דרכי תשובה - ג קלד

מותר אף באין הפ"מ אכן אם הונחה בין הרבה חתיכות ונשתהה שם קצת הוי כלא נמלחה בלא הדחה קמייתא ואסור באין הפ"מ עיי"ש ועי' ביד יהודה בקיצורי דינים שבסוף סימן זה אות א' שכתב דאף אם הונחה בין כמה חתיכות מלוחים ונשתהה ביניהם ואף אם רואין שקבלה חתיכה זו קצת טעם מהמלח יש להקל דכל זמן שהחתיכה נאכל מחמת מלחה אין חשש שיבלענו המלח וגם אין להחמיר מטעם דא"א בקיאין בין מליחת צלי לקדירה דדוקא כשהחתיכה בעצמה היא מלוח אז שייך חומרא דא"א בקיאין משא"כ בכה"ג דהחתיכה בעצמה לא נמלחה לא שייך חומרא זו. מיהו לפעמים נעשה חתיכה זו אינו נאכל מחמת מלחו מחמת רוב המלח שנוגע לה בזה בודאי יש להחמיר ולדונה כחתיכה שנמלח בלא הדחה קמייתא עיי"ש:

(מו) כלל. עי' בשו"ת מנחת משה חיו"ד סי' י"ד שעמד על המחקר אם נמלח בשר בלא הדחה קמייתא ואחר ששהה שיעור מליחה נפל לציר אם יש להתיר במקום הפ"מ ע"י הדחה ומליחה שנית וכתב שם דלכאורה לפי מה דקיי"ל דתרי קולי במקום הפ"מ לא מקילינן ה"נ בנ"ד אף בתוך יב"ש יש בזה תרי קולא חדא דנמלח בלא הדחה ראשונה אין מתירין רק בהפ"מ כמבואר לעיל סי' ס"ט סעיף ב' והב' הוא בדין זה דנפל לציר אין אנו מתירין משום איידי דיפלוט ציר יפלוט הדם שבלע רק בהפ"מ א"כ הו"ל תרי הפ"מ אמנם לדינא כ' דאין להחמיר די"ל דבנ"ד ליכא באמת רק קולא אחת דמה שאנו מתירין בנמלח בלא הדחה קמייתא בהפ"מ הוא משום דסומכין דטעם הדחה ראשונה לאו משום שיבלע בו דם בעין הוא אלא מחשש דלא יצא דמו או משום דלא נתרכך או משום דנתמלא המלח מדם א"כ אף דנפל אחר שיעור מליחה לציר אין לאסור דהא ממילא אין אנו צריכין להקל בו קולא דאיידי דיפלוט ציר דהא לא יצא דמו כלל ולכ"ע אמרינן איידי דיפלוט דם דידיה יפלוט דם שבלע עיי"ש באריכות:

(מז) דאפילו אם נפל לציר ממש אין לאסרו. עי' במנח"י כלל ו' מ"ש לענין בשר תפל שנפל לציר בכלי שאינו מנוקב והניח בצ"ע עיי"ש ועי' ביד אברהם בש"ך ס"ק מ"ז שהביאו וכ' דבחינם הניח המנח"י זה בצ"ע כי בש"ך שם מבואר דכל דלא שהה בהציר מעל"ע שרי ע"י מליחה אח"כ עיי"ש ועי' בחידושי הגרעק"א על הש"ך ס"ק מ"ז וס"ק י"ט שהביא מדברי הש"ך לעיל ס"ק ל"ו דבנפל לציר בכלי שאינו מנוקב כלל ושהה כדי שירתיח אסור ואין לו תקנה במליחה עיי"ש ועי' בשפ"ד שם שכ' דאם נפלה חתיכה שלא הודחה בראשונה ולא נמלחה לציר יש חילוק אם הוא בכלי מנוקב שיש מקום לציר לזוב אף כשנשתהה כשיעור שיתן על האש וירתיח יש לצדד להקל בהפ"מ או לכבוד אורחים אבל אם הוא בכשא"מ אם נשתהה כשיעור שיתן על האש וירתיח אין להקל בלא הפ"מ ואף בהפ"מ יש לעיין אם להתירו וסיים דלצורך הפ"מ וסעודת מצוה המקיל בכה"ג אין לגעור בו עיי"ש ועי' בדבריו במ"ז ס"ק י"ז וי"ח אמנם להלן בסוף הסי' בדין הב' הכריע דאף בהודח בראשונה ויש הפ"מ אסור בכשא"מ עיי"ש ועי' ביד יהודה שם שכ' לדינא בזה כך. דאם נשתהה בהציר בכלי מנוקב כשיעור כבישה דכדי שיתן על האש וירתיח אז אם יש להציר מקים לזוב מותר אכן אם הוא בכשא"מ שלא במקום הפסד יש לאסור לגמרי אך במקום הפסד יש להקל אף אם יש על החתיכה דם בעין ממש עיי"ש ועי' במשמרת שלום על המ"ז ס"ק י"ח (בא"ד ב') שהביא דבריהם בזה והעלה דהעיקר לדינא להחמיר אפילו בהפ"מ כל ששהה בציר כדי שירתיח בכלי שאינו מנוקב אפי' הודח בראשונה עיי"ש ועי' בשו"ת נו"ב תניינא חיו"ד סי' מ"ה בבשר שנמלח תוך שיעור מליחה נטף מצירו על בשר שלא נמלח עדיין שהיה מונח בכשא"מ והציר נטף טיף טיף והיה נראה ציר הרבה בכלי התחתון והבשר הי' מונח בציר כל הלילה וכ' דשלא בהפ"מ יש לאסור לחלוטין אכן בהפ"מ או לכבוד שבת יש להתיר לצלי עיי"ש ועי' בשו"ת פמ"א חלק ב' סי' קס"א בבשר שנמלח להוציא דמו ונטף מצירו למטה על הכבד ועל הבשר שלא נמלח עדיין שהיה מקצתו שרוי במים ומקצתו למעלה מן המים וכ' שיש להתיר הבשר ע"י הדחה ומליחה או לצלות הבשר והכבד ואין כאן נדנוד איסור עיי"ש והביאו היד אפרים לדינא:

(מח) על ידי שיפלוט דם דידיה. עבאה"ט מ"ש ע"י שידיחנו וימליחנו וכאן א"צ לזהר להדיח רק בהעברה בעלמא דאף בשיפשוף היטב לא איכפת בזה ואפי' לא הודח בראשונה דבעינן אח"כ הדחה גמורה אפ"ה אין לחוש דלא נסתמין נקבי הפליטה כיון דיש לה דם של עצמה. שפ"ד ס"ק ל"ד. (וע"ל ס"ק ל"ז):

(מט) ואפילו נמלח הבשר ולא שהה וכו'. היינו שלא הוד בתוך שיעור מליחה אבל אם הודח בתוך שיעור מליחה דינו כתפל ממש ומותר אף אם נפל לציר בכשא"מ. יד יהודה בפיה"ק ס"ק נ"ט:

(נ) יש להתיר עבאה"ט מ"ש דהיינו ע"י הדחה ומליחה שנית ועבכנה"ג בהגהות ב"י אות צ"א שכ' מדמש"א דבכל מקום שנאמר בזה ידיחנה ויחזור וימלחנה שנית היינו מיד ולא לאחר זמן עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק ל"ו):

(נא) להתיר. עבאה"ט מ"ש שידיחנה וכו' ודע דהאי הדחה לא דמי להדחה דנפלה לאחר שיעור מליחה דהתם צריך לזהר להדיח רק בהעברה בעלמא וכאן אדרבא איכא מצוה לשפשף היטב. שפ"ד ס"ק ל"ה. (וע"ל ס"ק מ"ח). ומ"ש הבאה"ט דלא אמרינן הודת נסתמין נקבי הפליטה עי' בפר"ח ס"ק כ"ג ובמנח"י כלל ו' ס"ק י"ד מ"ש בזה ועמ"ז ס"ק ט"ז ועי' בשו"ת הרד"ס חיו"ד סי' כ"ג מ"ש בזה באריכות עיי"ש:

(גב) יום שלם. עבאה"ט ופת"ש ועי' בס' שאול בן הלוי שהתפלא על דין זה הלא בתוך כך נגמר שיעור המליחה שאין שיעורו אלא כדי הילוך מיל וגם אפי' למה שמקיל בהפסד גדול בפליטת ציר ג"כ כלה בי"ב שעות וא"כ נשאר אח"כ בציר אחר שיעור מליחה שאסור אפילו בדיעבד עיי"ש:

(נג) שלם. עבאה"ט ופת"ש ועי' בתורת יקותיאל בדינים היוצאים אות ב' שהעלה דהעיקר דשיעור כבישה בזה הוא כשיעור שיתן על האור וירתיח וכמש"ל סי' ק"ה מהפוסקים שכך הוא שיעור הכבישה בקבלה מרבותינו עיי"ש אמנם יעוין במנח"י כלל ו' סק"ה מ"ש בזה וכ' דבע"כ חילוק יש בין שיעור כבוש דציר שיתן על האור וירתיח ובין שיעור מעל"ע דשיעור כבוש בציר כדי שירתיח אע"פ שגם הוא נקרא כבוש היינו לענין שהוא מבליע בכולו אבל עכ"פ עדיין חוזר ויוצא ע"י מליחה משא"כ בכבוש מעל"ע דשוב אינו יוצא עוד ע"י מליחה ולהכי כ' הרמ"א כאן אם לא נכבש בתוכו מעל"ע מהני הדחה ומליחה שנית משא"כ אם נכבש מעל"ע לא מהני שוב הדחה ומליחה עיי"ש ועשפ"ד ס"ק כ"ט וס"ק מ"ט בדין הרביעי שעמד ג"כ בזה וכ' דלדינא תלוי הדבר בפלוגתת הט"ז והש"ך דלהט"ז כל ששהה בציר כשיעור שירתיח אסור אולם לדעת הש"ך אפשר דלצורך גדול וסעודת מצוה יש להתיר דמהני מליחה שנית וכבכ"פ אגב ציר דידיה עיי"ש וכן פסק החוו"ד בסוף סימן זה אות ב' דבהפ"מ יש לסמוך על הש"ך להתיר בפחות ממעל"ע עיי"ש ועי' בשו"ת רב טובך חלק ב' סי' נ' מה שהאריך בזה והתפלא על השפ"ד והחוו"ד בזה והעלה דבע"כ מ"ש הרמ"א אם לא נכבש בתוכו יום שלם אין כוונתו מעל"ע כ"ד שעות אלא כוונתו ליום בינוני שהוא י"ב שעות ועיי"ש בסי' שאח"ז בתשו' חותנו הגאון בעל בית שלמה ז"ל מ"ש לדחות דבריו ונותן פנים מסבירות לדעת הפרמ"ג והחוו"ד עיי"ש באריכות:

(נד) ונפל לציר. עי' בשו"ת אבני צדק חיו"ד סי' כ"ב באמצע התשו' שכתב דפשוט הוא דכל סעי' זה מיירי דנפל לציר מבשר כשר שאסור רק משום דם אבל בנפל לציר מבשר טריפה פשוט הוא דבכל