דרכי תשובה - ג קכד

בתורת יקותיאל סק"ז שכ' דאף אם הדבר שנשתמש בו רותח מותר בדיעבד אבל מ"מ להשתמש עוד בכלי זו אחר שנשתמש בו רותח בודאי אסור לכתחלה ועיי"ש בס"ק שלפ"ז (ועי' בדברינו לעיל ס"ק רפ"ו):

סעיף יח (רצא) בשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב. ולענין כבד שנמלח בכלי שאיני מנוקב עי' בדברינו להלן סי' ע"ג (ס"ק ל"ד):

(רצב) בכלי שאינו מנוקב. עי' ביד יהודה להלן סי' ע"א בפיה"א ס"ק ג' ובסוף סי' ע' בפיה"ק ס"ק נ"ז שהעלה דבשר שמונח בשוה וחצי החתיכה היא על כשא"מ וחצי על כלי מנוקב או במקום מדרון או שמונח בשוה על דף ומקצת הדף הוחלק ומקצתה אינה חלקה וחלק א' מהחתיכה מונח על מקום החליק ומקצתה מונח על מקצת הדף שאינו חלוק אזי מה שמונח על הכלי מנוקב אי מקום המדרון או מקום החלק מותר אבל מה שמונח על כשא"מ או מקום שאינו חלק ואינו במדרון אסור עיי"ש:

(רצג) ושהה בו כשיעור היינו לאסור כל מה שבציר צריכין האי שיעורא דלהוי כבוש כמבושל אבל לאסור רק כדי קליפה לא נאמר שיעור זה דנאסר מיד כדין מלוח כרותח יד יהודה בפיה"ק מהרא"ש והטור:

(רצד) שיתנו מים על האש ויתחילו להרתיח. עי' בחידושי הגרעק"א ז"ל שמתמה דלהלן סי' ק"ה לא נזכר לשון זה שיתנו מים על האש דמשמע דלעולם משערין רק על הך חתיכה ששרה בציר אם הי' נותנין אותה על האש והרתיח וכן במקור הדין ברא"ש ג"כ לא נזכר לשון שיתנו מים וכו' רק אם נתנו וכו' וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק פ"ד שהביא דברי הגרעק"א הנזכר דלא קשה מידי כי הכל שיעור א' הוא דבודאי גם מש"ל סי' ק"ה שיתנו על האש וירתיח וכו' אין כוונתם שיתן חתיכה זו לבד על האש בלא מים וירתיח דזה צלי הוי ובע"כ דר"ל דכוונתם שיתנו הבשר עם מים על האש וירתיח המים וברתיחת המים אין נ"מ אם מונח בשר בתוכה או לאו וכו' ובע"כ דגם שם עיקר השיעור הוא עד שירתיח המים עיי"ש ועי' בס' ראש פינה באבן הראשה אות מ"ג מ"ש ג"כ לדחות דברי הגרעק"א בזה עיי"ש. (ועי' בדברינו להלן סי' ק"ה ס"ק מ"ב):

(רצה) על האש. עי' בס' בית דוד הספרדי חיו"ד סי' ט"ז שכ' דמשערין בכלי בינוני לא ששולו עב שמתאחר להרתיח ולא ששולו דק שממהר להרתיח וכן במים לא במרובים ולא במועטים וכן באש לא מרובה ולא מועט. אבל בכיסוי יש להסתפק אם דוקא מכוסה שממהר או אפי' מגולה וסיים דנראה דר"ל כשהוא מכוסה דוקא עיי"ש והביאו בשלחן גבוה ס"ק ט':

(רצו) ויתחילו להרתיח. הנה שיעור זה דכדי שיתנו על האש ויתחיל להרתיח לא ידענו כמה הוא ועיין בבל"י בהקדמה שכ' שהוא כשיעור מיל (דהיינו י"ח מנוטין) וכ"כ בס' תפארת ישראל על המשניות בתרומות פרק י' משנה ו' סוף ס"ק מ"ב ובפסחים פרק ב' ס"ק מ"ד בפשיטות שיתן על האור וירתיח הוא י"ח מנוטי"ן עיי"ש ועי' ביד יהודה שם שהביא דברי הבל"י הנזכר דהשיעור הוא כשיעור מיל והשיג עליו וכ' דיש להחמיר בזה ולשער בפחות משיעור מיל עיי"ש ועי' בס' משמרת שלום שסיים בצ"ע לדינא עיי"ש:

(רצז) אסור לאכלו אפי' צלי עבאה"ט ועפר"ח ס"ק נ"א שהקשה דברי המחבר אהדדי דכאן כ' המחבר בסתם ולעיל סעי' ט"ו בכבוש מעל"ע במים לא כ' בסתם דכבוש הוא כמבושל רק בלשון י"א עיי"ש. ועי' בביאור הגר"א ס"ק ס"ח שכ' דכאן דכבוש בציר כדי שיתחיל להרתיח גם המחבר מודה דהוי כמבושל עיי"ש וכ"כ בשפ"ד ס"ק ע"ב שאין לתמוה ע"ז דכבוש זה דציר גרע מכבוש מעל"ע במים עיי"ש:

