דרכי תשובה - ג קכו

הפוסקים המתירין מה שחוץ לציר לסמוך עליהם עכ"פ לענין לפסוק כהט"ז והש"ך דבטלין ברוב כדין מין במינו וכ"ש בנ"ד דאיכא עוד ספק שמא מן החתיכות התפילות הונח למטה זא"ז מה שחוץ לציר מותר לכ"ע וכנגד זה המעט בודאי יש בכל החתיכות ששים וכו' ויתנהג בזה כדין תערובות יבש ביבש דלהלן סי' ק"ט ובנ"ד כיון דהיה מונח לערך ד' חתיכות למטה ישליכו ד' חתיכות או יתנו לעכו"ם ואם ירצה א"צ להחמיר להשליכם דהא חומרא יתירה להשליך אותם דוקא כיון שיש כאן עוד ספק שמא התפילות הי' מונחים למטה ואין אסור רק מה שבתוך הציר לכן מן הדין א"צ להשליך כל הד' חתיכות רק יחתוך מד' חתיכות כשיעור שמובן שהי' מונח בציר והשאר יכול להאכול גם לישראל רק שיזהר ליתנם לד' בני אדם אך אם יחמיר להשליך כל הד' חתיכות תע"ב עיי"ש:

וכתב ביד יהודה שם ובמשמרת שלום בשפ"ד ס"ק ע"ו דכל מה דאמרינן בזה חד בתרי בטל פשוט הוא דהיינו דוקא בחתך עכ"פ מה שהיה בתוך הציר אבל בלא"ה אין להקל כלל דזה שבתוך הציר אסור מדינא מיד עיי"ש וכ"כ בס' ראש פינה באבן פינה סוף סעיף זה ובפינת יקרת ס"ק קפ"ו דאם לא חתך זה המקצת שהיה מונח בציר כנ"ל ובשלו כך בודאי צריך ס' כנגדו עיי"ש:

(שי) ואין לשנות. כתב בשפ"ד ס"ק ע"ד ודע דאפי' בהפ"מ וצורך אין להקל בזה עיי"ש, והנה בחכמת אדם כלל ל"ה סעיף ט"ז ובבינת אדם שער או"ה אות ל' העלה דכיון שעיקר הטעם דמה שחוץ לציר אסור משום קנס הוא לכן דוקא בנמלח מעיקרא בכשא"מ דשייך למקנסיה הוא דיש להחמיר בכ"ז אבל אם מלח מתחלה בכלי מנוקב ונפל אח"כ בשוגג בתוך שיעור מליחה לכשא"מ והגביהו תיכף אין לאסור רק מה שבתוך הציר אבל מה שלמעלה מן הציר מותר כשהגביהו תיכף עיי"ש. אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"ק ס"ק קכ"ז ובהגהות יד שאול להלן סי' ע' בש"ך סק"ו ובספרו דברי שאול ויוסיף דעת שם סוף סעיף ו' שכ' דח"ו לסמוך ע"ד הח"א בזה ואפי' בנפל בתוך שיעור מליחה לכשא"מ בשוגג אין להקל כלל ועיי"ש ביד שאול ובדברי שאול שמצדד די"ל דאפי' לצלי אסור מגזירה דלמא יבשל אח"כ רק לאכול חי מותר מה שלמעלה מהציר עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' קי"ב שהשיג ג"כ על הבינת אדם במ"ש דכל האיסור הוא רק משום קנס דמדברי הש"ס והפוסקים לא משמע כן. ועוד דלפי דבריו בשוגג יהי' מותר מה שחוץ לציר דהא קיי"ל דלא קנסינן שוגג אטו מזיד ובפרט במלתא דרבנן ובע"כ דלאו משום קנס הוא רק שהוא גזירה דרבנן כשאר איסור דרבנן עיי"ש. ועי' בס' דברי יוסף סי' תע"ה (ועי' בדברינו להלן סוף סי' ע' מ"ש עוד מזה):

