דרכי תשובה - ג קכז

ספר שאול בן הלוי:

(שטז) כדי קליפה. עבאה"ט מ"ש דהמהרש"ל חולק ואוסר כל מה שבציר לגמרי וכו' ועי' במנח"י כלל י"ד ס"ק ב' שכ' דאף המהרש"ל אינו אוסר מה שבתוך הציר אא"כ שהה בתוכו כדי שירתיח אבל בלא שהה כ"כ אינו איסר יותר מכ"ק דהא דעת המהרש"ל דאפי' בנפל לציר גמור אינו אוסר יותר מכ"ק אם לא שהה כדי שירתיח ואף דאנן לא נהגינן כן היינו בציר גמיר משא"כ בזה דבלא"ה דעת כמה פוסקים דסגי בקליפה עיי"ש והביאו במ"ז ס"ק נ' ובשפ"ד ס"ק פ"א עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט ואם נתערבה אותה חתיכה באחרות וכו' עי' בחמודי דניאל הלכ' מליחה אות ט"ז דחתיכת בשר שנפל לציר היוצא מחמת מליחה באופן שנאסרה החתיכה כדי קליפה ולא נודע מקומה בטל זה המקום שצריך לקלוף ברוב היקף החתיכה שהוא כשר אלא שיש לקלוף החתיכה מעט באיזה מקום כדין יבש ביבש שנתערב חד בתרי דלקמן סי' ק"ט סעיף א' עיי"ש (וע"ל ס"ק ש"ז). ומ"ש הבאה"ט ולדברי המהרש"ל אם יש במה שבתוך הציר ס' נגד הציר שרי עי' בחידושי הרז"ה (מהגאון מ' וואלף אלעסקער ז"ל) ע"ד הש"ך פ"א שכ' דאם כי מדברי המהרש"ל משמע דאם יש ס' א"צ קליפה אמנם לדידן דקיי"ל להלן סי' ק"ה סעיף ה' וסעיף ט' דאפי' בשמן בעינן ס' וקליפה בצלי, ומליחה ממילא דגם כאן אף דאיכא ס' צריך ג"כ קליפה עיי"ש ועי' בס' ראש פינה באבן הראשה ס"ק נ':

(שיז) והכי נהוג. עי' בחמודי דניאל שם אות י"ז שכ' וז"ל שמעתי ממקצת נשים דלאחר שהדיחו הבשר מפזרין עליו מעט מלח ואומרות שמא לא הודחו יפה וימצא מעט מלח ותלו במלת זה. וכ' שם דבפרט בדקין הסובבים את הכנתא עושין כן שמולחין אחר ההדחה משום שהשומן שעליהם עשוי חתיכות וגם הם ארוכות הרבה ושמא ימצא מלח הראשון וכ' שם עוד דמ"מ אם נמצא עליו מלח וניכר שהוא ממלח הראשון יש להתירו ע"י קליפה ואפי' להסוברים כאן דצריך ששים דבידאי יש ששים בהחתיכה נגד המעט מלח שנשאר אחר ההדחה ומ"מ אף שבודאי יש ששים קליפה בעי עיי"ש:

(שיח) נהוג. עיין בשו"ת מלחמות ארי' סי' מ"ז בעובדא שנתנו שומן לאחר שיעור מליחה בכלי שא"מ ונשתהה שם עד שנראה ציר בכלי ואח"כ הדיחו אותו ואינו ניכר המקום שנשרה בציר וכ' דפשיט הוא להתיר דכיון שמתירין אותו אח"כ הרי נתבטל הקליפה בס' ואף שאין ס' בהשומן נגד הקליפה מ"מ הכא בשומן יש להקל כיון שאינו מוחזק כ"כ בדם וכמו שהקילו האחרונים כמה קולות בשומן ה"נ בדין זה יש להקל דלא נעשה הקליפה נבילה וא"צ ס' רק נגד הדם הבלוע בהקליפה וכנגד הדם הבלוע בהקליפה יש ס' עיי"ש באריכות:

(שיט) ודוקא מה שמונח בתוך הציר. ר"ל שיש ציר ממש אבל אם אין שם כ"א לחלוחית ציר טופח תחת הבשר אין לאסור כלל יד יהודה בפיה"ק ס"ק קל"ג:

