דרכי תשובה - ג קכא
Darkhe teshuvah part 3 121 · דרכי תשובה - ג · free full Hebrew text
Open in the reader →ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק ק"ג שהביא ג"כ דברי הסלת למנחה הנזכר וסיים וז"ל ובאמת ע"י תלי' יש חשש יותר דיתקנח המלח מעליה ע"י תנועת העגלה ע"כ יש לבטל המנהג לגמרי וכעת לא ראיתי ולא שמעתי לנהוג כן עכ"ל והנה בשו"ת טוטו"ד קמא סי' ק"י הביא בדבריו את דברי התורת האשם והסלת למנחה בזה וכ' שהם לא אסרו רק כשכרכו בסמרטוט דאין בו נקבים דבזה יש חשש כלי שאינו מנוקב אבל שק לא אסרו דהוי ככלי מנוקב דמלא חללים עי"ש. אמנם לפמש"ל מהסלת למנחה והיד יהודה אין להקל אפי' בדיעבד גם בשק שהנקבים גדילים יותר רק במונח במקום א' משא"כ בתולה בעגלה דרך הנסיעה שיש חשש במה שנתקנח הלחלוחית והמלח מהבשר כנזכר דבודאי אין חילוק בזה בין שק לסמרטוט דבכ"מ יש חשש זה ואפי' בשק אסור ועי' בשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' ק"ו שנשאל בבשר שמלחו ושמוהו בשק והניחו השק עם הבשר במקום מדרון באופן שיוכל הדם לזוב אפי' אם נחשיב השק ככלי שאינו מנוקב. והשיב דאם הניחו במקום מדרון בודאי שרי בדיעבד עיי"ש והיינו כשהיה השק שטוח והיה יכול הדם לעבור בו כמו על דף המונח במדרון אבל אם הבשר בתוך השק כמו בכלי מה לי שהיה מונח במדרון הא נתעכב הדם בתוך השק ובודאי לא מהני המדרון וז"פ ועי' בשו"ת אור יצחק סי' ט' שהאריך טובא בזה והעלה בזה תבנא לדינא כך דאם מלח הבשר ונתנו תיכף בשק אם יש בהשק נקבים מרווחים בודאי יש להתיר בפשיטות אפי' שלא בהפ"מ אם לא במקום שיש לאסור משום מגדר מלתא וכדומה לזה אבל אם יש בו רק נקבים דקים וקטנים אזי הדין כן שאם נתן הבשר תחלה בכלי מנוקב ולאחר ששהה שיעור מליחה בהכלי מנוקב נותנו בתוך השק יש ג"כ להתיר אפי' בלא הפ"מ דהא גם כמעשה דרש"י בנתן הבשר בכלי שא"מ מתירין בהפ"מ וסעודת מצוה לכן שפיר יכולין להתיר הכא אפי' שלא בהפ"מ וכו' ואם הניח הבשר תיכף בהשק ולא שהה קודם שיעור מליחה בכ"מ כדת אלא שלא שאל לנו מה לעשות אלא לאחר ששהה הבשר במלחו שיעור מליחה בתוך השק דאז כיון שכבר הוא ספיקא דרבנן דדם שמלחו לאחר שיעור מליחה לא הוי רק מדרבנן אע"פ דמתחלה היה מדאורייתא מ"מ כיון שיש כאן עוד ספק שמא הוי השק ככלי מנוקב יש להתיר הבשר אלא שיש לקלוף הבשר דלכל הפחות לא עדיף השק מקרקע דקיי"ל דאם נפל בשר בתוך שיעור מליחה ע"ג קרקע שצריך לקלוף במקום שהיה מונח על הארץ והיה מלוכלך שם בציר ואפילו מי שרוצה להחמיר בזה מ"מ עכ"פ בהפ"מ ולעני וכדומה יש להתיר בפשיטות אבל אם תיכף כשנתן