דרכי תשובה - ג קכג

אפי' תשמיש ארעי ובצונן דכיון דלית ליה לכלי זה שום תקנה להכשירו חיישינן שמא ישתמש בו חמין אבל כלים שאפשר בהגעלה מסתמא נגעלים והוי התשמיש בהם קודם הגעלה רק תשמיש ארעי עיי"ש והביאו בחידושי הגרע"א ז"ל ובהגהות אמרי ברוך לדינא ועי' בהגהות אמרי ברוך שם שכ' דלפ"ז פשיט הוא דאף כלי עצם או כלי עץ שקיבל בליעה ע"י האור שאין תקנה ע"י הגעלה דינם ככ"ח אך יש להסתפק בכלי נחושת שיש בו טלאי מה דינו אם י"ל כיון שעכ"פ יש מציאות הכשר הגעלה ע''י הסרת הטלאי או ע"י ליבון במקום הטלאים עיי"ש ועי' ביד יהודה ב ה"א ס"ק ע"ב מ"ש בזה ולדינא סיים בפיה"ק ס"ק קי"א דלדידן אין נ"מ דבכל הכלים אסור להשתמש בקבע ובעראי מותר אף בכלי חרס עיי"ש:

(רפא) אבל מותר לחזור ולמלוח וכו'. כ"ז כשאין עליה ממשות איסור בעין דאל"כ נאסר מה שנמלח עליו עכ"פ כדי קליפה. יד יהודה בפיה"ק ס"ק קי"ג. ועי' בס' ראש פינה באבן פינה ובאבן הראשה אות מ"א ובפינת יקרת אות קנ"ח וקנ"ט שכ' דבכלי חרס יש להחמיר גם אם אין נראה עליו ממשות איסור בעי רק שלא הודחה מתשמיש הקודם דכ"ח כיון שבלעה הרבה כל זמן שלא הודחה חשוב כבעין ע"כ אפילו לא נראה עליו אסור לחזור ולמלוח בה ובדיעבד אם מלח בשר שכבר שהה במליחתו והודח בכלי זו של חרס שלא הודחה יש לאסור עכ"פ כדי קליפה מהבשר עיי"ש:

(רפב) מותר לחזור ולמלוח וכו'. עי' בתורת יקותיאל סוף סק"ו שהתפלא על הרמ"א בזה כי מלשונו משמע דאפי' לכתחלה מותר וזה תמוה דלכתחלה בודאי ראוי לזהר שלא למלוח בו עוד בשר דיבלע הבשר מהכלי ואף דקיי"ל אין מליחה לכלים להפליט מה שבתוכה היינו בדיעבד אבל לכתחלה בודאי אסור והניח בצ"ע עיי"ש ועי' בס' ראש פינה באבן פינה ובפינת יקרת שכ' כן בהחלט לדינא דאפי' אם הכלי הודחה יפה אסור לכתחלה למלוח בה בשר כשר שכבר נמלח והודח וכמ"ש המהרש"ל ביש"ש בפרק כ"ה סי' פ"א עיי"ש:

(רפג) לחזור ולמלוח וכו'. וכן כלי מנוקב הנאסר ממה שנמלח עליו בשר טריפה להוציא דמו מותר לחזור ולמלוח עוד הפעם בשר רק שידיח מקודם הכלי אי יקנחו היטב. יד יהודה בפיה"ק ס"ק קי"ב:

(רפד) או אפי' בלא נקיבה וכו'. היינו בדרך עראי אבל בקבע בכ"מ אסור דלא עדיף משאר תשמישי צונן דאסור בקביעות כדלקמן סי' צ"א. יד יהודה בפיה"ק ס"ק קי"ג:

(רפה) אפילו בלא נקיבה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דלענין אין מליחה לכלים אין חילוק דאין כת מלח וציר מפליט כלי ועי' במ"א או"ח סי' תמ"ז ס"ק ט''ז שחולק ע"ז והסכים להדרישה שאם שהה בציר כדי שירתיח מפליט מכלי עיי"ש ועי' בחידושי הגרעק"א שהביא כן גם מהתפארת למשה עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל נ"ז סעיף י' שהכריע דבאין הפ"מ יש להחמיר כהמ"א אבל במקום הפ"מ יש להקל כהש"ך עיי"ש ובבינת אדם שער או"ה סי' נ"ט באריכות ועי' בשו"ת שבס' שארית חיים סי' י' מ"ש בענין זה באריכות ועי' מ"ז ס"ק מ"א מ"ש לענין חומץ אי מפליט כלי כשיעור שיתנו על האש וכ' דתלוי בפלוגתת הש"ך והט"ז דלהט"ז אף חומץ קשה אינו מפליט מכלי ולהש"ך משמע דדוקא ציר ומלח אינו מפליט אבל חומץ מפליט ובשפ"ד ס"ק ס"ח כתב דבין להט"ז ובין להש"ך אין אסור בכלי בחומץ בפחות ממעל"ע עיי"ש (ועי' בדברינו להלן סי' ק"ה ס"ק ל"ז):

