דרכי תשובה - ג קלז

ועי' בשאלות ותשובות אבן שתיה חיו"ד סי' מ"ב שכתב דמכל מקום י"ל דאם לא שהה כלל אין לאסור והרמ"א לא אתי אלא לאפוקי דלא בעינן שיעור שיתן על האור ויתחיל להרתיח אבל אם לא שהה כלל י"ל דגם הרמ"א מודה שאינו נאסר ולא עדיף מאיסור חם שנגע בהיתר חם שכ' הפת"ש להלן סי' ק"ה סק"ח מהחמודי דניאל דאינו נאסר תיכף אא"כ שהה קצת וכ"ש כאן בציר דלא הוי רק מדרבנן דאם עמד שם בשעה שנפל להציר ותיכף ומיד הגביה דיש לצדד להקל והביא ראיה לדבריו מש"ס וסיים מיהו כדי קליפה בודאי בעינן גם בלא שהה כלל והגביהו תיכף כיון דאף שהגביהו תיכף מ"מ עדיין דבוק בה הציר שהוא רותח ועד שמדיח ממנה הציר בתוך כך נבלע עכ"פ משהו כמו סיכה דאוסר כדי קליפה עיי"ש באריכות אמנם לפי מש"ל סי' ק"ה (ס"ק ס"ה) ומדברי כמה מחברים שהשיגו ע"ד החמודי דניאל הנ"ל והעלו לדינא דגם באיסור חם שנגע בהיתר חם נאסר מיד ואין שיעור לדבר כלל ממילא דגם בציר יש להחמיר ולאסור מיד אפי' בלא שהה כלל (וע"ל סי' צ"ח ס"ק מ"ח וס"ק נ"ד):

(עז) בשר שנפל לתוך ציר שעל הקרקע. עי' בשו"ת משאת בנימין סימן ס"ד שכ' דלפי המנהג שלאחר הדחת הבשר שקודם מליחה מניחין אותו ע"ג הדף עד שיזוב מימיו שע"ג הבשר ועל מקום זה מולחין אותו אח"כ א"כ הרי נתלחלח מקודם הקרקע מהמים שזבו קודם מליחה ואח"כ כשנוטף הציר קמא קמא בטיל ואין באותו ציר כח לאסור עיי"ש ועי' במנח"י כלל ו' ס"ק ב' שהביאו וכ' דאפשר דגם הרמ"א מסכים לזה רק דהרמ"א מיירי שמלח הבשר במקום אחר שלא במקום שזבו המים מתחלה אבל אם מלח באותו מקום שזבו המים מתחלה גם הוא מודה דשרי עיי"ש ועי' במחצית השקל שהביא דברי המ"ב הנזכר וכ' דמ"מ גם המ"ב לא הקיל רק אם ידוע שהמים שנטפו שם מתחלה היו מרובין מן הציר שנטף אח"כ עיי"ש. והנה ראיתי בדלתי תשובה להלן סי' צ"ט ס"ק מ"ט שכ' דהמשאת בנימין מיירי בע"כ שיש ציר הרבה יותר מהמים ואפ"ה היתיר דאל"כ לא היה צריך להטעם דקמא קמא בטיל תיפק ליה דאפי' נפל בב"א נמי בטיל ודוחק לומר דמיירי במחצה על מחצה דהו"ל לפרושי ולא לסתומי וכו' וא"כ קשה טובא היאך שייך לומר קמא קמא בטיל אדרבה כשנוסף ציר נעשה איסור יותר וחוזר וניעור וכו' ובלא"ה אינו נראה לומר קמא קמא בטיל בזה דהמים נבלעים מעט מעט בקרקע והציר הוא מלמעלה וסיים בצ"ע עיי"ש והנה כל דבריו שהאריך בדברי המ"ב בזה הם מבוארים בס' חמודי דניאל בהלכ' מליחה אות ג' עיי"ש. אמנם לגודל חומר הנושא בע"כ צריכין לדחוק דמ"ש המ"ב בלשונו קמא קמא בטיל הוא שגררותא דלישנא ובאמת אפי' נפל בב"א ג"כ בטיל כי המ"ב בע"כ מיירי שהמים היה מרובין מן הציר וכמ"ש המחה"ש וכנזכר ומ"ש דבלא"ה לא נהירין פסק המשאת בנימין משום דהמים נבלעים מעט מעט בקרקע וכו' הנה לא היה לו לומר ע"ד שר גדול מגדולי הקדמונים בלשון כזה והול"ל בדרך פירוש דהמ"ב בע"כ מיירי באופן שהמים לא נבלעו בקרקע ובזמן שנפל הבשר היה עדיין המים מרובין מהבשר ולא זולת (ועי' בדברינו להלן ס"ק פ"ח):