הבשר בתחלת המליחה לתוך השק בא לפנינו לשאול על הבשר בזה יש לעיין איך להורות כיון שיש כמה פוסקים דס"ל שדם היוצא בתחלת המליחה אסור מדאורייתא א"כ הו"ל ספיקא דאורייתא אם השק הוא ככלי מנוקב ולחומרא וצ"ע עיי"ש (רסו) בכלי מנוקב. עי' בס' מור ואהלות (להרב מהר"א פוסק ז"ל) באוהל ים המלח סימן ו' שנסתפק במלח על קליפי ביצים אם דינו ככלי מנוקב כיון שכ' הרשב"א (מובא דבריו בט"ז סי' צ"ה סק"ב) דקליפת ביצה מנוקבת היא וכשהאדם מבשלה תמצא הביצה צבועה מאותו הצבע של התבשיל ואף שהט"ז השיג עליו מ"מ הנה גם דעת רש"י בחומש נראה כן שפי' בפרשת בשלח עה"פ ותעל שכבת הטל שכשתמלא ביצה ותסתום פיה ותניחנה בחמה הטל שבתוכה עולה מאליה באויר ודבר זה לא תמצא בשום דבר דק שיעלה הטל מתוכה למעלה כשהוא מסוגרת ובע"כ הוא מסיבת רבות הנקבים בה יותר משאר דברים שבעולם אמנם לדינא כתב שאין להקל כלל כיון דבש"ס מבואר דאין מולחין בשר אלא ע"ג כלי מנוקב ולא אמר על דבר מנוקב בע"כ משמע דדוקא כלי שאנו רואין הנקבים בעינינו משא"כ בקליפי ביצה דלא הוי בכלל זה ועיי"ש במה שמצדד עוד בזה וסיים דמ"מ לא נראה להתיר בזה עיי"ש:
(רסז) או ע"ג קש וקסמין. פשוט הוא דלא כ' ההיתר דקש וקסמין אלא לענין להתיר הבשר אף אם הקש וקסמין מונחים ע"ג כלי שאינו מנוקב אבל לענין הכלי שאינו מנוקב שהקש וקסמין מונחים עליה פשוט דלא מהני וסוף כל סוף נאסרה הכלי שנטף עליה הציר כיון שהיא אינה מנוקבת מזמור לדוד (להמהרד"ף ז"ל) וה"פ:
(רסח) או במקום מדרון וכן אם מולח ע"ג העור מופשט מהבהמה צריך ג"כ להניחו במדרון שלא יתכנס הציר תחתיו מ"א באו"ח סי' תצ"ט ס"ק ד'. והנה בא"ר שם סק"ה השיג על המ"א וכ' דא"צ להניחו במדרון דוקא כי הדם יוצא דרך נקבי העור דבודאי יש נקבים בעור עיי"ש אמנם במחצית השקל שם השיג על הא"ר בזה דבע"כ חילוק יש בין אם העור דבוק להבשר אז אמרינן דיש בו נקבים שמוציא דם וכדין חתיכה עבה דמהני המליחה שע"ג העור אבל אם הוא מופשט אין הדם יכיל לצאת דרך העור כיון שהנקבים קטנים ודקים מאד וגם אין לדמותו לדף חלוק ברהיטנא דמולחין עליו כי בהעור יש כמה גומות עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א ס"ק ס"ח לדינא עיי"ש ועי' בס' ערוגות הבושם בהשמטות שבסוף הס' מ"ש בדברי הא"ר והמחה"ש הנ"ל ולדינא העלה דאף כשלא הפשיט העור מעל הבהמה אין להתיר המליחה ע"ג העור אלא בראש ורגלים משום שהעור דראש ורגלים נאכלים והו"ל בכלל אלו שעורן כבשרן אבל בשאר הגוף של הבהמה אף שלא הפשיט העור לא מהני הדחה ומליחה ע"ג העור עיי"ש איברא כי בפרמ"ג או"ח שם בא"א סק"ד כתב דבמלח ע"ג העור (שלא נפשט עדיין) יש לצדד בהפ"מ להקל עיי"ש ועי' בשו"ת מור ואהלות באוהל ים המלח סי' ט':