(רצח) ואין אסור ממנו אלא כדי קליפה. עי' בחידושי הגרע"א ז"ל שמתמה כיון דלא שהה שיעור כבישה והקליפה לא נאסר רק מדין מליח א"כ יהי' לו תקנה במליחה עיי"ש:

(רצט) אלא כדי קליפה. ר"ל במקום החתך וכדין ב' חתיכות הנוגעות זו בזו. ביאור הגר"א ס"ק ס"ח ועי' בס' ראש פינה בפינת יקרת ס"ק קע"ו:

(ש) כל החתיכה. ואפי' יש בהבשר ס' כעד הציר לא מהני בזה דאין לומר דלא תהא הציר גרוע מדם צלייה שהוא דאורייתא ובטל בס' דז"א דהכא הוי האיסור מכח הדם שבתוך החתיכה שפולט ואין להתיר כנה"ג בהגהות ב"י אות רס"ה מהאו"ה וה"פ:

(שא) אפי' מה שחוץ לציר. עבאה"ט ועי' בחמודי דניאל הלכ' מליחה אות נ"ב ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק פ"ז ובפיה"ק ס"ק קכ"ד שכ' דאפי' בחתיכה אחת הדין כן דאם הצד שלמטה אינה מלוחה אפי' אם קצת מן הצדדים נמלח מ"מ כל שאין הציר עולה למעלה עד מקום המליח שבצדדים אין לאסור זולת מה שבתוך הציר ומה שחוץ לציר שרי אף לדעת הי"א אלו וכ"ז אם הוא מונח על צד שלא נמלח אבל אם מונח על צד המלוח אז כל החתיכה אסורה כאלו נמלחה כולה עיי"ש וכ"כ בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קמ"א באמצע התשובה עיי"ש:

(שב) מה שחוץ לציר. עבאה"ט ומ"ש הטעם דכיון שנמלח בכשא"מ נתעכב פליטת הדם ושוב אינו יוצא לא ע"י מליחה ולא ע"י צלייה עי' ביד יהודה שם דלאו דוקא פליטת הדם לחוד נתעכב מחמת שדרכו לילך למטה אלא דגם פליטת הציר נתעכב ונ"מ דאם הונח חתיכה שפלט דמה עם חתיכה שהיא בתוך שיעור מליחה שלא פלטה דמה עדיין בכשא"מ דאז גם החתיכה שפלט דמה נאסרה כולה דבולע מדם חתיכה האחרת ואין לה תקנה עוד לא ע"י מליחה ולא ע"י צלי עיי"ש:

(שג) ואפי' לא נמלח רק מעט. עי' בחוו"ד סק"א שכ' דאפי' לא נמלח כלל רק שהושם בכלי שא"מ ונמצא מעט מלח למטה בכלי הכל אסור אם נמצא ציר בכלי ולא מהני שוב מליחה עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קמ"א באמצע התשובה מ"ש בזה וסיים דהמקיל בנידון של החוו"ד בהפ"מ להתיר הבשר שלמעלה מן הציר לא הפסיד ובפרט דבלא"ה רבו המקילים בנמלח בכלי שאינו מנוקב במה שחוץ לציר עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק קכ"ה מ"ש בדין זה והעלה דאין לאסור אלא בנמלח עכ"פ כמליחת צלי אבל אם אין עליה רק מעט מלח בעלמא אף שנמצא שם קצת ציר אין לאסור מה שלמעלה מן הציר גם בתוך שיעור מליחה עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קכ"ו מ"ש בענין זה וכ' דמ"מ אין להחמיר בזה אלא אם הוא עכ"פ נמלח מב' צדדים אבל בשר שנמלח רק מעט בכשא"מ רק מצד א' יש להתיר מה שחוץ לציר כיון דכל הטעם של האוסרין גם מה שחוץ לציר הוא משום שמבלבל הטעם בכל החתיכה וזה שייך רק בנמלח מב' צדדים משא"כ בנמלח רק מצד א' כיון דלכמה פוסקים אין מליחה זו שולטת בכל החתיכה א"כ ממילא שאינה מבלבל הטעם בכל החתיכה לכן מה שחוץ לציר מותר עכ"פ לצלי ועיי"ש במה שהאריך בזה ובסוף דבריו סיים שהדבר צ"ע למעשה עיי"ש ועי' בשו"ת הרי בשמים קמא סימן ק"ו בעובדא שאשה נתנה בטעות שומן שלא נמלח לתוך קערה וחתכה דק דק וערבה אותה עם אורז מעורב במים עם בצלים מחותכים דק דק וערבה השומן והאורז והבצלים לעשות מולייתא ונתנה שם מלח להטעים כנהוג ותיכף נזכרה שהשומן לא נמלח ולקחה