ומ"ש הש"ך במוסגר דאפי' בכלי חרס אמרינן הכי דאין מליחה לכלים עי' במנח"י כלל י"א סק"ו ובהגהות יד אברהם שכ' לדינא דדוקא בכלי מנוקב אמרינן כן דאין חילוק בין כלי חרס לשאר כלים אבל בלא נקיבה אין להקל אלא בשאר כלים אבל לא בכלי חרס דמ"ש הרמ"א דאף בלא נקיבה מותר למלוח בו בשר שכבר נמלח והודח משום דאין מליחה לכלים אשאר כלים קאי ולא בכ"ח עיי"ש:

(רפו) בלא נקיבה. עבאה"ט מ"ש מהט''ז דכאן מיירי בפחות משיעור כבישה דהיינו מעל"ע ועי' בנקה"כ שהשיג על הט"ז וכ' דאפי' שהה בו מעל"ע מותר דהוי נטל"פ וכ"כ בש"ך בס"ק ס"ח ועי' במנח"י כלל י"א ס"ק י"ד שכ' דכוונת הט"ז דכשמולחין בשר לקיום מסתמא מולחין אותו הרבה עד שהציר הזב ממנו נעשה חריף ומחליא לשבח ע"כ אם נשתהה כשיעור כבישה אסור עיי"ש וכ"כ בחק יעקב סימן תמ"ז ס"ק י"ט לדינא ועי' בס' ערוגות הבושם מ"ש בענין זה ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ע"ט מ"ש להפליא ע"ד הערוגות הבושם בזה ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בס' ראש פינה באבן פינה סוף סעי' זה ובפינת יקרת סעי' קטן קס"ג שכן עיקר להחמיר כדעת המנח"י דאם מלחו הרבה כדרך שמולחין בשר לקיום אסור במעל"ע וכן אפי' לא נמלח כלל רק שתיכף כשסילק האיסור מהכלי נכבש בתוכו היתר ג"כ נאסר במעל"ע דהבליעה והפגימה באין כאחד וכמ"ש המ"א בסי' תמ"ז ס"ק ט"ז וסיים שם בפינת יקרת ס"ק קס"ד דכל זה אם נכבש בשר במים וכיוצא דמתחיל תיכף הכבישה לאחר שפינו הכלי מהאיסור אבל אם לאחר שפינו הכלי מהאיסור הניחו בה בשר מלוח ונעשה ציר אף שהבשר עם הציר הי' שם בהכלי מעל"ע לא נאסר דלא שייך סברת המ"א הנ"ל דהרי תיכף בעת שפינה הכלי מהאיסור עדיין לא התחיל הכבישה עד לאחר זמן שנעשה ציר עיי"ש:

ומ"ש הבאה"ט מהש"ך דלענין אין מליחה לכלים אין חילוק וכו' עי' במ"א או"ח סי' תמ"ז ס"ק ט"ז שפסק כהדרישה דבכבושה כדי שיתן על האש וירתיח מפליט מכלי עיי"ש ועי' בחידושי הגרע"א שמביא כן גם מהתפארת למשה ועיי"ש במ"ש בזה:

סעיף יז (רפז) אפי' רותח. עבאה"ט ומ"ש דכלי מנוקב לא בלע דמשריק שריק. דע דדוקא לגבי כלי אמרינן משריק שריק אבל לא לגבי אוכל כדלקמן סי' ע'. מ"ז ס"ק מ"ב ושפ"ד ס"ק ס"ט:

(רפח) וייש לזהר לכתחלה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דבצונן מותר אף לכתחלה אפי' בכ"ח ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק קי"ז שמפקפק בזה אם מותר להשתמש בכ"ח לכתחלה בצונן עיי"ש ועי' בתורת יקותיאל סק"ו מ"ש בענין זה וסיים וז"ל לכן נלפענ"ד דודאי לכתחלה יש לזהר שלא להשתמש בכלי מנוקב שמולחין בה בשר וכ' ולפענ"ד מיראי הוראה אני להקל אפי' בדיעבד נגד הנך גדולים הנ"ל אבל לכתחלה ודאי דאסור עכ"ל ועי' בשלחן גבוה ס"ק ס"ו מ"ש בזה וסיים ולענין מעשה כבר נהגו העולם שלא להשתמש כלל בשום כלי שמולחין בו (ר"ל לאו דוקא כ"ח) לא רותח ולא צונן ומנהג ישראל תורה היא עיי''ש וכ' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק קי"ו וז"ל והנה לכלי עץ יש תקנה בהגעלה או בקליפה אבל בכלי חרס אם הוא כלי שראוי למלוח עליו בשר או לתשמיש צונן נכון שלא להשתמש בה רותח אבל אם הוא כלי שעומד רק לרותח כגון קדירה ונפל עלי' ציר מבחוץ אם נאסר אותה לרותחתו הוי דיעבד נראה דמותר להשתמש בה רותח לכתחלה וכן מסתבר ונ"מ לכ"ח השיעים וכו' עכ"ל:

(רפט) ובדיעבד מותר. עבאה"ט מ"ש דבכלי חרס אף בדיעבד אסור ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"פ. ובפיה"ק ס"ק קי''ז שכ' דכ"ז בסתם כ"ח אבל בכ"ח השיעים והחלקים שנקרא גלאזיר"ט אין להחמיר כיון דחלקים הם קשה בליעתן בצונן מק"ו מכלי עץ ואם בכלי עץ אמרינן משריק שריק כ"ש בהם עיי"ש:

(רצ) מותר. עי'