דרכי תשובה - ג קלח

בזה ופסק דמה שחוץ לציר יש להתיר עיי"ש באריכות:

(פא) כאלו נגעה בציר. עבאה"ט מ"ש דחתיכה שלא נמלחה שנתערבה בין חתיכות שנמלחו מהני לה מליחה ועי' בשפ"ד ס"ק מ"ח שכ' דהיינו שיסלקוהו מיד עיי"ש וכ"כ בעצי לבונה דהא דמהני מליחה אח"כ לחתיכה הוא רק בלא נשתהה דא"י להבליע הדם בעין לתוכו ואינו יכול לגרום לפרוש ממקום למקום אבל בנשתהה שם בין החתיכות נאסרה החתיכה לגמרי שקבלה טעם מהמלח עצמו דאז פירש הדם ממקום למקום ולא מהני לה שוב מליחה עיי"ש ועי' בשו"ת עמודי אש בקונטרס דיני או"ה סי' י"ב שהוכיח בראיות מדברי הפוסקים דגם בנשתהה מותר ע"כ דברי הפרמ"ג צע"ג עיי"ש:

(פב) ספק ציר ספק מים מותר. עי' בחידושי הגרעק"א ז"ל שכתב די"ל דזה דוקא בנפל לתוכה חתיכה שפלט כל דמה דהוי חזקת היתר אבל אם נפל לתוכה חתיכה תפילה שלא נמלח עדיין ושהה כדי שירתיח וכן בנפל לתוכה חתיכה שנמלחה ועודנה בתוך שיעור מליחה דאסור מה שבתוך הציר דכל שעדיין לא יצא החתיכה מידי דמה הוי כמו אתחזק איסורא עיי"ש:

(פג) וספיקא להקל. עי' בדברינו לעיל סי' ס"ז (ס"ק ה') מ"ש מהפרמ"ג שכ' מהרשב"א דלא בכל מקום אמרינן בדם שמלחו ודם שבשלו ספיקיו להקל דאף שהוא דרבנן מ"מ הוי קרוב מאוד לדאורייתא עיי"ש:

(פד) ציר מעורב עם מים. עי' בשו"ת מהר"י ווייל סי' נ"א שנשאל על בשר שנמלח שנפל למים שנתאדמו מחמת שהדיחו בו בשר וכתב שרבו גדולי אסטריי"ך על המתירין ואסרו דזה דמי להאי גוזלא שנפל לכדא דכמכא דאמרינן דכל שאינו נאכל מחמת מלחו אסור אבל הרב מהר"ש התיר כיון שהמים מצננים הבשר ולא הוי כרותח דזה לא דמי לדין דגוזלא שנפל לכדא דכמכא משום דכמכא הוא עבה ונדבק בהגוזלא ומתוך זה נדבק בו משא"כ בלא היה שם רק מים לבדו הם מצננים רתיחת המליחה עיי"ש ולכאורה נראה מזה דאפי' לדידן שאנו מקילין כדעת הרב מהר"ש הנ"ל דכשהציר מעורב עם מים לא חשיב עוד כרותח מ"מ מה ששכיח כמה פעמים שנפל בשר שנמלח לתוך ציר שע"ג קרקע שמעורב בו עפר וצרורות כמו שהוא שכיח הרבה בבית המבשלות שאינו נקי מרפש וטיט בפרט בבתי עניים אע"פ שהוא מעורב עם מים לא מהני כיון שהעוביות של הטיט שמעורב עם הציר נדבק בהבשר ונבלע בו ואולי י"ל דגם דין גוזלא שנפל לכמכא מיירי בלא היה בו מים אבל אם היה מים אעפ"י שיש בו גם דבר עב שנדבק בהבשר לא איכפת לן כיון דסוף כל סוף המים שבו מבטלין ומצננים כח המלח ועי' בשו"ת פרי תבואה סוף סי' י"ח בתרנגולת שאחר מליחה והדחה נפלה על דף שמלחו עליו רק שלא נפלה על מקום המליחה ממש כי המליחה היתה למעלה ונפילת התרנגולת על הדף הי' למטה רק שהיה שם נקבים סתומים בעפר שלא היה יכולין לזוב רק טיף טיף וכשהגביהו התרנגולת ראו שהיה בתוך הנקבים הסתומים ציר שזב לשם ואפשר היה שם גם ממי הדחת התרנגולת שהיה סמוך להדחה אחרונה שלה ולפי האומדנא לא נשתהה הרבה והמורה התירה ע"י מליחה שנית ונתבשל כך ונשאל אם יפה הורה בזה ועיי"ש במ"ש בזה והעלה להתיר מחמת דזה מקרי קצת מקום לזוב דרך הנקבים ועוד יש צד להתיר דכשהוא תוך י"ב שעות יש צד להקל להפוסקים דלא נסתמו כו' וגם יש לתלות שנתרבה ציר שבנקבים מחמת מימי הדחה וגם י"ל שהיה בעוף הזה ס' נגד הציר שבנקבים עיי"ש (והביאו היד אפרים) הרי שגם הוא הבן אע"פ שהיה שם עפר לא איכפת לן כיון שהי' שם גם מים הם מבטלין כח הציר גם בכה"ג. אמנם למעשה בלא"ה צ"ע אם יש להתיר מה שבתוך הציר דהנה מ"ש דזה מקרי מקום לזוב עי' בכנפי יונה (בד"ה ומ"ש עוד) שהעלה דאף שהוא בכלי מנוקב מ"מ כל שנסתם נקביו ונשאר ציר עומד בשולי הכלי ה"ה ככלי שא"מ ואוסר כיון שהציר נעצר בו ואין שום חילוק בין זה לכשא"מ עיי"ש ומ"ש משום דהוא בתוך י"ב שעות ואמרינן דלא נסתמו עי' בפרמ"ג בקיצורי דינים שבסוף סי' זה בדין החמישי ועי' בחוו"ד בקיצורי דינים שבסוף סי' זה אות ג' שכ' דאף דהט"ז סובר דהדחה אינה סותמת מ"מ למעשה אין להקל נגד הרמ"א והש"ך דס"ל דסותמת ופסק שם דחתיכה לאחר שנמלחה ושהתה שיעור מליחה והודחה שנפלה לציר אף שהוא בתוך י"ב שעות אסור מיד מה שבתוך הציר אף שלא נשתהה ע"כ אין להתיר אלא בגווני שכ' שיש ספק אולי הי' שם בהכלי גם ממי הדחת התרנגולת והי' המים רוב דבכה"ג שפיר יש להקל דהוי כמו היכא דאיכא לספוקי שמא אין כאן ציר וכמ"ש הש"ך וצ"ע:

