דרכי תשובה - ג קכח

וצריך הדחה דוקא להדיחה היטב מפני הדם שנדבק בבשר. תפארת למשה:

(שכד) צריך הדחה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך מיהו בסכין של איסור אסור לכתחלה ובדיעבד מותר ועי' בס' יד יוסף (מהגאון מ' יוזפא ז"ל מזאלקווא) ע"ד הש"ך ס"ק פ"ט שהתפלא ע"ז דהא אם חתך בסכין של איסור איכא דוחקא דסכינא ודבר חריף דהא מלח הוי דבר חריף וקיי"ל דדבר חריף ודוחקא אוסר כדי נטילה כמש"ל סי' צ"ו בצנון והניח בצ"ע עיי"ש:

(שכה) אין האיסור משום הסכין. עשפ"ד ס"ק פ"ח ובחידושי הגרעק"א ז"ל מה שהקשו על דין זה והניחו בתימה ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק צ"ו ע"ש לתרץ בזה והעלה שכן עיקר לדינא דאין האיסור משום הסכין עיי"ש:

(שכו) ולחזור ולמלחו. ואם מלת בלא הדחה שנית עי' ביד יהודה שם שכ' מהא"ר דמותר בדיעבד אך המליחה שנית מעכב אפי' בדיעבד עיי"ש:

(שכז) וכשרוצים לעשות מליח להתקיים. וה"ה אם מניחים בשר לכבוש צריך הדחה ומליחה והדחה כמו לקדירה דכבוש הרי הוא כמבושל. טור להלן סי' ע"ו. ועי' בשלחן גבוה שם ס"ק ב' מחודש ב':

סעיף כא (שכח) במקום שאין מלח מצוי. עי' בעקרי הד"ט חלק או"ח סי' י"ד אות ל"ו שפסק דבמקום שאין מלח מצוי אין שום פקפוק שבודאי מותר למלוח בצוקע"ר וכ' דמחמת רוב פשיטתו לא זכרו הטוהמ"ח והביא כן גם מדברי הרב הלק"ט (למהר"י חאגיז) שפסק דצוקע"ר נידון לכל דבריו כמלח לענין מליחת הקרבנות וכ' שם שצריך שיהיה הצוקע"ר בתוארו כמו מלח לא דק ביותר ולא גם ביותר ואם כל זה אם מלח בצוקע"ר דק יותר אין לאסור בדיעבד עיי"ש ועי' בס' מסגרת השלחן הספרדי שכ' שכן יש בקבלה מרבותיו שהצוקע"ר מוציא דם כמו המלח עיי"ש וכ"כ בס' מעשה אברהם הספרדי חיו"ד סי' נ' לדינא רק שהותנה שיהיה הצוקע"ר בינוני לא דק ביותר ולא גס ביותר וכמו במלח דלעיל סעי' ג' עיי"ש אמנם יעוין בס' רוח חיים הספרדי אות ה' בשם רב גדול א' דמחכי עלה בהוראה זו דפשוט הוא דאין הצוקע"ר שואב הדם כמו מלח והמורה שמתיר למלוח בצוקע"ר הוא מכשיל את הרבים עיי"ש ועי' בס' שיורי טהרה מערכת הא' אות י"ד וביד יהודה בפיה"א ס"ק צ"ז ובערוגות הבושם אות י"ז מ"ש ג"כ לתמוה על הרב עקרי הד"ט הנזכר איך נתן מכשול להקל בענין זר כזה שדבר ברור הוא שאין הצוקע"ר דומה למלח לענין זה כלל דדוקא מלת דרכו לשאוב הלחות מהגוף משא"כ צוקע"ר וכ' דאין לעשות מזה אפי' ספק וסניף וצד סמך כל דהוא להקל ח"ו ובערוגות הבושם שם סיים שהיה עובדא לפניו שבעלת הבית א' שמה במטפחת צוקע"ר כתוש דק והלכה לה והמשרתת סברה שהוא מלח ומלחה בו בשר ובשלוהו ולאחר הבישול הרגישו שהיה צוקע"ר ואסר הכל וגם הכלים כדין בשר שנתבשל בלא מליחה עיין שם:

