דרכי תשובה - ג קל

ובפרט שהמ"א כ' באו"ח סי' קע"ג ס"ק א' דכעת נשתנה הטבעיים בענין הסכנה דדגים ובשר יחד ואף שבשו"ת שבות יעקב חלק ג' סי' ע' כ' דאין לסמוך על המ"א בזה מ"מ גם הוא הקיל שם לצרף דברי המ"א לסוף עיי"ש ע"כ פשוט לפענ"ד דאין להחמיר בזה כלל ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י' ובפיה"ק ס"ק י"ח שכ' דאף אם נבלע ציר ממש של בשר היוצא ע"י מליחה בדגים או ציר כנ"ל של דגים בבשר מותר דאין בו משום סכנה כלל עיי"ש:

ומ"ש הפת"ש אם שייך סכנה בכבוש עי' בערוגות הבושם שכ' ג"כ להתיר בכבוש שאין סכנה בכבוש עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ח שכ' דכל מה שנסתפק המנח"י אי שייך בכבוש ענין סכנה הוא דוקא בכבוש מעל"ע אבל בכבוש כדי שיתן על האש וירתיח אין להחמיר כלל לכ"ע עיי"ש (ואי"ה להלן סי' קט"ז יבואר עוד מזה):

ועיין בשפ"ד ס"ק ט"ז שנסתפק בהא שכ' הפוסקים בדגים ועופות שנמלחו יחד דאין בו משום סכנה אם ר"ל לאכלן כך חיים קאמר אבל לא לבשלם דאם יבשלם אח"כ יתן טעם דרך בישול דהרי הציר בלוע בו מקודם ע"י מליחה או דר"ל דאף לבשלם אח"כ מותר עיי"ש. ועי' בערוגות הבושם אות ב' שכ' דכיון דאין סכנה בטעם היוצא ע"י מליחה ממילא דגם אם מבשל אח"כ לית לן בה עיי"ש ועי' ביד יהודה שם שכ' דזה פשוט הוא דאף לבשלם אח"כ מותר רק שיש לחקור מה הדין אם בשלם ממש בציר היוצא ע"י מליחה דהא כפי הנראה דהטעם דאין סכנה במליחה הוא משום דדוקא במקבלים גוף הטעם זה מזה יש סכנה וא"כ אין אסור אלא בטעם היוצא ע"י בישול וצלי משא"כ כשיוצא ע"י מליחה שאינו יוצא גוף הטעם אין אסור ולפ"ז ממילא אין חשש אף אם מבשלו אח"כ ולדינא כ' דבלא"ה אין להחמיר דיש לסמוך על המ"א הנ"ל דכעת נשתנה הטבעיים בענין הסכנה דדגים ובשר יחד ויש להקל בזה ואין להחמיר עיי"ש ועי' מזה עוד בדברינו להלן סי' קט"ז (ס"ק כ"ט):

(יא) ויש אוסרין כל הדגים. עשפ"ד ס"ק י"א שכ' דלדידן דקיי"ל דבשר מלוח ודג תפל אסיר יש לאסור אף בלא שהו קצת ולא ראו שפלטו הדגים דממ"נ הדגים אסירים אי לא פלטו הדגים כלל בלעו ולא שייך ככ"פ דרפו קרמייהו ואם התחילו לפלוט אין שיעור לדבר דממהרין לפלוט וכל שראינו שהעופות פלטו עכ"פ קצת אסורים הדגים עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סוף ס"ק ו' שכ' דכ"ז בהניח הדגים אצל העופות בתחלת המליחה אבל אם הניח הדגים בתוך שיעור פליטת העופות אם לא התחילו הדגים עדיין לפלוט מותרין עיי"ש:

(יב) והכי נהוג. עי' בבינת אדם שער או"ה אות ל"א שהפליא על הרמ"א במ"ש לאסור לגמרי בזה ומשמע אפי' בהפ"מ והלא הרמ"א כתב בעצמו להלן סי' ק"ה סעיף ט' דבהפ"מ יש לסמוך אפי' לדידן להקל באיסור שאין בו שמנונית לאסור במליחה רק כ"ק ודם הוי כחוש ובשלמא מה שבתוך הציר דהוי כבוש כמבושל בזה לכ"ע אסור מדינא כולו אם נשתהה כשיעור שיתנו על האש וירתיח אפי' בכחוש משא"כ בנגיעת מליחה שקשה מה נשתנה דם מכל איסורין וסיים בצ"ע עיי"ש:

(יג) אכל אי אית בהו קשקשים מותרים וכו'. עי' כו"פ ובמנח"י כלל ב' ס"ק כ"ד ובמ"ז ס"ק ג' שכ' בפשיטות דאף הקשקשים עצמם מותרים ואם נפל לתבשיל א"צ לשער נגד הקשקשים דשועין הן ואינם בולעים כלום עיי"ש. אמנם בשפ"ד סק"ה כתב לדינא דאם הדג תפל ומונח אצל עופות מלוחים יש לאסור הקשקשים ולא מהני להו מליחה ובשניהם מלוחים כ' שהוא צ"ע אם יש לאסור עיי"ש:

(יד) מותרים וכו' ולא בלעי מן העופות. עי' בתפארת למשה בריש סעיף שאח"ז דהיכא שהעוף מליח ודג תפל אפי' יש להדגים קשקשים אסורים דהא ליכא למימר איידי דטרוד לפלוט לא בלע ולא מהני הקשקשים מיהו אם עדיין לא נמלחו הדגים אז מהני הקשקשים ולכ"ע שרי אמנם לדינא סיים בצ"ע כיון שאחרונים לא כתבו כן עיי"ש:

סעיף ב (טו) זה על גב זה. עבאה"ט מ"ש והכא אין אסור אלא משום דם ולפ"ז יש קולא בחתיכה ששהה במלחה והודחה או לאחר י"ב שעות ומלחה והניח חתיכה תפילה עליה או דגים שרי אך הנה הש"ך הביא עוד תירוץ ולפי אותו התירוץ יש איסור עכ"פ באין הפ"מ. ס' הליכות עולם בנתינות ההוראה בשם הש"י:

(טז) אם הדגים מונחים על העופות. עבאה"ט מ"ש מהמהרש"ל דדוקא בידע בבירור שלא נשרקו דאל"כ אסור דבמליחה דרך להתהפך עליון לתחתון ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ח מה שהרבה לתמוה ע"ז הן מצד הסברא דמהיכי תיתי דניחוש שיתהפך מעצמו דכאשר מניחין אותם על הכלי בעת המליחה אין מזיזין אותם ממקומם ואינם נוגעים זה בזה עד עת הדחה וגם הביא ראיות מלשון הפוסקים דלא חשו לזה בסתמא וסיים די"ל דבזמן המהרש"ל היה דרך המליחה באופן שהיה מצוי להתהפך באמצע אבל בזמה"ז שמולחין כל א' בפ"ע וכאשר מניחין אותו אין מזיזין אותו עד שעת הדחה אין לחוש לזה כלל ואם אירע שמלח דג ונתנו על העוף ומצאו כן גם בשעת הדחה אין שום חשש כלל עיי"ש:

(יז) הדגים מונחים על העופות. עבאה"ט מ"ש אם חתיכות הדגים גדולים וגבוהים יותר וכו' מה שלמעלה מן החתיכה וכו' מותר אפילו באותה חתיכה עצמה ועשפ"ד סק"ט שכ' דמ"מ עכ"פ קליפה בעי למעלה לכ"ע וכ"כ בחוו"ד (וע"ל בס"ק שאח"ז):

(יח) מותרים. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דמ"מ קליפה בעי ועי' במנח"י כלל כ"ב ס"ק כ"ב שהשיג ע"ז וכ' דא"צ כ"א הדחה עיי"ש והביאו בשפ"ד סק"י ונראה שהסכים עמו ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ח שהעלה שכן עיקר לדינא עיי"ש אמנם יעוין בראש יוסף חולין דף קי"ב ע"ב שהפרמ"ג בעצמו כ' שם לדחות דברי המנח"י והביא ראיה להש"ך דאפי' אם הדגים מונחים על העופות בעי קליפה עיי"ש:

(יט) אלא לאחר ששהו העופות וכו'. עט"ז ועש"ך דזה לא דמי למעשה דרש"י וכתב במ"ש סק"ו ונראה דאפי' אם הדגים הם תוך שיעור פליטתן דחשיבין רותחין כל שהעופות הם לאחר שיעור שרי ופשוט עכ"ד:

(כ) ששהו העופות. ואפי' שהו הדגים ג"כ מתחלה שיעור מליחה מותרים. ש"ך ס"ק י"ב וכ' בשפ"ד ויראה להתיר אפי' נמלחו מחדש שניהם אח"כ וצ"ע עכ"ל ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ג שכ' שכן עיקר לדינא דאפי' נמלחו שניהם שנית מותרים ואין כאן שום צ"ע עיי"ש:

(כא) ואם נמלחו דגים וכו'. עבאה"ט מ''ש מהט"ז