(פה) מעורב עם מים. עפת"ש מהת"ח והנו"ב בבשר שנפל לתוך מים שנתאדמו מחמת שהדיחו בו בשר קודם מליחה ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ס"ב שכ' וז"ל בשר מלוח שנתערב עם בשר שלא הודח ולא נמלח והושם עמו במים בהדחה קמייתא השיב מהר"ר יונה שהבשר מלוח נאסר לגמרי לפי שהדם היוצא מן הבשר התפל הוי דם בעין ואין במים ס' נגד אותו דם ובולע הבשר המלוח וכו' אבל הבשר תפל מותר לדברי הכל וכו' עכ"ל ומבואר מדבריו דדוקא בכה"ג שהוא באופן שידוע שבודאי אין בהמים ס' נגד הדם בעין אבל בלא"ה אין להחמיר ועי' בפרי האדמה חלק א' בפרק ו' מהלכ' מאכלות אסורות סי' כ"א בעובדא כזו וכ' שם (בדף ק"י ע"ג) דאם הי' הבשר מלוח הרבה אין להתיר משום ששרוה במים ולומר דע"י השרייה במים לא חשיב עוד רותח כיון דיש שם דם בעין ולגבי דם בעין לא מהני השרייה לבטל רתיחת המליחה עיי"ש באריכות ועי' בחמודי דניאל הלכות מליחה אות ט"ו שהוכיח דאין כח במי הדחה הראשונה לאסור הבשר שנפל לתוכה בצונן אע"פ שנתאדמו ממ"ש לעיל סי' ס"ט סעי' ב' בהג"ה שכ' שצריך שימתין עד שיטפטפו המים כדי שלא ימס המלח ולא כתב כדי שיטפטפו המים האסורים וכן מה שלא הזהירו הפוסקים שידיח הבשר לאחר השרייה ממי הדחה שעליו ובע"כ שאין קפידה בדבר דכיון שהוא מעורב במים לא גרע מדם פליטה דאינו אוסר הבשר ועיי"ש עוד באות כ"ט שכ' דאפי' אם אירע שלאחר שכבר נמלח והודח הבשר חזרו ושרו אותה בתוך מי השרייה הראשונה מותר דבודאי יש ס' במים נגד הדם שבתוכה עיי"ש:

ועיין בב"י לעיל סוף סי' ס"ט שכ' בשם הגש"ד דבשר שנמלח שנפל למים של הדחה ראשונה אפי' הי' מעורב בהם ג"כ ציר מבשר מלוח מותר ועי' בס' ראש פינה באבן הראשה לעיל סי' ס"ט אות נ"ג ובפינת יקרת אות ר"י שהעלה דמ"מ אין להקל בזה אא"כ יש הרבה מים שיש בהם כח לבטל רתיחות הציר המעורב בו אבל במים מועטים אמרינן דגם המים נעשו רותחין מרתיחות הציר אם אין ששים בבשר נגד המים צריך הבשר הדחה ומליחה שנית עיין שם:

ועיין בט"ז להלן סוף סי' צ"א שכ' לענין בשר חי ששורין במים קודם מליחה אף שיש דם הרבה שמעורב עם המים לא דייקינן מידי אי אית לי' פילי (פי' בקעים) בבשר שיאסר הבשר מהדם שמעורב במים ולפעמים שורה הבשר זמן מרובה ובע"כ דאפי' יש בקעים בבשר אין אוסר עיי"ש לדרכו ועי' בפרי האדמה שם מה שהאריך בדברי הט"ז בזה ומצדד שם בעובדא דידי' שהי' הבשר מלוח וגם הי' בו בקעים ונפל למים שנתאדמו כנ"ל וכתב דבזה יש להחמיר דהט"ז לא כ' כן רק בבשר תפל ששורין במים משא"כ כשהוא מלוח דאית בי' תרתי לגריעותא דאית בי' פילי וגם מתובל בתבלין ועיי"ש במה שפלפל בזה באריכות ועי' בחמודי דניאל הלכ' מליחה אות נ"ח שכ' לענין אותו עצם שיש בו בשר אחוריים שהוא מלא נקבים ולאחר שנמלח והודח נפל למי שריית בשר ושהה שם דאין להחמיר דאע"ג שיש בו נקבים ובודאי