דרכי תשובה - ג קלא

דאף בשאר איסורין אמרינן אין מליחה לכלים ועי' מ"ז סק"ז מ"ש דמסי' ק"ה אין ראיה דדלמא דגים דרפו קרמייהו מסתרך בהם יותר עיי"ש ועי' בס' ראש פינה באבן הראשה אית ד' מ"ש בזה ולדינא העלה דלכתחלה בודאי אסור למלוח דגים בהכלי טריפה מבליעה שאר איסורים אבל בדיעבד מותר דכיון דאמרינן דאין כח במלח להפליט מכלי מידי א"כ מה יסתרך בהם עיי"ש באריכות:

(כב) דמותר. עבאה"ט מ"ש שהט"ז חולק וכו' דלא מהני מליחה לדגים לומר איידי וכו' ועש"ך סק"ו ושפ"ד שם מ"ש בזה ועפר"ה סק"ו וס"ק י"ד שפסק לדינא להחמיר בזה כהט"ז ודלא כהרמ"א ועי' בש"ך בס' הארוך שלו שהעלה דבהפ"מ יש לסמוך על הרמ"א להתיר ע"י הדחה ומליחה עיי"ש וכ"כ בחכמת אדם כלל ל"ב סעיף כ"ט לדינא עיי"ש ועי' בס' בית ישראל מ"ש ע"ד הט"ז בזה ועי' בראש יוסף חולין דף קי"ב ע"ב מ"ש ע"ד הט"ז ובספר בית ישראל באורך ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ו ובפיה"ק ס"ק ט"ז מ"ש בענין זה והעלה דהעיקר בזה כהכרעת הא"ר לאסור כדי קליפה ולא יותר וימלחם תחלה ואח"כ יסיר מהם כדי קליפה עיי"ש. ועי' בס' משמרת שלום בשפ"ד סק"ו (בא"ד ז') מ"ש בזה. ודע דכ"ז הוא בניטלו קשקשיהם אבל אם לא ניטלו הקשקשים והם טפילים שלא נמלחו מעולם והונחו אצל עופות במליחתן עי' במ"ז סק"ז שכ' שיש להתיר אף באין הפ"מ עיי"ש:

(כג) ועיין לקמן סימן צ"א באיזה מליחה אמרינן דהוי כרותח. עש"ך ס"ק ט"ז שכ' דר"ל דשם נתבאר דציר גם ממליחת צלי הוי רותת וה"ה הכא ועשפ"ד שמצדד דהכא חמור טפי מדין דלהלן בסי' צ"א שם די"ל דהכא לא דמי לדין דלהלן דדוקא התם בבשר וגבינה אמרינן דבמקום הפ"מ לא מחשב כרותח אלא בשאינו נאכל מחמת מלחו אבל לענין איסור דם חמור טפי ואף כשהוא נאכל מחמת מלחו הדם מרותח הוא ואף בלא נטיפת ציר עיי"ש ועי' להלן סי' צ"א שם ס"ק ט"ו שחזר ונסתפק במליחה מועטת שהוא נאכל מחמת מלחו אם מחשב רותח לענין איסור דם וכ' דנראה להתיר מיהו בציר הנוטף ממליחת בשר כ' גם שם דאף מבשר שנמלח רק מעט מחשב ודאי רותח עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ט שעמד על המחקר בנמלחו הדגים כמו לקדירה והעופות נמלחו כמו לצלי ונוגעים זה בזה בלא נטיפת ציר אם נאסרו או לאו ועיי"ש במה שהאריך בזה ולדינא העלה שאין להחמיר בלא נטיפת ציר מהעופות אא"כ שניהם נמלחו כמו לקדירה אבל אם לא נמלחו העופות רק כמו לצלי יש לסמוך במקום הפ"מ להקל דאין הדגים אסורים אלא כשראינו שהעופות פלטו ואז אע"פ שגם הדגים לא נמלחו רק לצלי מ"מ אמרינן דפליטת העופות רותח הוא ונבלע בדגים אבל אם העופות לא פלטו עדיין אין להחמיר עיי"ש:

סעיף ג (כד) והם נוגעים. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דציר נבילה וטריפה ושרצים הוי דאורייתא. עי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ב ובפיה"ק ס"ק כ"א דאין חילוק בזה בין אם הציר הוא בפ"ע או שהוא נבלע באוכל עיי"ש ועי' במ"ז סק"ט וביד יהודה בפיה"ק סוף ס"ק כ"א דציר היוצא מבשר טריפה אף לאחר מעל"ע אף אם שהה הטריפה כמה במלח כל זמן שלא נתייבש יוציא ממנו ציר מעט מעט ואוסר עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט דציר דגים טמאים הוי דרבנן עמ"ז שם ושפ"ד ס"ק י"ח דזה דוקא באין בהם שמנונית שהם כחושים אבל אם הם שמנים הוי ד"ת ולענין ציר דגים טמאים היוצא ע"י כבישה ובישול אי הוי ד"ת או דרבנן הראה מקום לסימן פ"ג וסי' ק"ז ושם יבואר עיי"ש:

(כה) בעומדים בסמוך. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאפי' הדחה אין צריך ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ד שהביא מהריטב"א דצריך הדחה וכ' שכן נראה לדינא עיי"ש:

(כו) אפי' בכה"ג אסור. עי' ביד יהודה שם שהביא מהריטב"א דאפי' הוא מנוקב אם הטריפה מלוחה אסור וסיים דהכל הוא לפי הענין אם יכול הציר לזוב תחת הכשירה עיי"ש:

(כז) וע"ל סי' ק"ה. עש"ך שכ' דר"ל דשם סעיף ו' פסק הרב דיש להחמיר שלא במקום הפסד מרובה כסברא אחרונה (עי' בחידושי הגרעק"א שהביא מהכנה"ג שמתמה על הש"ך דשם לא נזכר תיבת מרובה ודעת הרמ"א להקל אף בהפסד קצת ועשפ"ד ס"ק י"ט שכ' דהש"ך מפרש דמ"ש שם הרמ"א במקום הפסד היינו הפסד מרובה עיי"ש) ובת"ח פסק לגמרי כסברא הראשונה עכ"ד והנה במחזיק ברכה הביא בזה תשו' מהר"י זיין ז"ל שכתב לחלק בזה בין איסור כחוש לשמן ובין אם האיסור המלוח הוא למעלה או למטה וכ' בזה חילוקי דינים עיי"ש והביאו היד אפרים אמנם בש"ך ס"ק כ"ג כ' דלהלן סי' ק"ה נתבאר דאף בשמן אין חילוק בין אם המלוח הוא למעלה או למטה וגם נתבאר דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומשערין כל מלוח בס' עיי"ש ותמהני על הגאון היד אפרים שהעתיק דברי הרב מהר"י זיין שהביא המחבר כהויייתן ולא העיר שהמהר"י זיין הנ"ל היה מבני הספרדיים שהם מורים כדעת מרן הב"י ז"ל אבל לדידן בני אשכנז דגררינן בתר הוראות הרמ"א ז"ל אין נפקא מינה בדבריו כלל סעיף ד (כח) אפי' אם חתיכת הטריפה כחושה. והיא מלוחה. אבל כשהיא טפלה לא אמרינן דאזיל ומפטם. ש"ך להלן סי' ק"ה סוף ס"ק כ"ת וגליון מהרש"א כאן ועי' בעצי לבונה כאן מ"ש בביאור דין זה:

(כט) וחתיכת הכשרה שמינה. היינו שגם הכשירה מלוחה. דגמ"ר:

(ל) אם היתה הטריפה המלוחה למטה. היינו כשהטריפה היא בעצמה שמינה. שם:

סעיף ה (לא) ולכתחילה יש לחוש וכו'. עי' בסידור הגאון יעב"ץ ז"ל במגדל עוז בדיני מליחה פרק ב' אות ע"ג שכ' דאם אירע כזה