ועיין בשו"ת אדמו"ר דברי חיים חלק א' ביו"ד סי' כ"ה ובשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' כ"ח ובשו"ת טוטו"ד קמא סי' קי"א ובשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' ל"ז שנשאלו כולם מרב א' בעובדא שמלתו בשר במין הנקרא הלאע"ן והורה המורה להתיר ע"פ הנסיון שנסה כן ומלח בו בשר וראה שנטף ממנו ציר ודם כמו ממלח וכן אמר לו רופא מומחה שטבע האלע"ן להמשיך דם וציר כמו מלח וגם ראה בס' מעשה טוביה שכ' שההאלע"ן הוא מלח ע"כ התיר בדיעבד והשיבו כולם בסגנון אחד שחלילה להורות כן דפשוט הוא דע"פ דת ודין תוה"ק אין זה בכלל מלח כלל לשום דבר ואפי' בדיעבד אסור ודינו כבשר שנתבשל בלא מליחה עיי"ש באריכות. ועי' בשו"ת מהרי"א ענזיל ז"ל סי' מ"ד שנשאל ג"כ מהשואל הנ"ל בעובדא זו והשיב ג"כ שהמורה טעה בזה וכמו שאין להכשיר בדיעבד אם מלח בשר בסיד ובשחיקת עפצים אע"פ שאנו רואין שגם הם עושים פעולה זו של ההאלע"ן שמעבדים את העור וגם את הבשר כן אין להתיר באבן ההלאע"ן שאנו אין לנו רק מה שאמרו לנו חז"ל שצריך למלוח במלח דוקא ולא בשאר מינים אמנם הכלים יש להתיר בדיעבד כיון שהטעם שנבלע בהכלים הוא פגום ביותר ע"י ההאלע"ן עד שנפסל מאכילת כלב ולענין הבשר שנשאר שלא נתבשל עדיין שפיר מהני להדיחו היטב ולחזור ולמלחו במלח כדת דממ"נ אם ההאלע"ן הוא מין מלח בודאי מותר ע"י הדחה ומליחה שנית דאף אם כבר נמלח הבשר ופלט כל צרכו אם מלחו שנית אינו מזיק כלל ואם אינו מין מלח הרי לא פלט עדיין ולא נסתמו נקבי הפליטה ע"י ההדחה עיי"ש וכ"כ בשו"ת חסד לאברהם קמא בסי' ל"ב להשואל הנזכר שהבשר שכבר נתבשל בלא הדחה ומליחה שנית אסור אבל הכלים יש להתיר עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת שואל ומשיב קמא חלק א' סי' קמ"ב שנשאל ג"כ מהשואל הנ"ל וכתב דהבשר אין שום צד להתיר אך לענין הכלים יש להקל ולהתיר הכלים שא"א בהגעלה ויש הפסד גדול אבל הכלים שאפשר בהגעלה בודאי יש להחמיר ועיי"ש עוד בסי' שאח"ז ששפך בוז וקצף על המורה הנ"ל שהרהיב עוז בנפשו להורות קולא בזה וכ' שם דמ"ש בתשו' הקודמת להקל לענין הכלים שא"א בהגעלה לא היה כוונתו להורות כן להלכה למעשה כי דעתו אינו נוחה להקל גם לענין הכלים ולא כתב כל הנזכר רק בדרך מו"מ של הלכה שיש מקום לצדד להקל עיי"ש ועי' בס' מגדים חדשים אות כ"ח מ"ש בזה ועיי"ש בסיף הדיבור שעמד על המחקר בזה במלח עם האלע"ן בכלי שאינו מנוקב אם נימא דגם לחומרא אין לו לדין אותו כמלח או דנימא כיון דהרופאים אומרים שהוא מין מלח ובפרט לפמש"ל בתשו' שואל ומשיב שיש לצדד בזה להקל לענין הכלים אפשר דיש לחוש לחומרא ולאסור ובסוף סיים כיון דטעם המורה שהקיל בזה הוא משום שהרופאים אומרים שההאלע"ן הוא שורף הדם ומכלה אותו במקומו משמע דכ"ע מודים עכ"פ שאין הדם יוצא לחוץ כלל ה"נ אפשר י"ל ממילא דגם אין לחוש מטעם זה לאסור וסיים דלדינא צ"ע עיי"ש ועיין בחמודי דניאל הלכות מליחה אות ל"ט באמצע הדיבור שכ' דאסור למלוח הבשר בסאליטר"א אע"פ שהוא מלוח כיון שמעורב בו מינים אחרים וכתב דאפי' בדיעבד אסור עיי"ש:

(שכט) עד שיזוב. עבאה"ט ועי' מ"ז סוף סי' זה שסיים שראוי לעשות בן לכתחלה עיי"ש וכ"כ ביד יהודה להלן סי' ע"ו בפיה"ק בסוף הסי' דכיון שהדבר מסור לנשים ע"כ ראוי לזהר בזה עיי"ש (ועי' בדברינו להלן סי' ע"ו ס"ק מ"ט):

(של) יבישלוהו. כ' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ד"ש שהביא מתשו' הגאונים דמי שאין לו מלח