(שכ) אבל מה שחוץ לציר שרי עי' במנח"י כלל י"ד סק"ח שהעלה דאם שמוה בכשא"מ לאחר שיעור מליחה אף שלא נמצא ציר בכלי רק בגומות שבבשר דינו כמו בנמצא ציר בכלי ונאסר עכ"פ כדי קליפה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק צ"ב שהשיג עליו והעלה דבע"כ בעינן נמצא ציר בכלי אבל בלא"ה אף שנמצא ציר הרבה בגומות שבבשר אין לאסור אפי' כדי קליפה עיי"ש ועי' במשמרת שלום להלן ריש סי' ע' במ"ז שסיים בזה בצ"ע עיי"ש ועי' בס' תוספת ירושלים בקיצור הוראות איסור שכ' שבא לפניו עובדא שמלחו עור צואר של אווזא מבחוץ ומבפנים כדת ובהדחה שלאחר המליחה הדיחוהו רק מבחוץ ושכחו להדיחו גם מבפנים ונתנוהו בכלי שא"מ עם שאר בשר אווז ואח"כ מצאו קצת מלח בעור הצואר בפנים והורה שצריך לקלוף הצואר בפנים ושאר הבשר מותר עיי"ש:

(שכא) והכלי שנפל בו ציר. עבאה"ט ופת"ש ועי' בשו"ת תשובה מאהבה חלק ג' בגליון הש"ך ס"ק פ"ב וביד יהודה בפיה"א ס"ק צ"ג ועי' בדברינו להלן סי' צ"א (ס"ק ס"ד) ועי' בשו"ת פרי תבואה סי' כ"ג בעובדא שהמשרתת אחזה חתיכת בשר לאחר שיעור מליחה להדיחה מהמלח ועד שלא הדיחוה נתקרבה עם הבשר שאחזה בידה לקנקו חדש פארצעלא"ן שעמד על הספסל ונטף ציר מן מליחה מן הבשר על הקנקו טפה גדולה כמו אגוז אצל אוזן הכלי והוא הפסד גדול כי הוא כלי חמדה וכלי זה אינו נעשה להשתמש בו תשמיש אתר רק קאפפ"ע ששופכין מקדירה רותחות לקנקן זה להעמידו לפני אורחים לשפוך מקנקן לתוך השאלי"ן ועיי"ש במ"ש בזה ובסוף דבריו כ' וז"ל אך מטעם אחר קאתינן להקל בכלי זו ואמינא דלעולם לא יבא לידי נתינת טעם משים דאין משתמשין בכלי זו לעולם אצל האש רק ע"י עירוי שמערין לתוכה ובליעת האיסור הוא חוץ לכלי וכח העירוי אינו פועל להפליט רק כדי קליפה במקום העירוי ולא בדרך רחוק דרך דופן הכלי מעבר השני וכו' ובפרט לדעת הסוברים דלאחר מליחה מיחשב הציר צונן ואין כאן בליעת איסור כלל וכו' וכשאתאכסן אצלך השקיני מכדך זה ואשתה הנלענ"ד כתבתי עכ"ל ועי' בשו"ת יד יוסף סי' נ' שנשאל ג"כ בעובדא כזו והביא דברי הפרי תבואה הנ"ל והסכים עמו להלכה ומעשה להקל מה"ט דאין כח בעירוי לפלוט דרך דופן הכלי עיי"ש באריכות:

(שכב) נחשב כרותח עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאם הכלי אינו מלוכלך אפי' הוא ב"י מותר ועי' בס' בית האוצר שכ' דבע"כ מיירי הש"ך בלא שהה בכדי שיתן על האור ויתחיל להרתיח אבל בלא"ה אסור אפי' היה הכלי נקי דכבוש כמבושל ומ"ש הט"ז ס"ק מ"א דכדי שיתן על האור לא חשיב רותח לפלוט מכלי רק דבעינן מעל"ע דוקא זהו רק להפליט מכלי דם וציר וכיוצא אבל שאר דברים דבלועים בכלי שפיר פולט הכלי גם בחומץ וציר כשיעור שיתן על האור ואוסר הבשר להכשר עיי"ש:

(שכג) עד שידיחנו יפה יפה. ואף שנופץ המלח מעליו לא מהני