(שיא) הנמלחים עמה מותרות. עמ"ז ס"ק מ"ה שכ' דמ"מ אם הגיע ציר להעליונה יש לעיין עיי"ש אמנם יעוין בכנפי יונה להלן סי' ע' שכ' דאפי' חתיכה המונחת למטה יש בה גומא ויש בה ציר מ"מ אין אוסר החתיכה העליונה המונחת עליה דאין לך חתיכה שאינו מלא גומות והתחתונות מונעות הציר של העליונות לזוב אפ"ה מכשירין לעולם ובע"כ דכל שסיבת מניעתו הוא רק מחמת הבשר מותר ואין אסור אא"כ סיבת מניעתו הוא מכח הכלי עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א ס"ק פ"ט לדינא דאף במה ששכיח כמה פעמים גבי חתיכות שיש חלל בתחתונה אשר מתקבץ שם ציר הרבה ואין מדקדקין כלל ואין מחלקין בין יש שם ציר הרבה או מעט שלא ליתן הדבר לשיעורים עיי"ש:

ומ"ש מהט"ז בעובדא שהונח אווז שנמלחה והודח על אווז שלא נמלחה וכו' שלא לאסור רק מה שמונח בציר עי' בנקה"כ שמתמה על הט"ז במה שאוסר מה שבתוך הציר וכ' דאולי ט"ס נפל בט"ז ואין לאסור מה שבתוך הציר כלל עיי"ש ועי' במנח"י כלל ו' ס"ק ז' שכתב כן לדינא להקל עיי"ש. אמנם במ"ז ס"ק מ"ד כ' דהעיקר כהט"ז להחמיר לאסור כל מה שבציר וכ' דאפי' אם לא נשתהה כשיעור כבושה יש להחמיר ולאסור כל מה שבציר כדין בשר שנמלח בכשא"מ עיי"ש ועי' בס' בית האוצר מ"ש בזה ולדינא סיים דלמעשה צ"ע ומ"מ בהפ"מ יש לצדד לסמוך על הנקה"כ והמנח"י עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט דאפי' קליפה א"צ ע' בהגהות יד אברהם מ"ש בזה:

סעיף יט (שיב) במים רותחין. עבאה"ט ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות רפ"ג שכ' וז"ל וראיתי הנשים הזהירות נוהגות שלא ליתן הבשר בקדירה אא"כ מים שבקדירה חמין ואולי נהגו כן ע"פ סברת הרמב"ם עכ"ל ועיין בשלחן גבוה ס"ק ע"ב שהביאו וכ' וחמין דקאמר היינו רותחין דוקא וכמ"ש הרמב"ם שצריך שיתנו במים רותחין כדי שיתלבנו מיד ובמים פושרין אינו מתלבן הבשר מיד ומנהג במקומות הללו לתת הבשר במים פושרין לא קרים ולא רותחין ואומרת הנשים הטעם דכשהמים קרים עד שירתיחו חוזר המים למראות דם ואם המים רותחין חולטין הדם ואינן יכולות להוציא אח"כ האישקומ"ה (ר"ל הזהומה שמעלה הקדירה ברתיחה) וכו' ונראה דמנהג זה נתייסד משום נקיות וכו' דנקיות גדול להוציא האישקומ"ה שעל גבי הרתיחה דמראות דם יש בה ולא מן הדין הוא וכו'. ומינה שמעינן דמה שנהגו החסידים ואנשי מעשה שלא לאכול פאשטיד"א ועיגולין אלא מבשר שהרתיחו תחלה במים רותחין והוציאו האישקומ"ה וכו' אי משום נקיות ניחא ואי משום חומרא לחוש לדברי הרמב"ם מה הועילו חכמים בתקנתם דלסברת הרמב"ם כבר אמרנו שצריך ליתן הבשר במים רותחין ממש ואני הכותב נסיתי דבר זה לתת הבשר במים רותחין ממש ונתלבן מיד ולא יצא האישקומ"ה כלל שהאישקומ"ה באה ע"י שנותנין הבשר במים פושרין וע"י שריית הבשר במים חמין (ר"ל פושרין) עד שירתיחו מתקבץ הזהומה של הבשר ע"פ הרתיחה ואין זה סברת הרמב"ם נמצא אין טעם לחומרא זו אלא משום נקיות וכו' עכ"ל ובמדינותינו לא שמעתי ולא ראיתי למי שמקפיד על כל זה:

(שיג) וכן עיקר. עבאה"ט מ"ש דמה שיוצא אח"כ אע"פ שהוא אדום אינו אלא מוהל בעלמא ועי' בבל"י ס"ק ל"ד שכ' בשם שרוקח דגם מה שנמצא לפעמים על הבשר גומות גומות מלאות ציר אדום אין להקפיד בזה דהוי רק מוהל עיין שם:

סעיף כ (שיד) (שטו) מותר. פי' הבשר מותר אבל הציר אסור לכ"ע ופשיט