(עח) כאילו היתה הציר בכלי. עבאה"ט מ"ש מהש"ך ונראה דמ"מ א"צ רק קליפה במקום שנוגע בקרקע לציר וכו' ועי' בחיו"ד בחידושים ס"ק ט' שכ' דהך כדי קליפה שכ' הש"ך היינו למעלה מן הציר וכ"כ שם בחידושים ס"ק כ"ט לדינא עיי"ש ועי' בעצי לבונה מ"ש בדברי הש"ך בזה וכ' דבע"כ כל מה שבציר נאסר כלו ומ"ש הש"ך מהת"ח דמ"מ א"צ רק קליפה לאו דוקא הוא אלא אורחא דמלתא נקיט כיון שאורחא דמלתא הוא שאין שם ציר בקרקע רק דבר מועט ולא הוי מה שנוגע בציר רק דבר מועט שהוא כמו כדי קליפה מן הבשר ואה"נ דאם היה מונח הרבה בציר דאסור כלו וכדמסיק אבל מה שלמעלה מן הציר שרי דמשמע דכל מה שבציר אסור כלו ודלא כמו שהבין הפרמ"ג הדברים כפשטן דאינו איסר רק כדי קליפה בכל גווני אף שהיה הרבה ציר דז"א עיי"ש וכדברים אלו כתב ג"כ בספר זר זהב (מהגאון בעל אורח מישור ז"ל) על היו"ד כת"י בסוף סי' זה:

(עט) הציר בכלי. עבאה"ט מ"ש דמספקא לן אי הקרקע נקרא כלי מנוקב ועי' בווכוח מים חיים על הת"ח כלל ו' דין י' ועי' במנח"י כלל ו' ס"ק י"ט וכלל א' סק"י שכ' דמש"ה לא מקלינן בזה מטעם ספק דרבנן לקולא משום דהוי ספק חסרון ידיעה עיי"ש ועי' בדברי שאול ויוסיף דעת שהתפלא על זה דהא הוי ספק חסרון ידועה לכל העולם עיי"ש ועי' בסלת למנחה שם סוף כלל ו' שכ' דכ"ז בקרקע מעפר תחוח בזה הוא דמספקא לן אי הוי ככלי מנוקב משא"כ ברצפת אבנים או לבנים דהוי ככלי אבן הוי דינו בודאי כשא"מ עיי"ש וכיוצא בזה כתב ג"כ בכו"פ שהוא מקובל מבעלי הוראה הזקינים שהיו בדורו דרצפה של אבנים גמורים שקורין גיהואט"י שטיינע"ר דינו כדין רצפה של עפר דהוי רק ספק כשא"מ אבל ברצפה שם לבנים אפי' גיברענט"י ציגע"ל ברור הוא דהוי ודאי ככלי שאינו מנוקב עיי"ש ועי' בס' ששה זרעוני ערוגה שהשיג על זה והעלה דרצפה של לבנים הוי ככלי מנוקב עיי"ש והביאו בשו"ת תשובה מאהבה חלק ג' ועיי"ש במ"ש ע"ד בזה וכ' דהכל הוא לפי מהות הענין דאם רואין שדרך לזוב משם או להיות מובלע במקומו יש להקל אבל בלא"ה יש להחמיר וכ' דאם הוא רצפת אבנים ממש יש להחמיר כי אבנים ממש אין מבליעין אכן אם הוא רק כעין רצפה של אבנים יש להקל דכעין רצפה של אבנים מבליעים עיי"ש ועי' בשו"ת דברי מלכיאל חלק ב' סוף סי' ל"ז מ"ש בזה ועי' בהגהות כתב סופר על היו"ד כאן שהביא ג"כ את דברי הרב ששה זרעוני ערוגה הנ"ל וסיים שדבריו אמיתיים וברורים עיי"ש. ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ח ובפיה"ק ס"ק נ"ג שכ' דהעיקר לדינא כדעת הסלת למנחה דבין רצפה של אבנים ובין של לבנים הוי ככשא"מ עיי"ש ועי' בהגהות יד שאול שכ' דקרקע שבבתים שלנו שהוא מכוסה בנסרים אף שיש גומות יש להקל לכבוד שבת ובצירוף סניף שלא שהה הבשר הרבה שם על הקרקע והגביה אותו תיכף עיי"ש וכ"כ בספרו דברי שאול ויוסיף דעת עיי"ש באריכות אמנם יעוין בחוו"ד שכ' בפשיטות דאם הקרקע מכוסה בנסרים ואינם מחולקים ברהיטנא דינם כדין כשא"מ עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ט (ס"ק ד"ש) מ"ש בדין אם נפל הבשר באמצע שיעור מליחתו ע"ג הקרקע או ע"ג הרצפה:

ועיין בסלת למנחה שם דמבואר מדבריו דכל זה הוא כשאין להציר מקום לזוב בהרצפה אבל כשיש לו מקום לזוב כגון ביני וביני או שהיה בשיפוע וכיוצא כשר לכ"ע דאין כאן מקום להסתפק כלל דבודאי הוי ככלי מנוקב עיי"ש וה"פ (פ) בכלי. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דבע"כ מיירי שנפל שם בשר שלא פלט עדיין כל דמו אבל אין לפרש דמיירי שנפל שם בשר שכבר פלט כל דמו דזה אסור אפילו בכלי מנוקב ועי' במנח"י כלל ז' ס"ק י"ח שהתפלא על הש"ך בזה דאפכא מסתבר לומר דבע"כ מיירי הכא שהבשר פולט כל דמו וצירו ואין לומר כדברי הש"ך דבבשר שכבר פלט כל דמו אפי' בכלי מנוקב נאסר דלפ"ז קשה איך מתירין כל בשר שמונח איזה רגעים יותר מהשיעור מליחה על הכלי מנוקב והא לאחר שכבר פלט כל דמו הוא בולע מהכלי כיון שהכלי מנוקב עדיין לח הוא מהדם וציר של הבשר שנמלח עליו עיי"ש. אמנם יעוין באורח מישור סק"ג שהשיב ע"ד המנח"י דאין שום תפיסה עליו בזה דהכא מיירי שהיה על הקרקע ציר שהוא כרותח והיינו ציר שיצא מבשר תוך שיעור מליחתו משא"כ בבשר שכבר פלט כל דמו ומונח עדיין בהכלי מנוקב דהוי כמונח בציר היוצא לאחר שיעור מליחתו דהציר שיצא תוך שיעור כבר נטף ואזיל מאחר שהוא בכלי מנוקב עיי"ש ועי' בשו"ת גברי סי' כ"ח בבשר שנמלח ושהה במלחו רק כדי הילוך מיל דמבואר לעיל סי' ס"ט דע"ז יש לסמוך בדיעבד או אפי' לכבוד אורחים ואח"כ נפל לציר שע"ג הקרקע מה דינו ועיי"ש במה שפלפל