיי"ש ועי' בשלחן גבוה ס"ק י"ז שהביא דברי הכנה"ג בזה וכ' דמ"ש דאם לא רצה הבעה"ב לתת המתנות אין מוציאין מידו הוא תמיה דהא אפי' במתנות ודאית אם לא נתן פטור מדיני אדם כמש"ל סעי' ט"ו מפני שהוא ממון שאין לו תובעים ועיי"ש ולפמש"ל (ס"ק צ"ח) מהס' מעשה אברהם לא קשה מידי על הכנה"ג בזה דשפיר יש נ"מ היכא דמשתרשי' לי' וה"פ:

ועיין עוד בפר"ח שם שכ' מדברי הש"ס פרק בהמה המקשה דזה דוקא בנמצא האם כשרה אבל בנמצא האם טריפה ומצא בה בן ט' חי חייב ליתן המתנות לכהן עיי"ש ועי' בכנה"ג שם אות ו' וז' שכ' דלאו דוקא בנמצא האם