(רסט) שאם ישפוך שם מים יצאו מיד. ר"ל שלא יתעכבו לזוב מעט טיפין מועטים אלא יצאו קצת בשפע דאל"כ אף במקום מרדון יש חשש דהציר היוצא מן הבשר אם אינו יוצא מיד מן הכלי כשיפלוט הבשר כל דמו חוזר ובולע מאותו ציר. שלחן גבוה ס"ק ס"ב ומנח"י כלל י"א ס"ק ג' ויד יהודה בפיה"ק שם ובס"ק שאח"ז וסיים ביד יהודה שם דהכל הוא לפי ראות העין אם די במדרון קצת או צריך מדרון יותר באופן שיהיה מקום להציר לזוב ולא יתכנס תחתיו עיי"ש:
(ער) ובדיעבד אין לחוש. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דזה לא קאי אמ"ש המחבר שאם ישפך שם מים וכו' דזה ודאי אפי' בדיעבד אסור ועי' בשו"ת מהר"ש לבית הלוי בתשו' ליו"ד סי' כ"א שכ' דמ"ש הרמ"א ובדיעבד אין לחוש קאי גם במולח במקום שאינו מדרון בענין שאם ישפוך שם מים לא יצאו מיד וכ' שכן עשה מעשה להתיר בדיעבד בעובדא כזו והסכימו עמו תלמידי חכמים עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות הטור סוף אות ל"ה שהביאו והשיג עליו כי מדברי הת"ח כלל ב' דין ב' משמע להחמיר בזה בדיעבד כמ"ש הט"ז עיי"ש ועי' במנח"י כלל י"א סק"ג שהוכיח מלשון היש"ש ומהרא"י דאפילו לא החליק הדף ברהיטנא ואינו מונח במדרון מותר בדיעבד עיי"ש איברא כי בחוו"ד להלן סוף סי' ע' גבי נפל לתוך הציר שע"ג הקרקע כ' שם דאם הקרקע מכוסה בנסרים ואינו חלוק אסור אפי' בדיעבד כיון שאינו במדרון הוי ככלי שאינו מנוקב עיי"ש ומבואר שפסק כהט"ז ועי' בשו"ת נפש חיה חיו"ד סי' ח' שמדחה ראיות המנח"י מדברי המהרא"י והיש"ש והוכיח ג"כ שיש להחמיר לאסור אף בדיעבד כשאינו חלוק ולא מונח במדרון עיי"ש באריכות:
(רעא) אין לחוש. עבאה"ט ור"ל דקאי רק אליתן הכלי ע"ג הקרקע או באותן קסמין. מ"ז ס"ק ל"ח. ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ל"ו שכ' דפשוט הוא דה"ה אם לא פתח הנקבים של הכלי דשרי בדיעבד עיי"ש ועי' בס' דברי דודים ע"ד הט"ז ס"ק ל"ח ועי' בכנפי יונה להלן סי' ע' (בד"ה ומ"ש עוד דמיירי) מ"ש בענין זה וכ' דהכל תלוי אם יש מקום להציר לזוב לגמרי באופן שלא יתעכב בהכלי שום ציר דהא פשוט הוא דאף אם הכלי מנוקב אם נסתמו הנקבים והציר נעצר קצת שם דינו כדין כשא"מ לכל דבריו עיי"ש:
(ערב) ואם מלח. עי' בכנה"ג שם באות שאח"ז אות ט"ל שכ' דמשמעות הטוהמ"ח הוא דאף אם לא שהה הבשר במלחו בתוך כשא"מ רק מעט ונראה רק מעט ציר בהכלי נאסרה הכלי וכ"ש הבשר וכ' עוד שם דאפי' לא נמלח רק מליחה מעט כעין מליחת צלי יש להחמיר ולאסור הכלי